ניתוח של GovAI ומכון ברוקינגס מראה שלא די למדוד אילו מקצועות חשופים ל־AI; צריך לבדוק גם למי יש סיכוי ממשי לעבור לעבודה חדשה אם תפקידו ישתנה או ייעלם
ניתוח חדש של חוקרים מ־GovAI, בגיבוי פרשנות מדיניות של מכון ברוקינגס, מציע דרך אחרת להסתכל על השפעת הבינה המלאכותית על שוק העבודה: לא רק אילו מקצועות חשופים יותר לאוטומציה, אלא גם אילו עובדים יהיו מסוגלים יותר להסתגל אם יאבדו את עבודתם.
במקום לשאול רק “איזו עבודה הבינה המלאכותית יודעת לעשות”, החוקרים סם מאנינג ותומאס אגירה בנו מדד נוסף של “יכולת הסתגלות”. המדד הזה בוחן גורמים כמו חיסכון נזיל, גיל, צפיפות שוק העבודה באזור המגורים, ורמת ההעברה של כישורים בין מקצועות. במילים אחרות, גם אם שני מקצועות נראים חשופים באותה מידה ל־AI, לא בהכרח יהיה לעובדים בהם אותו סיכוי להשתקם ולעבור למקצוע אחר. (Brookings)
הממצא המרכזי של המחקר מורכב יותר מכפי שנדמה מהכותרות. מתוך 37.1 מיליון עובדים אמריקנים שנמצאים ברבעון העליון של חשיפה תעסוקתית ל־AI, כ־26.5 מיליון גם מחזיקים ביכולת הסתגלות מעל החציון, כלומר ייתכן שהם דווקא במצב טוב יחסית לבצע מעבר תעסוקתי אם אכן תתרחש פגיעה. לעומת זאת, כ־6.1 מיליון עובדים, שהם כ־4.2 אחוזים מכוח העבודה שנבדק, נמצאים בשילוב הבעייתי ביותר: חשיפה גבוהה לבינה מלאכותית לצד יכולת הסתגלות נמוכה.
מי נמצא בקבוצת הסיכון הזאת? לפי הניתוח, מדובר בעיקר בתפקידים משרדיים, מנהליים ופקידותיים. בכתבה של וושינגטון פוסט נעשתה השוואה בין מעצבי אתרים למזכירות: שני המקצועות קיבלו ציון גבוה בחשיפה ל־AI, אבל בעוד שלרבים ממעצבי האתרים יש השכלה, ניסיון מגוון ונגישות טובה יותר לשוקי עבודה עירוניים, למזכירות רבות יש פחות כישורים ניתנים להעברה ופחות אפשרויות יציאה. לכן הן עלולות להיפגע יותר אם יידחקו החוצה מן המקצוע. (The Washington Post)
הפער המגדרי יורחב
עוד ממצא בולט הוא הפער המגדרי. לפי ברוקינגס, כ־86 אחוזים מן העובדים בקבוצת “החשיפה הגבוהה והסתגלות הנמוכה” הן נשים. המשמעות היא שגם אם AI לא יפגע בכל המשק באופן אחיד, הוא עלול להעמיק פערים קיימים, במיוחד במקצועות אדמיניסטרטיביים ופקידותיים שבהם נשים מיוצגות ביתר. בברוקינגס הוסיפו שהעובדים האלה מרוכזים לא רק במקצועות מסוימים, אלא גם גיאוגרפית — בעיקר במטרופולינים קטנים, ערי אוניברסיטה ושווקים בינוניים במערב התיכון ובמערב ההררי של ארה"ב.
בכתבה בוושינגטון פוסט מוזכרים שורה של מקרים קודמים — מכספומטים ועד רדיולוגיה — שבהם התחזיות הקודרות לא התממשו כפי שניבאו.
לכן, המסקנה של המחקר איננה ש”הבינה המלאכותית תחסל את העבודות”, אלא שצריך להפסיק לדבר על שוק העבודה כאילו כל העובדים פגיעים באותו אופן. יש מקצועות שבהם החשיפה גבוהה אבל גם כושר ההסתגלות גבוה, ויש מקצועות שבהם אותה חשיפה עלולה להפוך למשבר אישי וכלכלי עמוק יותר. עבור קובעי מדיניות, זו אולי הנקודה החשובה ביותר: לא מספיק לעקוב אחר המקצועות שבסיכון, צריך להבין גם מי מהעובדים יוכל לקום מן הזעזוע ומי יזדקק להגנה, הכשרה מחדש וסיוע ממוקד.
עוד בנושא באתר הידען:
