המשימה הבאה בתוכנית ארטמיס תישאר במסלול נמוך סביב כדור הארץ ותבחן עגינה לנחתות הירח של SpaceX ו־Blue Origin. הפיצוץ של New Glenn עלול לעכב את תוכנית הנחיתה המאוישת ב־2028
נאס"א הודיעה על ארבעת אנשי הצוות של ארטמיס 3, המשימה הבאה בתוכנית החזרה האמריקנית לירח: רנדי ברזניק יהיה מפקד המשימה, לוקה פרמיטאנו מסוכנות החלל האירופית יהיה הטייס, ואנדרה דאגלס ופרנק רוביו ישמשו מומחי משימה. נאס"א הודיעה גם כי האסטרונאוט בוב היינס ישמש איש צוות גיבוי. זו הפעם הראשונה שאסטרונאוט של ESA משובץ למשימת ארטמיס. (NASA)
למרות שמה, ארטמיס 3 לא מיועדת להגיע לירח. לפי נאס"א, המשימה תשוגר ב־2027 באמצעות משגר SLS ותביא את חללית אוריון עם הצוות למסלול נמוך סביב כדור הארץ. שם תבצע אוריון סדרת בדיקות מפגש ועגינה עם גרסאות ניסוי של נחתות הירח המאוישות שמפתחות SpaceX ו־Blue Origin. המטרה היא לצמצם סיכונים לקראת ארטמיס 4, שאמורה להיות המשימה המאוישת הראשונה בתוכנית שתנחת באזור הקוטב הדרומי של הירח, לא לפני 2028.
חזרה גנרלית לפני הנחיתה
התוכנית המבצעית של ארטמיס 3 מדגימה עד כמה השתנתה הארכיטקטורה של חקר הירח מאז ימי אפולו. במקום חללית אחת שנושאת את כל רכיבי המשימה, נאס"א מתכננת קמפיין שיגורים רב־שלבי: נחתת ניסוי של Blue Origin אמורה להשתגר ראשונה ולהמתין במסלול, אחריה תשוגר אוריון עם האסטרונאוטים, ובהמשך אמור להצטרף גם אב־טיפוס של נחתת Starship של SpaceX. הצוות ייכנס לנחתות ויבדוק מערכות, ממשקי תוכנה, תקשורת, עגינה ושהייה משותפת בחלל, אך לא יעבור למסלול ירחי ולא ינחת על פני הירח.
המשימה צפויה להימשך כשבועיים, בהתאם להצלחת השיגורים, המפגשים בחלל ובדיקות העגינה. פרמיטאנו, שכבר פיקד בעבר על תחנת החלל הבין־לאומית, מביא ניסיון אירופי נרחב בטיסות מאוישות. רוביו מחזיק בשיא האמריקני לשהייה רצופה בחלל — 371 ימים. עבור דאגלס תהיה זו טיסה ראשונה לחלל.
הפיצוץ שמסבך את לוח הזמנים
ההודעה על הצוות מגיעה ימים לאחר תקלה קשה ב־Blue Origin. ב־28 במאי 2026 התפוצצה רקטת New Glenn במהלך ניסוי הצתה סטטי על כן השיגור במתחם LC-36 בקייפ קנוורל. הרקטה לא נשאה צוות או מטען מבצעי, אך האירוע הרס את הכלי ופגע בכן השיגור היחיד שממנו יכולה כיום החברה לשגר את New Glenn. סיבת הפיצוץ עדיין לא פורסמה.
המשמעות חורגת הרבה מעבר ל־Blue Origin. New Glenn אמורה לשגר את נחתות Blue Moon, כולל משימות רובוטיות ומטענים שקשורים לתוכנית הירח של נאס"א. בספטמבר 2025 אף בחרה נאס"א ב־Blue Origin להנחית את הרובר VIPER בקוטב הדרומי של הירח באמצעות נחתת Blue Moon MK1, לאחר ביטול קודם של הפרויקט וחיפוש פתרונות חלופיים.
ב־Blue Origin מנסים לשדר שליטה במצב. מנכ"ל החברה דייב לימפ אמר כי מכלי הדלק, מכלי החמצן והמימן הנוזלי ומגדל המים לא ניזוקו באופן קריטי, וכי מגדל התמיכה יזדקק לתיקון ולא לבנייה מחדש. החברה אף הצהירה כי היא מכוונת לחזרה לשיגורים עוד לפני סוף 2026. מנגד, מנהל נאס"א ג'ארד אייזקמן אמר ל־CNBC כי תיקון כן השיגור עלול להימשך “זמן רציני”, וכי תרחיש של חזרה מלאה רק ב־2028 נמצא בתחום האפשרי. (spaceflightnow.com)
המרוץ מול סין
העיכוב האפשרי מחדד את השאלה האסטרטגית הרחבה יותר: האם ארצות הברית תצליח להחזיר אסטרונאוטים לירח לפני שסין תנחית שם צוות משלה, יעד שסין הציבה סביב 2030. תוכנית ארטמיס נשענת כיום על שילוב מורכב בין נאס"א, סוכנויות חלל בין־לאומיות וחברות פרטיות. המבנה הזה מאפשר גמישות וחדשנות, אך גם הופך את לוח הזמנים לרגיש מאוד לתקלות אצל ספק מסחרי יחיד.
בינתיים נאס"א מציגה את ארטמיס 3 כשלב הכרחי בדרך לנחיתה עצמה: לא משימת ירח נוצצת, אלא ניסוי הנדסי גדול שנועד לוודא שהחללית, הנחתות והצוות מסוגלים לעבוד יחד בחלל. הצלחת המשימה עשויה לקבוע אם ארטמיס 4 תוכל לעמוד ביעד של 2028 — או אם החזרה האמריקנית לירח תידחה שוב.
עוד בנושא באתר הידען:
