ניתוח של 1,770 פריטי אבן בני 33–52 אלף שנה מצביע על שתי אסטרטגיות מקבילות: כלי אובסידיאן יקרי ערך שנישאו למרחקים ותוחזקו בקפידה, לצד כלי צור מקומיים שיוצרו לצרכים מיידיים. החוקרים סבורים שמערת אררט־1 שימשה תחנת עצירה ותחזוקה לאורך נתיבי נדידה בדרום הקווקז
גם פסולת שאורכה פחות משני סנטימטרים יכולה להפוך למפה של מסעות קדומים. שברי אבן זעירים שהתגלו במערת אררט־1 בארמניה מאפשרים לחוקרים לשחזר כיצד קבוצות של ציידים־לקטים נעו במרחב, איזה ציוד נשאו עימן וכיצד התכוננו להמשך הדרך לפני עשרות אלפי שנים.
במחקר שפורסם ב־2025 בכתב העת Quaternary Science Reviews, ניתח צוות חוקרים בינלאומי 1,770 פריטי אבן מחמש שכבות ארכיאולוגיות במערה. השכבות מתוארכות לשלהי התקופה הפלאוליתית התיכונה, לפני כ־52 אלף עד 33 אלף שנה.
את המחקר הוביל דוד נורה, יחד עם ד״ר אריאל מלינסקי־בולר וחוקרים נוספים מהאוניברסיטה העברית וממוסדות מחקר בארמניה, בארצות הברית ובאירופה. הממצאים אינם מאפשרים לזהות בוודאות לאיזה מין אדם השתייכו יושבי המערה, ולכן החוקרים מתייחסים אליהם כאוכלוסיות אדם קדומות.
שתי אבנים, שתי אסטרטגיות
הניתוח חשף הבדל ברור בין אופן השימוש באובסידיאן – זכוכית געשית חדה המתאימה לייצור כלי חיתוך – לבין השימוש בצור מקומי.
האובסידיאן לא היה זמין בסביבתה המיידית של המערה. חלק ממנו הגיע ממקורות געשיים המרוחקים עד כ־200 קילומטרים. בכלי האובסידיאן נמצאו סימנים רבים לעיצוב מחדש, לחידוד ולתיקון חוזר של הקצוות. לדעת החוקרים, מדובר בכלים שנבחרו מראש, נישאו עם הקבוצה ושומרו לאורך זמן כחלק מציוד נייד.
לעומתם, כלי הצור המקומיים מציגים דפוס שונה. במערה נמצאו עדויות לשלבים הראשונים של סיתות הצור ולהפקת נתזים וגולמי כלים במקום. נראה כי חומר הגלם המקומי שימש להכנת פתרונות מהירים למשימות שהתעוררו במהלך השהייה באתר, ולא כחלק מארגז כלים שנישא לאורך מסלול הנדידה.
ההבדל אינו מעיד בהכרח על העדפה טכנולוגית של אבן אחת על פני האחרת. הוא משקף שתי דרכי התמודדות משלימות: השקעה בכלים ניידים ויקרים שהוכנו לתקופה ממושכת, לצד ניצול של חומרי גלם זמינים לצרכים נקודתיים.
השברים הזעירים שנותרו מאחור
אחד החידושים המתודולוגיים במחקר היה ההתייחסות לשברי האבן הקטנים ביותר, ובהם נתזים שאורכם פחות מ־20 מילימטרים. בעבר נטו מחקרים ארכיאולוגיים להתרכז בכלים השלמים והמעוצבים, ואילו שברים זעירים סווגו לעיתים כפסולת חסרת חשיבות.
אולם נתזים קטנים נוצרים גם בעת חידודו מחדש של כלי קיים. משום כך אפשר ללמוד מהם על פעולות תחזוקה שבוצעו באתר, אפילו כאשר הכלי עצמו נלקח בידי בעליו עם עזיבת המערה.
השילוב בין ריבוי נתזי התחזוקה לבין מיעוט השלבים הראשונים של ייצור כלי האובסידיאן מצביע על כך שהכלים הגיעו למערה כשהם כבר מעוצבים. במקום יוצרו בעיקר תיקונים והתאמות שנועדו להאריך את חיי הכלים לקראת המשך המסע.
תחנת עצירה ותחזוקה
דפוס הממצאים מחזק את ההשערה שמערת אררט־1 לא שימשה מחנה מגורים קבוע או מרכז גדול לייצור כלי אבן. היא תפקדה ככל הנראה כתחנת עצירה לאורך מערכת רחבה יותר של נתיבי תנועה: מקום שבו קבוצות יכלו לנוח, להשתמש במשאבים מקומיים, לחדד את הכלים שנשאו עימן ולהיערך לשלב הבא במסע.
„ציידים־לקטים קדומים היו גמישים מאוד והתאפיינו בחשיבה אסטרטגית”, אמר ד״ר מלינסקי־בולר, העומד בראש המעבדה לדינמיקה של אדם–סביבה במכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית. לדבריו, הקבוצות שילבו בין ציוד נייד לטווח ארוך לבין ניצול מיידי של משאבים שנמצאו בדרך.
הממצא מצביע גם על רמת תכנון שאינה משתקפת בהכרח בצורתו של כלי יחיד. הבחירה איזה כלי לשאת, איזה כלי לתקן ואיזה חומר גלם לאסוף בדרך הייתה קשורה למרחקי התנועה, לזמינות המשאבים ולתפקידו של כל אתר בתוך מסלול הנדידה.
מה התחדש לעומת המחקר הקודם בארמניה?
המחקר הנוכחי משלים מחקר קודם של מלינסקי־בולר ועמיתיו באתר קלאוואן־2, שעליו פורסם בידען ב־2021. גם שם נמצאו עדויות לביקורים קצרים, לתנועה בין אזורי גובה ולשימוש באובסידיאן שמקורו במרחקים גדולים.
אולם מדובר בשני אתרים שונים. המחקר בקלאוואן־2 התמקד בהשפעת העונתיות והגובה על הניידות. המחקר באררט־1 בוחן כיצד תחזוקת הכלים והבחירה בין אובסידיאן מיובא לצור מקומי חושפות את תהליך קבלת ההחלטות בתוך אותה מערכת ניידות.
המחקר נערך במסגרת מאמץ רחב יותר לשחזר את דרכי ההסתגלות של אוכלוסיות אדם בדרום הקווקז – אזור הררי בעל הבדלי גובה, תנודות טמפרטורה ומשאבים המשתנים בין העונות. הפרויקט נתמך בידי מועצת המחקר האירופית וקרן פריץ טיסן.
עוד בנושא באתר הידען
- קר יותר? מהר יותר! השפעת העונתיות על ניידותם של הציידים־לקטים בארמניה
- נמצאו ראיות ראשונות לשימוש בכלים ממוחזרים קטנטנים בארץ ישראל לפני חצי מיליון שנה
- חוקרים זיהו שיירי בעלי חיים וצמחים על כלי צור זעירים מלפני מאות אלפי שנים
- ארגז הכלים של האדם הפרהיסטורי
- למה הרחיקו הנטופים של הכרמל עד אזור הכנרת כדי לסתת כלי בזלת?
שאלות ותשובות
שאלה: אילו ממצאים נבדקו במחקר?
תשובה: החוקרים ניתחו 1,770 פריטי אבן מחמש שכבות במערת אררט־1, המתוארכות לתקופה שלפני כ־52 אלף עד 33 אלף שנה.
שאלה: מה ההבדל בין כלי האובסידיאן לכלי הצור?
תשובה: האובסידיאן הובא ממרחקים ותוחזק שוב ושוב, ואילו הצור המקומי סותת באתר ושימש בעיקר לצרכים מיידיים.
שאלה: מה אפשר ללמוד משברי אבן שאורכם פחות משני סנטימטרים?
תשובה: חלק מהשברים נוצרו בעת חידוד ותיקון כלים. הם מעידים על תחזוקה שבוצעה במערה גם כאשר הכלים המתוקנים נלקחו ממנה לאחר מכן.
שאלה: מה היה תפקידה של מערת אררט־1?
תשובה: לפי דפוס הממצאים, המערה שימשה בעיקר תחנת עצירה, שימוש במשאבים מקומיים ותחזוקת ציוד לאורך נתיבי נדידה.
לפרסום המקורי: פתיחת הפרסום המקורי
