ניתוח של 40 שנות נתונים מראה כי יונקים הנסחרים בשוק העולמי חולקים יותר פתוגנים עם בני אדם, וכי כל עשור נוסף בסחר מוסיף בממוצע פתוגן משותף נוסף
סחר עולמי בחיות בר אינו רק איום על מינים ועל מערכות אקולוגיות, אלא גם מנגנון שיטתי שמגדיל את הסיכון להעברת פתוגנים מבעלי חיים לבני אדם. זהו המסר המרכזי של מחקר חדש שפורסם ב־9 באפריל 2026 בכתב העת Science, לאחר ניתוח של 40 שנות נתוני סחר בחיות בר ונתוני פתוגנים ביונקים. החוקרים בחנו כיצד עצם ההשתתפות של מין בסחר, משך הזמן שבו הוא נסחר, והימצאותו בסחר בלתי חוקי או בשווקי חיות חיות, משפיעים על הסבירות שהוא ישתף פתוגנים עם בני אדם.
המחקר התמקד ביונקים, בין השאר משום שחלק גדול מהמחלות הזואונוטיות המתפרצות בבני אדם מקורן בקבוצה זו. החוקרים שילבו בין מסדי נתונים עולמיים של סחר חוקי ובלתי חוקי, ובהם CITES, LEMIS ו־DSW, לבין מאגר CLOVER, הכולל יותר מ־190 אלף קשרים מתועדים בין יונקים לבין נגיפים, חיידקים, פטריות, תולעים חד־תאיים וטפילים אחרים. כך הם בנו תמונה רחבה של הקשר בין מסלולי הסחר בחיות בר לבין שיתוף פתוגנים בין בעלי חיים לאדם.
הממצא הבולט ביותר הוא הפער החד בין מינים נסחרים למינים שאינם נסחרים. מבין 2,079 מיני היונקים שנכללו בקטגוריית הסחר, 41% חלקו לפחות פתוגן אחד עם בני אדם, לעומת 6.4% בלבד מהמינים שלא נסחרו. גם לאחר שהחוקרים תיקנו סטטיסטית להטיות אפשריות כמו קרבה אבולוציונית, אזור גאוגרפי, מאמץ מחקרי, חיים בסביבה אנושית וצריכה כמזון, נמצא שיונקים נסחרים נוטים פי 1.5 יותר להיות נשאי מחלות זואונוטיות. במילים אחרות, עצם הסחר במין מסוים הוא המנבא החזק ביותר לשיתוף פתוגנים עם בני אדם.
המחקר מראה גם שהסיכון אינו נובע רק מעצם קיום הסחר, אלא גם מאופיו. יונקים הנסחרים כחיות חיות נמצאו בעלי סבירות גבוהה יותר לשתף פתוגנים עם בני אדם בהשוואה למינים הנסחרים רק כמוצרים. בניתוח אחד, מינים שנמכרו כחיות חיות נמצאו בעלי הסתברות גבוהה פי 1.34 לשיתוף פתוגנים עם בני אדם. החוקרים מסבירים כי חיה חיה נושאת עמה פתוגנים פעילים לאורך זמן, והמפגש הקרוב עם בני אדם לאורך שרשרת האיסוף, האחסון, ההובלה, המכירה וההחזקה יוצר הזדמנויות רבות יותר ל"הדלפה" בין־מינית.
ללא הגייינה ופיקוח וטרינרי
אשר לסחר הבלתי חוקי, התמונה מורכבת יותר. כאשר נבדקה רק השאלה אם מין מסוים חולק לפחות פתוגן אחד עם בני אדם, לא נמצאה עדות חזקה להשפעה עצמאית של השתתפות בסחר בלתי חוקי. אולם בניתוח אחר, שבחן את מספר הפתוגנים המשותפים למינים שכבר נסחרים, נמצא שמינים המופיעים גם בסחר בלתי חוקי חולקים בממוצע פי 1.4 יותר פתוגנים עם בני אדם לעומת מינים הנסחרים רק בערוצים חוקיים. לכן המסקנה אינה שכל סחר בלתי חוקי מסוכן באותה מידה, אלא שהוא עשוי להחריף את הסיכון במקרים רבים, במיוחד כאשר תנאי הפיקוח, ההיגיינה והבדיקות הווטרינריות חלשים או חסרים.
אחת התובנות החשובות ביותר במאמר נוגעת לזמן. החוקרים בחנו יותר מ־236 אלף רישומי סחר ב־583 מיני יונקים בין השנים 1980 ל־2019, ומצאו כי ככל שמין נמצא זמן רב יותר במעגלי הסחר, כך גדל מספר הפתוגנים שהוא חולק עם בני אדם. לפי האומדן שלהם, מין יונק בר חולק בממוצע פתוגן נוסף אחד עם בני אדם על כל עשר שנים שבהן הוא נוכח בסחר העולמי. זוהי נקודה דרמטית במיוחד, משום שהיא מרמזת שלא רק המינים שכבר נתפסים כבעייתיים ראויים לתשומת לב, אלא גם מינים שעדיין אינם מזוהים כסיכון בריאותי מובהק, אך ממשיכים להיסחר לאורך זמן וצוברים הזדמנויות להעברת מחלות.
החשיבות בעידן שלאחר הקורונה
החוקרים נזהרים מלקבוע סיבתיות מוחלטת לכל מקרה ומקרה. הם מדגישים שמחקר מתאמי כזה אינו יכול לתאר בדיוק את כיוון ההדבקה בכל מערכת, וייתכן שגם הדבקה הפוכה, מבני אדם לחיות בר, משחקת תפקיד. ובכל זאת, הם סבורים שהכיוון העיקרי הוא מחיות בר לבני אדם, משום שבני אדם צורכים, מובילים, מרכזים ומחזיקים חיות בר במצבים רבים, ואילו הכיוון ההפוך נדיר יותר. הם גם מזהירים שמדיניות של איסורים גורפים בלבד עלולה להסיט פעילות לערוצים בלתי חוקיים אם לא תלווה באכיפה, מעקב וביוסרוילנס מתקדמים יותר.
למעשה, זהו אולי הלקח המעשי החשוב ביותר של העבודה: מערכות הרגולציה הקיימות, ובראשן אמנת CITES, נבנו בעיקר כדי להגן על מינים מפני הכחדה עקב ניצול יתר, ולא כדי לצמצם סיכונים אפידמיולוגיים. המחקר החדש מציע לראות בסחר בחיות בר גם סוגיה של בריאות הציבור. אם ממצאי המחקר אכן ישולבו במדיניות, המשמעות יכולה להיות הרחבת הפיקוח על סחר במינים חיים, חיזוק ניטור הפתוגנים לאורך שרשרת הסחר, ושקלול מפורש של סיכון זואונוטי בהחלטות רגולטוריות בינלאומיות. בעידן שאחרי מגפת הקורונה, המסר הזה צפוי להישמע חזק במיוחד: סחר בחיות בר אינו רק בעיה של טבע ושימור, אלא גם חזית מרכזית במניעת המגפה הבאה.
מקור: מאמר מחקר ב־Science, 9 באפריל 2026, DOI: 10.1126/science.adw5518.
עוד בנושא באתר הידען:
