מלח ממיס קרח משום שלתמיסת מים ומלח יש נקודת קיפאון נמוכה מזו של מים טהורים. כך מסביר פרופסור לכימיה במדור השאלות והתשובות של סיינטיפיק אמריקן.
מתוך מדור השאלות והתשובות במגזין סיינטיפיק אמריקן. פורסם ב-22.9.2006
מאת: סיינטיפיק אמריקן
מדוע אנו מפזרים מלח על משטחים מכוסי קרח בחורף?
– ט' שטדפלט, הנטינגטון ביץ', קליפורניה
ג'ון מרגרייב (John Margrave) המנוח, פרופסור לכימיה באוניברסיטת רייס, העניק את התשובה הזאת. בקצרה: מלח ממיס את הקרח.
על כל המשטחים מכוסי הקרח יש למעשה שלוליות קטנות של מים. מלח שמפוזר על משטחים כאלה מתמוסס. למים נוזליים תכונה הקרויה קבוע דיאלקטרי (dielectric constant) גבוה, המאפשרת ליונים של המלח נתרן כלורי (יונים חיוביים של נתרן ויונים שליליים של כלור) להיפרד. יונים אלה, בתורם, עוברים מִיוּם (הידרציה, hydration), כלומר נקשרים למולקולות מים.
תהליך זה משחרר חום המתיך אזורים מיקרוסקופיים של משטח הקרח. באופן זה, כמות גדולה של מלח המפוזרת על פני משטח גדול יכולה להפשיר את הקרח. כשמכוניות נוסעות עליו, הלחץ מסייע לדחיקת המלח לתוך הקרח וכך מתרחשת יותר הידרציה.
הערת המערכת: ההסבר על שחרור חום אינו מדויק, ובאתר סיינטיפיק אמריקן צורף לתשובה תיקון מאת פרופ' ארתור פלטון (Arthur Pelton) מאוניברסיטת מונטריאול. אמנם ההידרציה משחררת חום, אך פירוק המלח ליונים קולט חום רב יותר, ולכן ההתמוססות כולה קולטת חום, והטמפרטורה של המים יורדת כשמוסיפים להם מלח. הקרח נמס משום שלתמיסת מים ומלח יש נקודת קיפאון נמוכה מזו של מים טהורים: המלח מתמוסס בשכבת המים הדקה שעל פני הקרח ומוריד את נקודת הקיפאון שלה מתחת לטמפרטורת הקרח, ולכן הקרח הנוגע בה נמס. ככל שריכוז המלח גבוה יותר נקודת הקיפאון נמוכה יותר, עד גבול של כ-18 מעלות צלזיוס מתחת לאפס (כ-0 מעלות פרנהייט); בטמפרטורה נמוכה מזו המלח לא ימיס קרח. לתשובה ולתיקון באתר סיינטיפיק אמריקן.
רוב המלח הגס שמשתמשים בו בחורף זהה לזה שבמלחייה השולחנית. ההבדל היחיד הוא בכך שהמלח הגס התגבש לגבישים גדולים יותר, ולעומת זאת את מלח השולחן טוחנים לגרגרים אחידים פחות או יותר בגודלם. סידן כלורי, המופק ממי ים וממקורות טבעיים אחרים, נפוץ באותה מידה כמו נתרן כלורי להפשרת קרח ברחובות.
שאלות ותשובות
מדוע מפזרים מלח על קרח?
המלח מתמוסס בשכבת המים הדקה שעל פני הקרח ומוריד את נקודת הקיפאון שלה, ולכן הקרח נמס.
האם מלח ממיס קרח בכל טמפרטורה?
לא. לפי התיקון שצורף לתשובה, לתמיסת מלח רוויה נקודת קיפאון של כ-18 מעלות צלזיוס מתחת לאפס, ובקור גדול מזה המלח לא ימיס את הקרח.
האם מלח גס שונה ממלח שולחן?
לא מבחינה כימית. רוב המלח הגס זהה למלח שבמלחייה, אלא שהוא התגבש לגבישים גדולים יותר, ואילו מלח השולחן נטחן לגרגרים אחידים פחות או יותר.
האם יש חומר אחר להפשרת קרח?
כן. סידן כלורי, המופק ממי ים וממקורות טבעיים אחרים, נפוץ באותה מידה כמו נתרן כלורי להפשרת קרח ברחובות.
עוד בנושא באתר הידען
- ציפוי נגד קרח בהשראת צפרדע החץ הרעילה
- סימולציה ברמה המולקולארית המציגה הסבר מפורט לאנומליה של המים
- נאס"א: מצאנו רמזים לקיומם של מי מלח במצב נוזלי מתחת לקרקע המאדים
- ללמוד מדגי הקוטב איך לשמר דם ורקמות לזמן ארוך
- חלבונים נוגדי קיפאון מראים הבטחה בשימור איברים להשתלה
9 תגובות
אנונימי חתיך
#ביתספר
לולי פופ
גבי
כשמפעילים לחץ על קרח, טמפרטורת הקיפאון של הקרח יורדת. לכן, הקרח נמס איפה שהגוש מפעיל לחץ, אבל קופא חזרה כשהמים נדחקים הצידה.
ראיתי כיצד אדם הניח גוש על קרח והקרח נמס והגוש לא השתנה מה זה יכול להיות?
אריק, חום התגובה של הגרגרים הראשונים ממיס עוד מים שלתוכם נמס עוד מלח מה שיוצר עוד חום שממיס עוד מים וכו'. המים שנוצרים כמו שאמרת הם תמלחת שלא תקפא בזכות המלח המומס בתוכה. פשוט צריך מספיק מלח פר ליטר.
לא מובן. אנרגיית הלאטיס של סודיום כלוריד היא שמחממת את המיים?… אם כך אז הקרח צריך לחזור למצב מוצק לאחר שהתגובה הכימית הסתיימה וה״חום״ השתחרר.
לפי מה שהבנתי המלח מוריד את נקודת הקיפאון של מולקולות המיים סביבו עד למינוס שלושים וזה מה שגורם להם לחזור למצב צבירה נוזלי.
עדיין לא הצלחתי להבין מה במלח גורם להוריד את נקודת הקיפאון? הלא נקודת הקיפאון של מלח שולחן (מצב צבירה גבישי או מוצק) היא כשמונה מאות מעלות צלזיוס… מכאן שמלח היה אמור להעלות את נקודת הקיפאון …כמו שקורא עם נקודת הרתיחה של מיים בתוספת מלח (כשמבשלים פסטה מוסיפים מלח לימים הרותחים ע״מ להעלות את נקודת הרתיחה)
האים יש מישהו שיכל לעשות סדר בדברים???
תודה רבה!!!
אז אנחנו ממתינים למי גשם שימלאו את מאגרי מי התהום – ואז אנחנו שופכים לתוכם 9 טון מלח… נחמד
אז זה לא כדי שהוא יוכל להידבק לשמשת הרכבים ולמנוע מהם לראות משהו בעודם מנסים להגיע ממקום למקום בסופת שלגים? מוזר.