חיסון נגד סרטן

במעבדות הארווארד הוכח לראשונה כי ניתן למנוע היווצרות של גידולים סרטניים, ולקטול גידולים הקיימים כבר בתוך הגוף. השיטה נוסתה על עכברים והעניקה הגנה של 90% מפני התפרצות הגידול והצלחה של 50% במיגור המחלה

הכל התחיל במפגש רעים בעיר סופיה שבבולגריה, אליה הוזמנתי מטעם המועצה הבריטית להעביר הרצאה בפני הקהל הרחב. דבר גרר דבר, ובדרך לא דרך הגעתי לשבת במסעדה עם חבורת צעירים הנלהבים למדע, לירוק ולאנרכיזם. וכרגיל, היה שמח. לפחות עד שהועלתה סוגיית החיסונים בשיחה, במלוא הטקט המאפיין את אוכלי הנקניק הבולגרי.

“מיסטר צזנה, אתה יכול לומר לנו מה דעתך בסוגיית החיסונים?” שאלה הבולגרייה המצועצעת שישבה לצידי ופלבלה בעיניה.

“בהחלט כן. אני מאמין שהחיסונים הם אחת מההמצאות הגדולות ביותר של האנושות”, אמרתי, וחיפשתי אחר המטפורה שתרשים את הקהל במידה מספקת. “זאת המצאה אפילו יותר טובה מבירה!”

היושבים נזעקו כאיש אחד. בבולגריה לא מעליבים את הבירה. “יותר מבירה?” הזדעזעה הקטנה.

“טוב, אולי באותה הרמה”. הסכמתי להתפשר. אבל מתחת לבירה כבר לא הסכמתי לרדת.

משם המשיכה השיחה בדרך הרגילה. החיסונים מכילים כספית? כבר לא, וגם כשהם הכילו זה היה בריכוז נמוך שלא פוגע בבני אדם. החיסונים גורמים לאוטיזם? מעולם לא התגלה מקרה שכזה. וכמובן, התלונה שחוזרת בכל שיחת סלון – “אבל מיסטר צזנה, אם החיסונים כל כך טובים, למה אין לנו עדיין חיסון נגד סרטן?”

והאמת היא שממש באחרונה התפרסם סוף-סוף מחקר שמעיד שאנחנו בדרך הנכונה לחיסון נגד סרטן. רק במעבדות, רק לעכברים ובכל זאת, עוד כמה שנים ייתכן שכולנו נסתובב עם הגנה בלתי פוסקת מהסרטן.

הכל התחיל ברעיון של חוקרים מאוניברסיטת הארווארד ללמד את הגוף להילחם בעצמו נגד הסרטן. לא כל הגוף, כמובן – רק מערכת החיסון, שהיא גם זו שמגנה עלינו מחיידקים ווירוסים. מערכת החיסון עושה את זה באמצעות סוג מיוחד של תאי דם לבנים – השוטרים של הגוף – שמסתובבים בגוף בלי הרף ומחפשים תאים שיצאו מכלל שליטה. אם הם פוגשים בכאלו, הם מיד הורגים אותם. חד וחלק, בלי חכמות. הגוף זה לא דמוקרטיה, וחשוב לחסל את התאים הללו לפני שיתחילו להתחלק וייצרו גידול סרטני.

אם המנגנון הזה היה עובד באופן מושלם, אז לא היינו חולים לעולם בסרטן. אבל כמו בכל מערכת מורכבת, גם מערכת החיסון יכולה לטעות מדי פעם. במקרים נדירים, תאי הדם הלבנים לא מצליחים לעצור את התא הסרטני בשלב מוקדם מספיק, ומתחילים לפעול נגדו רק כשכבר מאוחר מדי. אותו תא בודד שיצא משליטה מתחיל להתחלק פעמים רבות ויוצר גידול שמורכב ממיליוני תאים סרטניים.

באופן עקרוני, תאי הדם הלבנים יכולים לטפל בגידול גם בשלב הזה. הבעיה היא שהנוכחות של מספר גדול של תאים סרטניים במקום אחד משבשת את מנגנוני הביות העדינים של תאי הדם הלבנים ומשתקת אותם. אם נחשוב על תא הדם הלבן כרובוט קרב, הרי שכאשר הוא מתקרב לגידול הוא מוצף בעודף מידע שמופרש מהתאים הסרטניים הרבים ומערכת ההפעלה שלו מתרסקת.

הדרך הטובה ביותר לטפל בגידול סרטני קיים תהיה, כמובן, להפעיל מחדש את תאי הדם הלבנים הללו, שאמונים על הרג התאים הסרטניים. כדי להוציא את המשימה אל הפועל, שיתפו ביו-מהנדסים ואימונולוגים מאוניברסיטת הארווארד פעולה ויצרו את החיסון הראשון שמסוגל להפעיל מחדש את תאי הדם הלבנים ולהכין אותם לפעולה כנגד גידולים סרטניים.

זרועות התמנון

כדי להפעיל את שוטרי הגוף, ניצלו החוקרים תאים מסוג אחר, המתפקדים כמעין “מלשנים”. תאים אלו נקראים תאים דנדריטיים (בעלי זרועות מרובות, כתמנון) והם מהווים את קו ההגנה הראשון של הגוף. המלשנים מסוגלים לתפוס חיידקים ומזהמים אחרים, לפרק אותם ולנתח את תוכנם. אם הם מחליטים שמדובר באיום על הגוף, הם ירימו קול אזעקה ויקראו לתאי הדם הלבנים להיכנס לפעולה.

כדי ששוטרי הגוף ידעו מהו האיום הנוכחי, מהגרים המלשנים אל תחנות המשטרה – בלוטות הלימפה – שם מתרכזים תאי דם לבנים רבים. הם יציגו לתאי הדם הלבנים את שאריות החיידקים שתפסו, וכך יוכלו שוטרי הגוף לדעת מיהם הפולשים וכיצד לזהות אותם. למעשה, התאים הדנדריטיים המלשנים מפעילים את תאי הדם הלבנים עוד לפני שאלו בכלל התקרבו למקור הסכנה.

כדי להפעיל את התאים הדנדריטיים, השתילו החוקרים דיסקית פלסטיק חלולה, מתחת לעורותיהם של עכברים. הדיסקית הפרישה חומרים שמשכו אליה את התאים המלשנים שבאזור. אלו נהרו אליה כמו זבובים לבשר מרקיב, ורק כאשר הגיעו וחדרו לתוכה, גילו שבעצם אין שם חיידקים.

במקום חיידקים, נחשפו התאים הדנדריטיים להפתעה: שאריות של תאים סרטניים, שהחוקרים הערמומיים הטמיעו בתוך קירות הדיסקית. התאים הדנדריטיים טרפו את שאריות התאים הסרטניים, ואז הזדחלו לבלוטות הלימפה והתחילו להראות את אותן שאריות לתאי הדם הלבנים. שוטרי הגוף הופעלו בכל כוחם כנגד כל תא שמציג על פניו סממנים המזהים אותו כתא סרטני, וזאת לפני שנחשפו אפילו לקצה-קצהו של גידול סרטני בגוף. וזה, במילים אחרות, חיסון כנגד סרטן.

אז הרעיון מבריק. פשוט ומבריק. אבל האם הוא עובד? ואיך אפשר בכלל לבדוק האם חיסון מגן מפני סרטן? כדי לבדוק את יעילות החיסון, החליטו החוקרים להשתמש בעכברי ניסוי, ולהזריק להם תאים סרטניים שייצרו גידול בתוך הגוף. בכל העכברים שלא קיבלו את החיסון לפני ההזרקה, התפתח גידול סרטני קטלני. לעומת זאת, רק בעשרה אחוזים מהעכברים שקיבלו את החיסון התפתח גידול סרטני דומה! כלומר, החיסון העניק הגנה מסרטן לתשעים אחוזים מהעכברים.

ההפתעות לא נגמרו כאן. החיסון, מסתבר, אינו מספק רק הגנה פסיבית. גם אם קיים כבר גידול בגוף, ההוראות המקודדות בדיסקית הפלסטיק הקטנה יכולות להפעיל את תאי הדם הלבנים כאשר הם רחוקים מן הגידול. במקרה זה, רובוט הקרב שלנו מתעלם מכל המסרים המיותרים שהוא מקבל מסביב, ומתמקד רק באחד – לחסל את התאים הסרטניים שבגידול.

ואכן, כאשר הדיסקית הושתלה מתחת לעורותיהם של עכברים שבגופם כבר היה גידול מוצק, היא גרמה להיעלמות מוחלטת של הגידול בשבעה מתוך חמישה-עשר עכברים. לא רק חיסון, אלא גם תרופה לסרטן, שאינה פוגעת בתאי הגוף הבריאים.

שקט נפל על השולחן. הנוכחים עיכלו בשתיקה את הדברים. הבולגרייה הקטנה עיקמה מצחה במחשבה עמוקה. משהו הטריד אותה.

“מיסטר צזנה, אבל מה אם הוא יגרום לאוטיזם?”