הבעות פנים

ייתכן שיכולת ההבעה הייחודית שלנו היא מסורת בת שלושה מיליון שנים

שתי עיניים מעל זוג נחיריים ומתחתם פה, זה המתווה הכללי של פרצופי החולייתנים, מכרישים ועד בני אדם. זהו אמנם סידור מיטבי לצורך מציאת מזון ואכילתו, אבל אצל היונקים קיבלו הפנים תפקיד חשוב נוסף: תקשורת. ותפקיד זה ניכר בפני האדם יותר מכול.

לפרימטים בכלל יש חיי חברה מורכבים, והם משתמשים בהבעות פנים בקשריהם זה עם זה. הפנים שלנו, בני האדם, רבי הבעה במיוחד. אנחנו משדרים באמצעותם רגשות, כגון פחד, שמחה, עצב וכעס. בעבר ייחסו החוקרים את המגוון העשיר של הבעות הפנים האנושיות לשרירי פנים מיוחדים, בלבדיים לאדם. אבל האנתרופולוגית הפיזיולוגית אן בורואוס מאוניברסיטת דיוקיין גילתה שלמעשה אין הבדל גדול בין מערך השרירים בפרצופיהם של בני האדם ובין זה של השימפנזים, הפרימטים המדורגים במקום השני בסולם התיאטרליות.

ואולם, יש שני מאפיינים שמבדילים את פניהם של בני האנוש מפניהם של שאר הפרימטים. ראשית, לובן העין שלנו נראה ברור. שנית, השפתיים שלנו בולטות החוצה והן כהות יותר מן העור שסביבן. התכונות האלה מעניקות לקלסתרינו ניגודיות חזותית בולטת, שככל הנראה מבטאת את רגשותינו טוב יותר.

לא ידוע בדיוק מתי ואיך פיתחו בני האדם פרצופים חדי מבע שכאלה, אבל אפשר למצוא רמזים לכך בגולגולות המאובנות של אבותינו. יציקות של פנים הגולגולת, שמראות את הטביעות שהשאיר שם המוח, מלמדות על השתנות היכולות של אזורים במוח במרוצת הזמן. הנוירו-פלאונתולוג דין פולק, שעובד היום באוניברסיטת פלורידה, ניתח בשנת 2000 סדרת יציקות כאלה בגולגולות של אוסטרליפיטקוס אפריקנוס, מין הומיניד שחי לפני שלושה מיליון עד שני מיליון שנה. התוצאות הראו שחלקים מן האזור הרקתי הקדמי במוחו של היצור הזה היו גדולים מן החלקים האלה אצל קופי אדם. התוספת הזאת אולי הכשירה את ההומיניד הזה להיטיב לעבד מידע הנוגע למראה הפנים. ואם כך, אפשר שלנטייה שלנו לעשות פרצופים ולהבין הבעות פנים באמת יש שורשים עמוקים מאוד.

קייט וונג