מדוע תינוקות שוכחים / אני סניד

הצמיחה המהירה של מוחות הפעוטות נעשית על חשבון זיכרונותיהם

קל להיזכר במאורעות העשורים הקודמים, ימי הולדת, סיום הלימודים בתיכון, ביקורים אצל סבתא, אבל מי יכול לזכור את הימים שבהם היה תינוק? כמאה שנה חוקרים מנסים לפענח את הגורם לשכחת הילדות. זיגמונד פרויד תלה את האשמה בהדחקה של חוויות מיניות מוקדמות, רעיון שנדחה. לאחר מכן זקפו זאת החוקרים בכך שלתינוקות אין תפיסה אישית, אין שפה ואין כישורים מנטליים הדרושים להצפנת זיכרונות.
פול פרנקלנד ושינה ג’וסלין, שניהם נוירוביולוגים בבית החולים לילדים בטורונטו, סבורים שכישורי שפה או תחושת העצמי אינם מציעים הסבר הולם. מתברר שבני אדם אינם בעלי החיים היחידים שחווים שכחת ילדות. גם עכברים וקופים שוכחים את ילדותם המוקדמת. כדי להסביר את נקודות ההשקה בין המינים, פיתחו פרנקלנד וג’וסלין תיאוריה אחרת: צמיחתם של תאי עצב חדשים רבים במוח הצעיר חוסמת את הגישה לזיכרונות ישנים.
בניסוי שערכו לאחרונה, שינו המדענים את קצב הצמיחה של תאי עצב בהיפוקמפוס של עכברים צעירים ובוגרים. היפוקמפוס הוא אזור במוח שבו נרשמים אירועים אוטוביוגרפיים. לעכברים צעירים, שקצב צמיחת תאי העצב במוחם הואט, היה זיכרון ארוך טווח טוב יותר. ואילו עכברים מבוגרים שקצב צמיחת תאי העצב שלהם הואץ, איבדו את זיכרונם.

בהתבסס על נתונים אלה, שפורסמו בכתב העת סיינס במאי 2014, פרנקלנד וג’וסלין סבורים שצמיחה מהירה של תאי עצב בתקופת הילדות המוקדמת משבשת את המעגלים במוח המאחסנים את הזיכרונות הישנים ומונעת את הגישה אליהם. כמו כן, קליפת המוח הקדם-מצחית של ילדים, עוד אזור מצפין זיכרונות, אינה מפותחת, כך ששכחת הילדות יכולה לנבוע מצירוף שני הגורמים יחד.

ככל שאנו מתבגרים, קצב צמיחת תאי העצב מואט וההיפוקמפוס מגיע לאיזון בין יצירת זיכרונות ובין שמירתם. אנחנו שוכחים, כמובן, דברים רבים, אבל ייתכן שמוטב כך. “האמת העצובה היא שממילא רוב הדברים שאנחנו עושים הם שגרתיים,” אומר פרנקלנד. “הרעיון הוא שכדי שזיכרון בוגר בריא יפעל כיאות, צריך לא רק לזכור דברים, אלא גם למחוק זיכרונות חסרי חשיבות.” מי צריך לזכור את כל שעות השינה, הבכי והזחילה?

הכתבה התפרסמה באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל