מאמר סקירה ב־Current Biology מציע כי לפני כ־600 מיליון שנה איבדו אבות החולייתנים זוג עיניים צדדיות כשאימצו אורח חיים נייח, ולאחר מכן פיתחו מחדש עיניים זוגיות מתוך איבר חישה אמצעי, ששריד ממנו נותר כיום בבלוטת האצטרובל.
האופן שבו התפתחו עיני החולייתנים, ובהם גם עיני האדם, הוא אחד הסיפורים המורכבים ביותר באבולוציה של מערכת העצבים. כעת מציעים ג’ורג’ קפצזיס, מייקל בוק, טום באדן ודן־אריק נילסון במאמר סקירה חדש שפורסם ב־23 בפברואר 2026 בכתב העת Current Biology, כי מוצא הרשתית של החולייתנים אינו נובע מהמשך ישיר ופשוט של עיניים צדדיות קדומות, אלא מ"הסבה" של איבר חישה אמצעי קדום ומורכב שכבר כלל כמה סוגי תאי חישה ועיבוד. (PubMed)
הנקודה החשובה ביותר בידיעה הזאת היא שמדובר במודל אבולוציוני חדש, ולא בגילוי של מאובן יחיד ששינה הכול בבת אחת. לפי תקציר המאמר ב־PubMed, החוקרים טוענים כי הרשתית החולייתנית היא מבנה ייחודי, המשלב בין שושלות שונות של תאי קולטי אור בתוך מעגל רב־שכבתי. בעיניהם, השילוב החריג הזה מוסבר טוב יותר אם מניחים שבשלב קדום מאוד באבולוציה התפתח איבר חישה אמצעי מורכב, ורק אחר כך חלק ממנו "זז" הצדה והפך לעיניים הזוגיות של החולייתנים. PubMed מסווג את המאמר במפורש כ־Review, כלומר מאמר סקירה והצעת מסגרת פרשנית, ולא כניסוי יחיד או כמחקר שדה.
החוקרים סקרו 36 קבוצות עיקריות של בעלי חיים חיים, כמעט את כל בעלי החיים הדו־צדדיים, ובחנו היכן נמצאים איברי הראייה ותאי חישת האור ומה תפקידם. מן ההשוואה הזאת עלה, לדבריהם, דפוס חוזר: מערכות חישת אור מופיעות שוב ושוב בשני מוקדים עיקריים — זוגי בצדי הראש, ואמצעי בראש, מעל המוח. לפי הפירוש שלהם, המערכות הזוגיות שימשו בעיקר להכוונת תנועה וניווט, בעוד שהמערכת האמצעית סייעה להבחין בין יום ללילה ובין מעלה למטה.
מכאן נבנה התרחיש האבולוציוני החדש. לפי החוקרים, לפני כ־600 מיליון שנה חי אב קדמון דמוי תולעת של שושלת החולייתנים, שאימץ אורח חיים נייח יחסית, התחפר בקרקעית הים וניזון מסינון חלקיקים מן המים. במצב כזה, זוג עיניים צדדיות "מנווטות" הפך ליקר מדי מבחינה אנרגטית ופחות שימושי, ולכן אבד במהלך האבולוציה. לעומת זאת, קבוצת תאים רגישה לאור שנותרה במרכז הראש נשמרה, משום שעדיין היה צורך לזהות מחזורי אור וחושך ואת כיוון הסביבה. לפי המודל, אותה מערכת אמצעית התפתחה לעין אמצעית קטנה, ורק לאחר מעבר מחודש לאורח חיים פעיל ושוחה נוצרו ממנה בהדרגה גביעי עין צדדיים, שהתפתחו לבסוף לעיניים הזוגיות של החולייתנים. (phys.org)
אחד ההיבטים המסקרנים במאמר הוא הקישור בין אותה עין אמצעית קדומה לבין בלוטת האצטרובל. לפי המחברים, שרידים של איבר החישה האמצעי הקדום נשמרו בשושלת החולייתנים והפכו לחלק ממערכת האצטרובל/פראפינאל, הקשורה לוויסות מקצבים יממתיים ולהפרשת מלטונין. במינים רבים שאינם יונקים, אזור זה עדיין יכול לקלוט אור דרך אזור שקוף יחסית בראש; אצל יונקים, לפי ההסבר שמוצע במאמר, הרגישות הישירה לאור אבדה, והעיניים עצמן קיבלו עליהן את תפקיד העברת המידע הדרוש לוויסות הפרשת המלטונין והשינה.
החוקרים מוסיפים כי המודל החדש עשוי להסביר גם מדוע רשתית החולייתנים כה מורכבת בהשוואה לעיני בעלי חיים אחרים. בתקציר המאמר הם מציעים כי חלק מן המורכבות הזאת לא הופיע מאוחר, אלא קדם לרשתית עצמה. הם אף מציעים שמקורם של תאי bipolar, המחברים בין קולטי האור לבין מעגלי העיבוד ברשתית, קדום יותר מכפי שנהוג היה לחשוב, ושיש להם מוצא אבולוציוני כפול. אם המודל הזה נכון, המשמעות רחבה יותר מסיפור התפתחות העין בלבד: הוא עשוי לשפוך אור גם על התפתחות מעגלים עצביים במוח ועל הקשר העמוק בין התפתחות הראייה לבין התפתחות המוח החולייתני בכלל.
לצד ההתלהבות, חשוב לזכור את מגבלות הטענה. זהו מודל סינתטי הנשען על השוואות בין קבוצות בעלי חיים, על אנטומיה, פיזיולוגיה ופרשנות אבולוציונית, ולא "שחזור מצולם" של האב הקדמון עצמו. לכן נכון יותר לנסח את הממצא כך: המחקר מציע מסגרת חדשה ומשכנעת להבנת מקורן של עיני החולייתנים, ומעביר את מרכז הכובד מן הרעיון של עין צדדית קדומה פשוטה אל רעיון של איבר חישה אמצעי מורכב, שממנו צמחו בהמשך גם הרשתית וגם חלק מן המערכות המוחיות הקשורות לאור.
בשורה התחתונה, אם המודל של קפצזיס ועמיתיו יחזיק מעמד גם מול בדיקות השוואתיות נוספות, הוא עשוי לשנות לא רק את ספרי הלימוד על התפתחות העין, אלא גם את הדרך שבה אנו חושבים על ראשית המוח החולייתני. במקום לראות בעין ובמוח שתי מערכות שהתפתחו בנפרד ורק אחר כך התחברו, המחקר מציע שהן צמחו יחד מתוך אותו פתרון אבולוציוני קדום — פתרון שנולד ביצור ימי קטן, דמוי תולעת, בעל עין אמצעית אחת.
עוד בנושא באתר הידען:
