ד״ר שירלי הנדלזלץ מאוניברסיטת בן־גוריון חוקרת כיצד אנשים שעברו שבץ מוחי שולטים בשונות הטבעית של ההליכה, ומדוע שיבוש עדין בבקרה הזאת עלול להגביר את הסיכון לנפילות.
כשאנחנו הולכים, הצעדים שלנו אינם זהים. גם אצל אדם בריא, אורך הצעד, משך הצעד ותנועת המפרקים משתנים מעט מצעד לצעד. השונות הזאת אינה תקלה. היא מאפשרת לנו להתאים את התנועה לעולם משתנה: מדרכה לא ישרה, מכשול בדרך, כלב שמושך ברצועה, או הפרעה פתאומית לשיווי המשקל.
אבל אחרי שבץ מוחי, השליטה בשונות הזאת עלולה להשתבש. אנשים רבים מצליחים לחזור ללכת, אך ההליכה שלהם אינה בהכרח יציבה, יעילה או בטוחה. השאלה שמעסיקה את ד״ר שירלי הנדלזלץ, מהמחלקה לפיזיותרפיה באוניברסיטת בן־גוריון בנגב, אינה רק אם אדם שעבר שבץ מוחי מסוגל ללכת, אלא כיצד הוא הולך. “אנחנו בודקים אנשים שיש להם יכולת הליכה”, היא מסבירה, “אבל ההליכה שלהם פשוט אינה טובה מספיק. הם יכולים אולי ללכת במסדרון ארוך על רצפה ישרה, אבל מתקשים ללכת באופן יציב בסביבה מורכבת יותר, דבר שעלול להוביל לנפילה”.
מה השאלה? כיצד ניתן להפחית את הסיכון לנפילות אצל מטופלים שעברו שבץ מוחי?
כשחמצן לא מגיע למוח
שבץ מוחי נגרם כאשר רקמת מוח נפגעת עקב חסימה של כלי דם או דימום. אזור מוחי שאינו מקבל חמצן עלול לאבד את תפקודו, והשיקום מנסה לרתום את הפלסטיות של המוח, כלומר את יכולתו להתארגן מחדש, כדי שאזורים שלא נפגעו יסייעו בהחזרת התפקוד. לעיתים גם נזק קטן באזור שבו עוברים מסלולים מוטוריים חשובים עלול לגרום להפרעה קשה בתנועה.
המחקר של הנדלזלץ, הנתמך על ידי הקרן הלאומית למדע, עוסק ביכולת של המוח להשתמש באפשרויות התנועה הרבות העומדות לרשותו בזמן הליכה. בגוף האדם יש יותר מפרקים, שרירים ואפשרויות תנועה מכפי שנדרש לכאורה כדי להניח את כף הרגל במקום מסוים. המוח צריך להגביל, או להפחית, את השונות במרכיבים החשובים לתוצאה, למשל היכן תנחת כף הרגל, אך לאפשר שונות במרכיבים אחרים, שאינם פוגעים במטרה ואף מאפשרים גמישות ותיקון. “אני כפיזיותרפיסטית לא מנסה להפחית את כל השונות בתנועה”, אומרת הנדלזלץ. “צריך להבין איזו שונות אנחנו רוצים להפחית, ואיזו שונות דווקא מאפשרת הסתגלות”.
לעיתים גם נזק קטן באזור שבו עוברים מסלולים מוטוריים חשובים עלול לגרום להפרעה קשה בתנועה.
הליכה בתנאים משתנים
המחקר מתבצע במעבדה לשיקום ההליכה במרכז הרפואי לשיקום לוינשטיין ברעננה. המטופלים הולכים על הליכון ממוחשב, סביבם מוצבות מצלמות לניתוח תנועה בתלת־ממד, ועל גופם מוצמדים סמנים שהמערכת עוקבת אחריהם. כך ניתן לבנות מודל מדויק של תנועת הגוף ולמדוד את השונות בכל מפרק ובכל צעד. המערכת דוגמת את התנועה בקצב של 120 תמונות בשנייה.
הנבדקים אינם הולכים רק בתנאי הליכה רגילים. המחקר בוחן אותם גם בהליכה על מסלולים צרים, וגם במצבים שבהם ההליכון זז לפתע לצדדים או קדימה ואחורה. אלה הפרעות בלתי צפויות, שנועדו לבדוק כיצד הנבדק מגיב כאשר שיווי המשקל מופר. הנבדקים מאובטחים ברתמה, אך נדרשים לשנות את הצעד או את תנועת הגוף כדי שלא לאבד יציבות בזמן ההליכה.
התוצאות הראשוניות מצביעות על כך שאצל אנשים אחרי שבץ מוחי שני רכיבי השונות גבוהים: גם השונות שמשפיעה על הדיוק בהנחת כף הרגל, וגם השונות שאינה אמורה להשפיע ישירות על התוצאה. כלומר, הבעיה אינה רק “הליכה לא מדויקת”, אלא כנראה פגיעה עדינה יותר במנגנון הבקרה השולט על השונות בתנועת המפרקים בזמן ההליכה.
חלק נוסף במחקר בוחן את הקשר בין אופי ההליכה לבין מיקום הנזק המוחי. לשם כך משתמשים החוקרים בהדמיות מבניות של המוח, MRI, מסמנים את אזורי הפגיעה, ומשווים בין מטופלים עם נזק באזורים מסוימים לבין מטופלים ללא נזק באותם אזורים. המטרה היא להבין אם פגיעה באזור מוחי מסוים קשורה לקושי בבקרת השונות בזמן הליכה.
החלק האחרון במחקר יבחן אם אימון הליכה בסביבה מאתגרת משנה את יכולת השליטה על השונות בקרב אנשים שעברו שבץ מוחי.
בסופו של דבר, הליכה לקויה עלולה להוביל לנפילה, ונפילה אינה אירוע שולי. היא עלולה לגרום לפציעות, לשברים, לירידה בתפקוד, לפחד מתנועה, להסתגרות בבית ולפגיעה משמעותית באיכות החיים. המחקר של הנדלזלץ מבקש לא רק לשפר את ההליכה בתנאי מעבדה, אלא להחזיר לאנשים אחרי שבץ מוחי את היכולת לנוע בעולם בביטחון רב יותר.
FAQ קצר:
מדוע שונות בהליכה אינה בהכרח בעיה?
גם אצל אדם בריא הצעדים אינם זהים. שונות מסוימת מאפשרת להתאים את ההליכה למדרכה לא ישרה, למכשולים ולהפרעות פתאומיות בשיווי המשקל.
מה משתבש אחרי שבץ מוחי?
אצל חלק מהאנשים שעברו שבץ מוחי נפגעת היכולת לשלוט בשונות התנועה. הם יכולים ללכת, אך ההליכה עלולה להיות פחות יציבה ופחות בטוחה בסביבה מורכבת.
מה בודק המחקר?
המחקר בוחן כיצד אנשים אחרי שבץ מוחי מגיבים להליכה בתנאים משתנים, כולל מסלולים צרים והפרעות פתאומיות של ההליכון, וכן אם מיקום הפגיעה במוח קשור לקושי בבקרת ההליכה.
עוד בנושא באתר הידען:
