לפי ניתוח של חוקרי אוניברסיטת ליידן בהולנד עדות בכרוניקות ימי־ביניים מצביעה על כך שהנזיר איילמר ממלמסברי קישר בין תצפיות ב־989 וב־1066 לאותו שביט מחזורי — מאות שנים לפני שהאלי ביסס את המחזוריות בעזרת נתוני 1531, 1607 ו־1682
רבים מקשרים את אדמונד האלי עם הזיהוי של המסלול החוזר של השביט הקרוי על שמו, אבל במחקר חדש נטען שהוא לא הראשון שזיהה את המחזור שלו. לפי מחקר של פרופסור סימון פורטחייס זווארט ואחרים, נזיר בימי הביניים קישר את הדברים מאות שנים קודם לכן. במאה ה-11, אילמר ממלמסברי הבין כנראה ששתי תצפיות של שביטים שהפרידו ביניהן עשרות שנים הן של אותו גוף.
התייחסויות לתצפיות האלה מופיעות בכתבים של וויליאם ממלמסברי, כרוניקאי מהמאה ה-12. למרות שנשמרה בטקסטים היסטוריים, רוב החוקרים המודרניים התעלמו מהעדות הזאת עד עכשיו. פורטחייס זווארט מאוניברסיטת ליידן בהולנד והמחבר השותף שלו לואיס טוענים שאילמר, המכונה גם אתלמר, היה עד בעצמו לשתי ההופעות של השביט. הניתוח שלהם מוצג בספר
Dorestad and Everything After. Ports, townscapes & travellers in Europe, 800-1100.
האלי זיהה את המחזוריות של השביט
כמה מאות לאחר מכן, אדמונד האלי השתמש בתצפיות וחישובים שיטתיים כדי להוכיח ששביט בהיר שתועד בשנים 1531, 1607 ו-1682 הוא אותו הגוף שחוזר בלוח זמנים קבוע.
השביט הזה, שמאוחר יותר קיבל את הסימון 1P/Halley, נע במסלול שמחזיר אותו אל מערכת השמש הפנימית בערך כל 76 שנים, תגלית שהייתה צעד גדול קדימה במדע האסטרונומיה.
תצפיות בכל העולם ב-1066
אחת החזרות המוקדמות של השביט התרחשה ב-1066 ותועדה הרחק מעבר לאירופה. אסטרונומים סינים צפו בו במשך יותר מחודשיים, וסיפקו כמה מהרשומות המוקדמות הכי מפורטות. השביט הגיע לשיא הבהירות ב-22 באפריל 1066, אבל צופים בבריטאני ובאיים הבריטיים לא ראו אותו לפני 24 באפריל.
הופעתו הונצחה מאוחר יותר בשטיח באייה, בו הוא מופיע כחלק מהתיעוד החזותי של האירועים הדרמטיים של אותה שנה.
הופעות של שביטים כאותות לבאות בכרוניקות מימי הביניים
השביט הופיע בתקופת שלטונו הקצרה של המלך הרולד גודווינסון, מ-6 בינואר עד 14 באוקטובר 1066. מחקר מקורות שעשו פורטחייס זווארט ולואיס מראה ששביט נראה חמש פעמים במאות שסביב התאריך הזה. במסורת שבעל פה, מקשרים את ההופעות האלה עם מוות של מלכים, מלחמה או רעב באיים הבריטיים.
שביט שלא מוזכר בכרוניקות, שנאמר שהופיע לפני מותו של הארכיבישוף סיגריק מקנטרברי ב-995, יכול להתפרש כמקבילה ההיסטורית של פייק ניוז, או כהגזמה של אירועים, מתוך כוונה כנראה להפחיד את התושבים הבריטים בזעמו של האל בגלל חטאי האנשים.
הנזיר אילמר – או אתלמר -ממלמסברי היה בוודאי זקן כשראה את שביט האלי בפעם השנייה ב-1066. הוא הבין שהוא ראה את אותו השביט בעבר, ב-989. שוב, כפי שהיה נהוג אז, המלך הוזהר מפני אסון שעומד להתרחש.
להחליף את השם
החוקרים טוענים שיש לתת לשביט האלי שם אחר, כי כבר צפו בו פעמיים מאות שנים קודם. אומר פורטחייס זווארט: "היה כיף גדול לעשות את המחקר הזה, אבל זה היה גם מאתגר לעבוד בפרויקט בין-תחומי כזה לצד היסטוריון. למרות זאת, בכוונתנו להמשיך לחקור שביט מחזורי מסוג זה".
עוד בנושא באתר הידען:
2 תגובות
כתבה יפה, וטענה מעוררת חשיבה. עם זאת, אני חושב שעדיין צריך לקרוא לשביט על שם האלי. להאלי היו שלוש תצפיות ושני הפרשי זמנים. אז הוא יכל להשוות בין הפרשי הזמנים שבין ההופעות, ולהסיק שמדובר בהופעה מחזורית שנגרמת מעצם שמימי. לעומתו, לנזיר היו רק שתי תצפיות והפרש זמנים אחד. אז הוא יכל להוכיח שמדובר באירועים שהם רק דומים, לא יותר מזה.
איך הנזיר הזה יכל להוכיח שמדובר בשביט? איך הוא יכל להוכיח מחזוריות? להאלי היו שלוש תצפיות ושני הפרשי זמנים. אז הוא יכל להשוות בין הפרשי הזמנים שבין ההופעות, ולהסיק שמדובר בהופעה מחזורית שנגרמת מעצם שמימי. לעומתו, לנזיר היו רק שתי תצפיות והפרש זמנים אחד. אז הוא יכל להוכיח שמדובר באירועים שהם רק דומים, לא יותר מזה.