עד כמה דומה הדרך שבה בני אדם ובעלי חיים מקצים את הקשב הראייתי שלהם על מנת להתמודד עם משימות שונות?
חוקרים מאוניברסיטת בן-גוריון שחקרו את התופעה, שופכים אור חדש על תופעה חדשה ומעניינת זו. במחקר חדש, שהתפרסם בתחילת חודש אפריל בעיתון “Nature Communication”, קבוצת החוקרים, פרופ’ אבישי הניק, ד”ר שי גבאי וטלי ליבוביץ’, תלמידת דוקטורט מהמחלקה לפסיכולוגיה, ופרופ’ רונן שגב ודר’ אבי בן-סימון מהמחלקה למדעי החיים, נעזרו בדג הקשת (Archer fish) על מנת לענות על שאלה זו.
“דג הקשת נבחר לשמש כחיית מודל בזכות צורת הציד הייחודית לו: יירוט חרקים הנמצאים בצמחייה מעל פני המים בעזרת התזת סילון מים מפיו. דג הקשת מסוגל גם ללמוד להבחין בין גירויים מלאכותיים המוצגים לו על גב מסך מחשב כחלק מניסוי, ולהגיב אליהם על ידי התזת מים”. מסביר פרופ’ רונן שגב. דגי הקשת, למרות היעדר קליפת מוח מפותחת, הציגו דפוסי הפניית קשב הדומים לאלו של בני אדם.
תוצאות עבודה זו, אשר כרגע ייחודיות לדג הקשת, מדגימות היבטים חשובים בחקר הקשב. מחקר זה מציע כי מנגנונים של תהליכי קשב בסיסיים התפתחו מוקדם יחסית באבולוציה ואפשרו לתפקד בסביבה בעזרת מערכת פרימיטיבית מאוד. עבודה זו נתמכה על ידי הקרן הלאומית למדע לפרופסור רונן שגב, ומענק מהקרן האירופאית למדע
(European Research Council – ERC), במסגרת התכנית השביעית לפרופסור אבישי הניק.
יצוין, כי קשב, רכיב קריטי בתהליכי עיבוד מידע בבני אדם, הוא היכולת להתרכז בהיבט ספציפי של הסביבה או במשימה ספציפית. מכיוון שבני אדם משתמשים בחוש הראיה בצורה אינטנסיבית, תהליכי קשב ראיתי נחקרים רבות על ידי הקהילה המדעית. מערכת שמפנה את הקשב שלנו מנושא לנושא מאפשרת לנו לרכז משאבים מוחיים על מנת להשיג מטרה מסוימת, לדוגמה להתרכז במה שנכתב על לוח הכיתה במהלך שיעור.
“לפעמים, הסטת הקשב שלנו מתבצעת בלי כוונה. לדוגמא, כאשר דלת נטרקת בחוזקה במהלך שיעור בכיתה, הקשב שלנו מוסט בצורה אוטומטית, או רפלקסיבית, אל מקור הרעש. הסטת קשב זו אינה תהליך פשוט; תגובה לאזורים שהפננו אליהם את הקשב היא מהירה מאוד בהתחלה ואחר כך היא איטית יותר. בעבר חוקרים הציעו שהאיטיות המאוחרת הזאת מטרתה לייעל חיפוש ויזואלי. כלומר, למנוע מאתנו לחזור מהר מידי לאזורים שהפננו את הקשב אליהם בזמן האחרון ועל ידי כך ליצור העדפה של אזורים במרחב שלא הפננו אליהם את הקשב לאחרונה. יכולת זו חשובה גם לנו וגם לחיות. לדוגמא אין טעם לחפש את המפתחות שאבדנו (עבור בני אדם) או טרף (בני אדם וחיות כאחד) באזור שחיפשנו בו לאחרונה. תופעה זו נקראת “עיכוב החזרה”. מה מאפשר את תופעת עיכוב החזרה? מחקרים קודמים בנושא הציעו כי מקורה של התופעה במבנים במוח התיכון. מחקרים אחרים מציעים כי מבנים בקליפת המוח חיוניים עבור עיכוב החזרה”, מסביר פרופ’ אבישי הניק.
על אף כי תופעת “עיכוב החזרה” היא היבט חשוב של קשב ראייתי של בעלי חיים בכלל, רובם המוחלט של המחקרים נערך בבני אדם. חקר התופעה בבעלי חיים הוא נדיר. לכן, כאמור, התמקד המחקר בבחינת שאלה חשובה ומעניינת זו – עד כמה דומה הדרך בה בני אדם ובעלי חיים מקצים את הקשב הראייתי שלהם על מנת להתמודד עם משימות שונות?
