ילד בן עשר עמד לקבל זריקת סטרואידים לעפעפיים בהרדמה מלאה, אחרי חודשים של טיפול סטרואידלי – עד שחיפוש מעמיק בעזרת צ’אט-GPT ומבט אנדוקרינולוגי שונה לחלוטין עצרו את ההליך ברגע האחרון והציפו שאלה מטרידה: האם בלי בינה מלאכותית הוא היה מצטרף ל"סטטיסטיקה" של טיפול מסוכן אך חוקי?
הסיפור האמיתי הבא קצת ארוך, אני יודע, אבל אני מפציר בכם לקרוא אותו עד הסוף, וכמובן לשתף. הוא יכול להציל חיים.
הכל התחיל כשחברי בא אליי לקבל עצה רפואית.
"הילד בן העשר שלי סובל מפצעונים קטנטנים שמופיעים לו בתוך העיניים." הסביר חברי. "וגם מפריחה בירכיים. רופאת העיניים המליצה לתת לו זריקה של מנה גדושה של סטרואידים לעפעפיים, בהרדמה מלאה."
בנקודה זו אבהיר שאני לא רופא, אבל בכל זאת לימדתי קורסים למסלולים מטבוליים בטכניון וערכתי מחקרים על עתיד הרפואה שחייבו קריאת מאות מחקרים מדעיים והתייעצות עם עשרות רופאים. בקיצור, אני מבין כמה דברים, אז ניסיתי לנפנף אותו בעדינות.
"מצטער לשמוע." אמרתי. "אז תעשה את מה שהיא אומרת. היא המומחית."
"חכה." אמר חברי. "יש סיבוך. הילד כבר שלושה חודשים מקבל טיפות עיניים שמכילות סטרואידים, וגם משחה סטרואידית כדי לטפל בפריחה. שמעתי שמתן סטרואידים לאורך זמן יכול להזיק לגדילה ולמערכות הגוף. מה לעשות?"
"אמרתי לך." אמרתי לו. "תעשה מה שהמומחית אומרת. היא המומחית. היא יודעת."
"עשה לי טובה," הוא ביקש, "בוא תעשה איתי מחקר קטן על זה."
כבשתי אנחה. מחקר כזה יכול לקחת ימים ארוכים של חיפוש ברשת, קריאת מחקרים רפואיים שכתובים בז'רגון מקצועי כמעט בלתי-מובן, וניסיון להצליב את כל המידע לתובנה אחת ברורה. ניסיון שכמעט אין בו טעם אם אתה לא מומחה ומבין את כל המורכבויות. אבל חבר טוב הוא חברי, אז הסכמתי ופתחתי את גוגל.
"מה אתה עושה?" הוא בהה בי.
"אני מחפש מידע רפואי." התעצבנתי. "תראה. הולכים ל- Google Scholar, ואחרי זה נעבור גם ל- PubMed. אלו המקומות בהם נמצאים המחקרים הרפואיים המתקדמים ביותר."
הוא נד בראשו בעצב.
"אתה צריך להשתדרג." אמר לי. "שים לב."
הוא הלך לצ'אט-GPT. בתשלום, כמובן, של עשרים דולרים לחודש. הגדיר לו שהוא רוצה את אופציית החשיבה המתקדמת ביותר, ואז הזין את פרטי המקרה של הילד. הצ'אט חשב דקה או שתיים, ואז החזיר רשימה של מחקרים עם תובנות.
"בסדר." אמרתי, כשאני מנסה לשקם את כבודי האבוד. "אבל עכשיו צריך לקרוא אותם."
חברי בהה בי שוב. קריאה, אני יודע, מתחילה להיות אומנות אבודה. אבל התעקשתי.
בשעות הבאות עברתי על המחקרים והאתרים אליהם קישר הצ'אט. בדקתי את ההמלצות של האיגוד האנדוקריני (Endocrine Society) לשימוש בסטרואידים. גיליתי ששימוש בסטרואידים מסוימים לאורך יותר משלושה שבועות, באמת יכול לשבש את המטבוליזם בגוף. איזה סטרואידים? האיגוד הזהיר במיוחד מכאלו שנשארים בגוף לאורך זמן כמו דקסאמתאזון. אבל רק במינונים גבוהים. בדקתי את טיפות העיניים. מסתבר שהן מכילות דקסאמתאזון. עשיתי חישוב מהיר לפי ריכוז החומר בכל טיפה, וגיליתי שהילד מקבל מינונים שיכולים להיות בעייתיים גם במבוגרים בשימוש לאורך זמן.
רשמתי את הנקודה הזו לעצמי, וציינתי שזה מטריד. אבל אולי המצב תקין בכל זאת, מכיוון שמדובר בטיפות עיניים ולא בסטרואידים שניתנים אוראלית, כלומר דרך הפה?
עברתי לסקירה אחרת שצ'אט-GPT המליץ עליה, מ- 2024, על שימוש בסטרואידים בילדים, שהתפרסמה בז'ורנל רפואי מכובד בתחום האנדוקרינולוגיה. התמונה שנשקפה משם הייתה בעייתית עוד יותר. שוב האזהרה נגד דקסאמתאזון לאורך זמן, והפעם גם הזהירו מבטאמתאזון – שזה החומר הפעיל במשחה שהילד מקבל.
סימני האזהרה הלכו והצטברו: הסקירה ציינה במפורש שיש סיכון מוגבר כאשר הסטרואידים מגיעים לגוף דרך רקמות ריריות – כמו העיניים – או בעפעפיים. הזהירו גם שמתן המשחה באזורים בהם הילד מורח אותה, יכולה להוביל לספיגה משמעותית יותר בגוף.
חזרתי לחברי כשאני מוטרד.
"אני לא מומחה ולא רופא." הבהרתי לו. "אבל מהקריאה המהירה שעשיתי, נראה לי שאולי באמת יש פוטנציאל לבעיה עם הטיפול שרופאת העיניים מציעה. הילד קיבל מנה רצינית של סטרואידים כבר כמה חודשים, מהסוג ובדרך שמצביעים על סיכון מוגבר. אני חושב שאתה צריך לשקף את המידע הזה לרופאת העיניים."
הראיתי לחברי את הסיכום שהכנתי לעצמי, ואת האינדיקטורים לסיכון מוגבר שאספתי מהסקירה. הוא עבר עליהם במהירות, ואמר – "שכחת גורם סיכון אחד. הילד מקבל את המשחה בבוקר ובערב, ומתן בערב זה אינדיקטור נוסף לסיכון מוגבר."
"איך אתה יודע?" שאלתי.
הוא גלגל עיניים. "בזמן שאתה הלכת וקראת, צ'אט-GPT כבר עשה לי את זה בשתי דקות. והנה, הוא אומר שבסקירה הזו כתוב שמתן סטרואידים בערב מסוכן יותר."
בדקתי. נכון, הצ'אט באמת אמר את זה. וגם הפנה אותי למאמר הרלוונטי. הלכתי וקראתי. צודק לגמרי. החמצתי משהו.
בסדר, אני רק אנושי.
"אז למה היית צריך אותי?" שאלתי את חברי בתסכול.
הוא רק משך בכתפיו. "רציתי חוות דעת נוספת. לא ידעתי שתחשוב בדיוק כמוהו."
"בסדר." אמרתי. "אבל נראה שהצ'אט ואני מסכימים: כדאי לדבר עם רופאת העיניים ולספר לה מה מצאנו. זה נראה לי חשוב."
"רגע," אמר חברי, "למה שלא תבדוק מה הצ'אט ממליץ לעשות?"
שאלנו את המכונה. המלצותיה היו ברורות: בהינתן כל העובדות, צריך להיזהר מזריקת הסטרואידים לעפעפיים. היא המליצה לערוך בדיקות: בדיקת קורטיזול בבוקר, בדיקת ACTH ועוד קללות דומות. הסיכון לנזק מהזרקת הסטרואידים נמוך, כתב לנו הצ'אט, אבל למה לקחת סיכון?
כמה שעות לאחר מכן, חברי דיבר עם רופאת העיניים דרך הטלפון כשאני מאזין ברקע. הוא ניסה להסביר לה את הממצאים מהסקירה שערכנו, והיא… היא התעלמה לחלוטין.
"אין לך מה לדאוג." הבהירה לו. "עשיתי את הטיפול הזה כבר למאות ילדים. כולם בסדר."
"אבל לא כולם קיבלו סטרואידים לאורך זמן." הוא ניסה לענות לה.
"זה בסדר." הודיעה לו. "אני מבינה את הדאגה שלך, אבל תבין בבקשה שאני רק רוצה לטפל בילד. לא יקרה לו שום דבר."
השיחה נמשכה בדרך זו עוד כמה דקות, בסבלנות ראויה-לציון מצידה, אבל בלי נכונות אמיתית להתייחס לממצאים שהוא העלה. בסופו של דבר, הוא רק אבא מודאג, והיא המומחית. סיימנו את השיחה בהמלצה ברורה מצידה: זריקת סטרואידים לעפעפיים בשבוע הקרוב, והכל יהיה בסדר.
"תראה, היא המומחית." אמרתי לחברי אחרי השיחה. "אבל… היא מומחית לרפואת עיניים. רק לרפואת עיניים. אולי אתה צריך מישהו עם הבנה רחבה יותר. מה רופא המשפחה אומר?"
אז דיברנו עם רופא המשפחה. הוא היה נחרץ אפילו יותר מכפי שאני הייתי בתחילת היום.
"רופאת העיניים היא המומחית." הבהיר. "אם היא אומרת שצריך את הטיפול – אז צריך את הטיפול."
"אבל המצב של הילד ייחודי," ניסה חברי להבהיר. "אם תסתכל על המחקרים שאספנו…"
רופא המשפחה נאנח בסמכותיות. "אין לי זמן לזה. בסופו של דבר, אתה צריך לסמוך על המומחים. לך עם הטיפול שהמליצו לך. פשוט תתקדם. יהיה בסדר. תחשוב על טובת הילד."
ושם הסתיימה השיחה.
"אולי," העליתי רעיון, "כדאי לך לדבר עם מומחה באנדוקרינולוגיה? הם מבינים בהשפעה המלאה של סטרואידים על מערכות הגוף."
פגמים רבים יש לחברי, אבל אחת ממעלותיו הגדולות היא שהוא מקושר היטב. הוא שלח הודעת ווטסאפ לחברה אנדוקרינולוגית שלו, ושטח בפניה את פרטי המקרה. התשובה שלה הייתה חד-משמעית, ואני מצטט –
"ילד שמקבל סטרואידים כמו ששלך מקבל – בהחלט יכול להיות בסיכון לדיכוי ציר האדרנל שלו ולצורך במנת סטרס לפני פרוצדורות כאלה ואחרות." הבהירה. "אצלנו בבית החולים אנחנו מתדיינים על כל ילד כזה יחד עם הגורם הרפואי הנוסף המעורב כמו רופא העינים. ולפני כל ניתוח או התערבות רפואית יש ישיבה מסודרת על הילד."
היא התנצלה ואמרה שהיא לא יכולה להתעמק במקרה כרגע, אבל המליצה להתייעץ עם אנדוקרינולוגית אחרת. יומיים מאוחר יותר ועם קנס של אלף וחמש-מאות שקלים על ייעוץ עצמאי, חזר אליי חברי כשפניו לבנות כסיד.
"האנדוקרינולוגית השנייה אמרה לי שבשום פנים ואופן אסור לעשות את הפרוצדורה הזו בלי בדיקה מעמיקה יותר. אותן בדיקות שצ'אט-GPT המליץ עליהן." אמר לי. "למעשה, היא אמרה שכנראה שהמרדים היה אוסר על ביצוע ההרדמה, אם הוא היה מבין בדיוק מה הילד לקח בחודשים האחרונים. אמרה שבהינתן כל הסטרואידים שהילד לקח בחודשים האחרונים, יש סיכון משמעותי לעוויתות במהלך ההרדמה. מסוג הטיפולים הרפואיים שמתחילים בקלות ובפשטות – ואז מתדרדרים במהירות על שולחן הטיפולים. ואף אחד מהמומחים לא מבין למה, עד אחרי שזה קרה."
המשמעויות
נעשה עצירה עכשיו לפני סוף הסיפור, כדי לדבר על המשמעויות שלו.
קודם כל, אבהיר שהסיפור אמיתי לגמרי. הייתי עם חברי לאורך המחקר ובמהלך חלק מהשיחות עם הרופאים. ההתכתבויות עם הרופאים שמורות אצל חברי.
והוא כועס, אבל לא עליהם.
למה הוא לא כועס עליהם?
קודם כל, מכיוון שזו לא אשמתם. הם רק אנושיים. יש להם ידע מוגבל. כל מומחה מתמקד בתחום המומחיות שלו. רופאת העיניים מבינה בעיניים, אבל לא באנדוקרינולוגיה ברמה גבוהה, ובוודאי שלא באנדוקרינולוגיה של ילדים. עיקר הידע של רופא המשפחה הוא בטיפול במחלות שגרתיות ובזיהוי מצבים לא-שגרתיים – והעברתם לטיפול המומחים. אם המומחה כבר נתן אבחון, אין לרופא המשפחה הרבה מה לעשות.
כל זה עובד יפה עד שמגיע המקרה יוצא הדופן שדורש הצלבה של ידע של מומחים מכמה כיוונים. ואז דעת המומחה הבודד אינה רלוונטית באותה המידה – אבל המומחה לא תמיד מבין את זה בכלל.
האם ייתכן שאותם מומחים חטאו בחטא היוהרה, כשביטלו את דברי חברי על הסף? אני לא חושב שזה המצב. כדי להתייחס אליו ברצינות, הם היו צריכים לעשות מחקר עצמאי משלהם. המערכת הרפואית לא מספקת להם את הזמן הנדרש לשם כך. רופאת העיניים לא יכולה לחקור עכשיו את תחום האנדוקרינולוגיה על בוריו, או אפילו להשקיע ימים מזמנה בסקר ספרות. כלומר, היא יכולה באופן תיאורטי, אבל אם היא תעשה את זה לכל חולה מבוהל, לא יהיה לה זמן לאכול, לשתות, לישון או לטפל ברוב החולים.
אולי המומחים שגו בכך שלא השתמשו בעצמם בצ'אט-GPT ובמנועים דומים (ג'מיני, Open Evidence ואחרים) כדי לחקור את המקרה? אולי. אבל גם המנועים האלו יכולים לשגות, ובכל מקרה המערכת הרפואית כיום אינה מעודדת את השימוש בהם מבלי שהרופאים יעברו על כל ציטוט וכל הפניה וכל קביעה של המנועים – ובצדק.
לסיכום, אף אחד אינו אשם. ועדיין, כל הפרשייה הזו הייתה יכולה להסתיים בילד שסובל מעוויתות על שולחן הניתוחים, מבלי שאיש יבין למה ועל מה. בזכות צ'אט-GPT, היא לא נגמרה כך.
האם המשמעות היא שכולנו צריכים להשתמש בצ'אט-GPT לייעוץ רפואי?
כן, אבל בזהירות.
כולנו צריכים להתייעץ עם צ'אט-GPT, או מנועי בינה מלאכותית מתקדמים דומים, לגבי טיפולים רפואיים. אבל אנחנו צריכים לעשות את זה בזהירות. להשתמש, למשל, במנוע בתשלום בעלות של עשרים דולרים לחודש.
לפני שאתם הולכים לרופא, התייעצו עם הבינה המלאכותית.
בזמן השיחה עם הרופא, בדקו עם הבינה המלאכותית איזה שאלות לשאול. זה לא מנומס? נכון. אבל מדובר בבריאות שלכם.
אחרי שאתם מדברים עם הרופא, דברו גם עם הבינה המלאכותית.
ובמקביל – וזה החלק הקשה – אתם חייבים לשמור על חוש הביקורתיות שלכם. כי גם הבינה המלאכותית יכולה לעשות טעויות. הסוד הוא בהפעלה נכונה שלה, כך שהיא תיתן לכם רמת ידע ראשוני שתאפשר לכם לשאול את הרופא את השאלות הנכונות ביותר. בדרך זו אתם תאתגרו אותו כך שלא יספק לכם את הפתרונות האוטומטיים שעובדים לרוב החולים – אבל אולי לא יתאימו עבורכם.
ברור לי שהעצה הזו עלולה להקשות מאד על הרופאים כיום. אין להם זמן ויכולת להתמודד עם עשרות חולים ביום שכל אחד חושב פתאום שיש לו ידע של דוקטור לרפואה. פרופסור לרפואה שדיברתי איתה לפני שבוע אמרה בזלזול ש- "כל אחד היום מביא איתו ספר מדוקטור גוגל". אני מבין את הזלזול הזה, אבל הרופאים צריכים להתחיל להבין שאותו "דוקטור גוגל" מתחלף בימים אלו ב- "דוקטור GPT". ודוקטור-GPT כבר עקף את רמת הרופאים הכלליים במחקרים, ועכשיו מתחרה בכבוד גם ברופאים המומחים.
אחרון חביב, המערכת הרפואית צריכה להשתנות. חברי היה מסוגל לצאת לכל המסע הזה כי יש לו שפע של זמן וכסף על הידיים לייעוץ פרטי, כי הוא אב מסור ודאגן, ובמיוחד – כי הוא לא סומך על המומחים בעיניים עצומות. מעטים האנשים שנהנים מכל התנאים האלו. התוצאה שעלולה לקרות היא שרבים יקבלו ייעוץ רפואי מצ'אט-GPT, ואז לא ידעו אפילו איך לדבר עם הרופאים ולשכנע אותם. ברוב המקרים, זה לא יהיה נורא. המומחים, כאמור, צודקים ברוב הפעמים. אבל מטופל שירגיש שהמערכת מתעלמת מהחששות האמיתיים שלו, יצא מהטיפול מתוסכל, ורמת האמון שלו במערכת הרפואית תפחת עוד יותר.
סוף דבר
ומה נגמר עם הילד? הוא עבר את הבדיקות עליהן המליצו האנדוקרינולוגית וצ'אט-GPT, ובעקבותיהן הוחלט שלא להעביר אותו את הטיפול שהומלץ במקור. מה יקרה עכשיו? נראה. אבל לפחות בינתיים, החבר מרגיש שהצליח להתחמק ממקרה בו הילד היה הופך להיות "חלק מהסטטיסטיקה" של טיפול רפואי שגוי, שאף אחד לא אשם בו – אבל היה יכול להיגמר רע מאד.
אם אתם מרגישים שההמלצות כאן בעלות-ערך, אתם מוזמנים לשתף. כמו שכתבתי בהתחלה – זה יכול להציל חיים. ואם יש לכם תובנות משלכם מהסיפור, או סיפורים אישיים דומים לשתף, אשמח שתכתבו אותם בתגובות. ההזמנה, כמובן, מופנית לרופאים ולמטופלים כאחד.
עוד בנושא באתר הידען:
