מי היה האיש ששינה לנצח את הבנתנו את כוח הכבידה, תרם רבות בתחום האופטיקה והיה שותף (כועס) של החשבון הדיפרניצאילי והאינטגרלי?
(המאמר לקוח מתוך התוכנית 'עושים היסטוריה!', פודקאסט דו שבועי על מדע, טכנולוגיה והיסטוריה )
אם החיים היו משחק קלפים, אזי ניוטון קיבל עם לידתו בשנת 1643 סט של קלפים גרועים במיוחד.
משפחתו של אייזיק ניוטון הייתה משפחת איכרים פשוטה ונטולת השכלה, וכדי להוסיף על כך- אביו של ניוטון הלך לעולמו שלושה חודשים לפני הלידה, והשאיר את אישתו הצעירה וההרה להתמודד לבדה מול העולם.
ניוטון גדל אצל אימו עד גיל שלוש, ואז חל מהפך דרמטי בחייו- שינוי שיותיר עליו את חותמו עד ליומו האחרון. אימו של אייזיק הקטן פגשה סוחר עשיר, אדם שהיה מבוגר ממנה בארבעים שנה, שהסכים לקחת אותה לאישה. אימו של ניוטון דרשה, כתנאי לחתונה, שהסוחר העשיר ירשום על שמו של אייזיק חלקת אדמה פרטית שאותה יקבל כשיגדל. החתן המיועד הסכים, אבל בתנאי אחד- שהילד ישלח לגדול הרחק מהם, אצל הוריה של האם.
במציאות הקשה של המאה השבע-עשרה, לאמא הצעירה לא היו הרבה ברירות. ניוטון הקטן נקרע ממש מזרועותיה של אימו, ונשלח לגור אצל סבו וסבתו למשך שנים ארוכות. אפשר לדמיין עד כמה הייתה החוויה הנוראית הזו טראומתית אצל ילד קטן כל כך, שהקרקע הבטוחה היחידה שהכיר בכל עולמו- אימו- נשמטה מתחת לרגליו. אין ספק שטראומת ילדות זו תרמה תרומה מכרעת לאופיו הבוגר של ניוטון: אדם בודד, חשדן שלא בטח באיש. ייתכן וניוטון היה הומוסקסואל לא-מוצהר, דבר שעשוי להסביר את הניתוק מהחברה השמרנית. לא היו לו מערכות יחסים ארוכות עם נשים, ובמשך עשרים שנה האדם הקרוב אליו ביותר היה שותפו לחדר באוניברסיטה.
גם באקדמיה, ניוטון לא ליקק דבש. ראשית, הוא היה סטודנט מבוגר יחסית ושנית, הוא הגיע ממעמד חברתי וכלכלי נמוך, ולכן היה חייב לעבוד כמשרת של סטודנט אחר כדי לגמור את החודש. אפשר לשער שסידור מיטות וריקון סירי לילה מלאים בשתן לא הפכו את ניוטון ל'פריס הילטון' של השכבה.
גם האווירה האקדמאית סביבו לא הייתה מהמשובחות. אוניברסיטת קיימברידג' נחשבת היום לאחת ממוסדות הלימוד המעולים שבעולם, אבל במאה השבע עשרה, בתקופתו של ניוטון, דברים נראו אחרת לגמרי. קיימברידג' היתה אוניברסיטה מדרג ג' אשר דישדשה מאחורי אוניברסיטת אוקספורד היוקרתית. ככלל, מקיימברידג' יצאו בעיקר אנשי כמורה טובים מאוד, או רופאים גרועים מאוד.
אחת הסיבות לכך שקיימברידג' הייתה כה גרועה, היא שהמרצים התעקשו ללמד את תורתו המיושנת וחסרת הרלוונטיות של אריסטו, בזמן שבשאר אירופה כבר החלו מפנימים את תגליותיהם של קופרניקוס וגלילאו. ניוטון הבין, עד מהרה, שמוריו רק מבזבזים את זמנו לשווא: הוא זנח את חומר הלימוד הרשמי, ועבר לקרוא את כתביהם של דקארט ופיסיקאים מודרניים אחרים.
הבה נניח לניוטון לקרוא את ספריו בשקט, לעת עתה, ונעבור לספר על מדען מבריק אחר- רוברט הוק- מי שעתיד להיות אויבו הגדול ביותר של ניוטון.
האופטיקה
רוברט הוק נולד בשנת 1635, כמעט שמונה שנים לפני ניוטון. הוק היה ילד קטן, חלש וחיוור שהרופאים לא נתנו לו סיכויים רבים לשרוד. עד גיל שבע אכל הוק אך ורק מאכלי חלב, מכיוון שהוריו האמינו שהוא לא יהיה מסוגל לעמוד באתגר הגופני של עיכול בשר. הוא היה נמוך מאוד- עובדה היסטורית מעניינת שבהמשך נבין את חשיבותה.
את מה שלקח ממנו הטבע בתחום האתלטיקה והשרירים, הוא השיב בתאים אפורים. בגיל צעיר יחסית פיתח הוק מנגנון של שעון מכני מדויק ומהפכני, שהקנה לו פרסום ותהילה ניכרים. דרך המצאה זו הגיע להיות עוזר מחקר במעבדותיהם של מדענים חשובים, ומשם הדרך הייתה קצרה לחברות מלאה בחברה המלכותית הבריטית למדעים, שם הפך הוק למדען החשוב והמשפיע ביותר מבין חבריה.
אחת התגליות החשובות של הוק (זו שקשורה לענייננו אנו) היא העובדה שהאור הלבן מורכב מאוסף של צבעים שונים. הוא בנה מעין מנסרה פשוטה- פיסת זכוכית בעלת פאות ישרות- שדרכה העביר את האור, וחקר את האופן שבו האור נשבר ומופרד לצבעים שונים. את תגליותיו פירסם בספר חשוב ומשפיע שהפך לרב מכר גדול- ספר שגם ניוטון קרא, קרוב לוודאי.
כשהיה אייזיק ניוטון לקראת סיום התואר הראשון שלו, פרצה מגיפה קטלנית (מגיפת הדבר שקטלה חמישית מתושבי לונדון). אחת ההשלכות של מגיפה זו היתה סגירת האוניברסיטה ושליחת כל הסטודנטים אל מחוץ לעיר עד יעבור הזעם. גם ניוטון עבר להתגורר בחווה לתקופה ארוכה. מי היה משער שדווקא שם, הרחק מההמולה ושיעורי הבית של האוניברסיטה, עתיד היה ניוטון לעשות את העבודה ששינתה את המדע לתמיד.
בתחום האופטיקה ניסה ניוטון לרדת לשורש התופעה של שבירת קרני האור לקשת הצבעים. רוברט הוק, כאמור, גילה שהאור הלבן מכיל בתוכו צבעים רבים- אבל ניוטון היה זה שהבין כיצד מסוגלת המנסרה לפרק את האור למרכיביו. קרן האור שפוגעת במנסרה, גילה ניוטון, נשברת ומשנה את כיוונה כתוצאה מהמעבר החד בין האוויר לזכוכית.
אבל התובנה המהפכנית האמיתית של ניוטון הייתה שכל צבע בתוך קרן האור נשבר באופן שונה בתוך המנסרה. הצבע האדום נשבר מעט מאוד, בעוד הצבע הכחול משנה כיוון בצורה דרסטית. כתוצאה מכך כל צבע בתוך קרן האור עוזב את המנסרה במקום שונה לגמרי, ובמקום נקודה אחת של אור לבן על המסך- אנחנו מקבלים את הקשת הצבעונית שפינק פלויד, גאונים מתקופה אחרת לגמרי, שמו על עטיפת התקליט 'הצד האפל של הירח'.
הגילוי שמידת השבירה של האור תלויה בצבע שלו גרם למהפיכה מיידית בכל ענף בניית הטלסקופים. כל הטלסקופים עד אז עשו שימוש בעדשות מרכזות, ששברו את קרני האור ומיקדו אותן- כמו זכוכית מגדלת- בנקודה אחת בודדת. ניוטון הבין שהרעיון הזה נידון לכישלון מכיוון שבלתי אפשרי לרכז את כל האור לנקודה אחת: כל צבע נשבר במידה שונה, ובמקום נקודת אור ממוקדת נקבל עיגול גדול, מטושטש וצבעוני.
מראות, בניגוד לעדשות, לא שוברות את האור אלא מחזירות אותו. החזרה של האור אינה מפזרת את הצבעים, וכל צבע מוחזר בדיוק באותה הזווית. ניוטון התיישב מול שולחן העבודה, ובנה טלסקופ שהיה מבוסס על מראות במקום עדשות. הדגם הזה היה מיידית הטלסקופ הטוב ביותר בעולם.
אבל אדם אחד לא היה מרוצה מתצוגת התכלית הזו: רוברט הוק. בכל הסבריו והדגמותיו, ניוטון לא הזכיר אפילו במילה אחת את עבודתו של רוברט הוק על שבירת האור לצבעים. הוק, כמובן, נעלב עמוקות. ריב קשה פרץ בינו ובין ניוטון, עם עלבונות והאשמות שדי ביישו את החברה המלכותית מול שאר העולם. בסופו של דבר הסכימו הוק וניוטון ליישב את הסכסוך ביניהם ולהגיע לסולחה- לפחות כלפי חוץ. הם החליפו ביניהם מכתבים מנומסים שבהם כל אחד אישר את חשיבות עבודתו של השני. המכתב שכתב ניוטון להוק הוא המעניין ביותר מבין השניים, מכיוון שבו כתב ניוטון את הדברים הבאים:
“מה שרנה דקארט עשה היה צעד טוב, ואתה הוספת רבות…אם ראיתי רחוק יותר, זה רק מכיוון שעמדתי על כתפיהם של ענקים.”
לכאורה, משפט מנומס בסגנון הבריטי המאופק- אבל יש חוקרים שמוצאים דווקא במשפט הזה את הציניות והרשעות שכה איפיינה את ניוטון. בעצם איזכור שמו של רנה דקארט, ניוטון ביטל את עבודתו של הוק וקבע שאם כבר למישהו מגיע קרדיט על זכות הראשונים- הקרדיט מגיע לדקארט. עניין 'כתפיהם של הענקים' הוא ציני ומרושע עוד יותר, בהתחשב בעובדה שרוברט הוק היה גמד וגיבן, וייתכן שניוטון פשוט לעג לו. שוב, כל הפרשנות הזו היא רק השערה שמבוססת על אופיו הידוע של ניוטון: לעולם לא נדע אם זו הייתה כוונתו האמיתית של ניוטון.
ניוטון ואדמונד האלי
סיפרו של ניוטון, 'העקרונות המתמטיים של עולם הטבע' (או בקיצור- 'פרינקיה מתמטיקה'), הוא אחד החיבורים המדעיים החשובים ביותר בתולדות האנושות, אם לא החשוב ביניהם. מפתיע לגלות, אם כן, שכתיבתו היא תוצאה של צירוף מקרים אקראי לחלוטין, אשר במרכזו אסטרונום צעיר ומוכשר בשם אדמונד האלי.
האלי חבר לרוברט הוק ולמדענים נוספים בחברה המלכותית, ויחד העלו רעיונות ותאוריות לגבי שאלה שהטרידה פיסיקאים רבים: מה מחזיק את כוכבי הלכת במסלול סביב השמש, ומה גורם להם לנוע דווקא במסלולים האלה ולא במסלולים אחרים?
הרעיון הדומיננטי היה שישנו כוח משיכה בין כוכבי הלכת והשמש, ושכוח זה דועך לפי ריבוע המרחק. זאת אומרת, כשהמרחק בין גרמי השמיים גדל פי שניים- כוח המשיכה ביניהם קטן פי ארבע. התחושה הפנימית אצל חבורת המדענים הייתה שרעיון זה יכול להסביר את המסלולים האליפטיים של כוכבי הלכת, אבל המתמטיקה שנדרשה בשביל להוכיח את כל הסיפור הזה היתה כל כך מסובכת…שאף אחד לא הצליח למצוא את הידיים והרגליים בין כל המשוואות האלה!
זמן מה לאחר מכן, ב-1684, יצא אדמונד האלי לביקור אצל מכרים שלו. קיימברידג' הייתה ממש בסביבה במקרה, והאלי החליט לקפוץ לבקר את ניוטון ולהחליף עימו מספר מילים. כששוחחו השניים על רעיונות חדשים בפיסיקה, נזכר האלי בדיונים שקיים עם רוברט הוק לגבי כוח המשיכה. הוא שאל את ניוטון, כבדרך אגב, כיצד צריכים להראות מסלולי כוכבי הלכת בהנחה שכוח המשיכה דועך לפי ריבוע המרחק. ניוטון השיב לו מיד: מסלולים אליפטיים, כמובן!
האלי נדהם מתשובתו ההחלטית של ניוטון. מאין הביטחון הזה? שאל. ניוטון השיב לו: מכיוון שכבר הוכחתי את זה. האלי הנרעש ביקש מניוטון לראות את ההוכחה, וניוטון חפר בין המחברות אבל לא מצא את הדפים המתאימים. הוא הבטיח לכתוב את ההוכחה מחדש ולשלוח אותה אל האלי בהקדם. כך נולד הספר 'פרינקיה מתמטיקה': שיא פועלו של אייזיק ניוטון, והעבודה שקיבעה אותו בתודעה הקולקטיבית כגאון שאין ולא היה כדוגמתו בכל ההיסטוריה. כל העבודה הנפלאה הזו התרחשה בפרק זמן של כחמש עד עשר שנים בלבד, ולאחריה- כלום. מכאן ואילך ניוטון לא תרם יותר שום דבר למדע.
למשך תקופה קצרה היה אייזיק ניוטון חבר בפרלמנט הבריטי. הוא נבחר לתפקיד בעקבות תמרונים פוליטיים של ראשי המפלגות, ולא בזכות כישורי הפרלמנט שלו: בכל התקופה שהיה בבית הנבחרים, ההערה היחידה שלו שנרשמה בפרוטוקול הייתה שסיר אייזיק ניוטון מבקש לסגור את החלון כי רוח פרצים חודרת פנימה.
אייזיק ניוטון הלך לעולמו בשנת 1727, בגיל 84, וניקבר בחלקת גדולי האומה בכנסיית ווסטמינסטר אבי. לאחר מותו דווח כי בגופו נתגלו כמויות גדולות של כספית, אולי כתוצאה מניסוייו הרבים באלכימיה. ייתכן ולכספית הרעילה הייתה השפעה על אופיו האקסנטרי של ניוטון- לעולם לא נדע בוודאות- אבל אין ספק שאופיו המיוחד תרם באופן קריטי להשגיו. במילותיו של ניוטון עצמו: “אפלטון הוא חברי, אריסטו הוא חברי- אבל האמת היא חברתי הטובה ביותר.”
עוד בנושא באתר הידען
33 תגובות
המצב העלוב של הפיזיקה התיאורטית, נובע מאמונה בקיומו של חוק שימור הכמות של החומר, בדמיון לחוק שימור הכמות של אנרגיה.
האנרגיה היא דבר כמותי, וחל עליה חוק שימור כמותי.
האנרגיה יכולה להחליף הופעות, אבל הכמות תמיד נשמרת.
החומר אינו דבר כמותי, ולכן לא יכול לחול עליו חוק שימור כמותי.
החומר הוא צורה פיזיקלית, ומושג הכמות לא חל על צורה.
זהב זה שם של צורה פיזיקלית, הבנויה מצירוף כמויות של אנרגיה וזמן פסיבי. הצירוף הזה נקרא חומר, אבל הצירוף הזה אינו דבר כמותי.
פחמן , מימן, חנקן, עופרת, הם שמות של צורות פיזיקליות, וכל צורה פיזיקלית בנויה מצירוף כמויות מסוים של זמן פסיבי ואנרגיה.
כל צירוף כזה נקרא חומר, אבל החומר אינו מושג כמותי.
הזמן הפסיבי והאנרגיה היוצרים את החומר, הם הם מושגים כמותיים.
למרבה הפלא ניוטון קבע שהחומר הוא כמותי, וכל הפיזיקאים שבאו אחריו קיבלו את קביעתו ללא עוררין.
קבלה זו הביאה למצב העלוב של הפיזיקה התיאורטית המקובלת.
ניוטון גם קבע שלחומר יש כוח משיכה, התואם את כמותו.
הרבה חומר – הרבה כוח משיכה, מעט חומר -מעט כוח משיכה.
וגם כאן כל הפיזיקאים קיבלו את קביעתו.
הפיזיקאים גם קיבלו את הרעיון שהחומר הכמותי בנוי מחלקיקים.
היום ברור שהמצב העלוב של הפיזיקה התיאורטית, נובע מקבלתה של ההשקפה הניוטונית, וקבלת הרעיון שהחומר בנוי מחלקיקים.
ההשקפה העצברית מציעה תיקון, בעזרת מושג פיזיקלי חדש ומהפכני, והוא הזמן הפסיבי. החומר הוא צורה פיזיקלית, הנוצרת מצירוף כמויות של זמן פסיבי ואנרגיה.
זמן פסיבי קיים ממש במציאות , בניגוד לזמן האקטיבי הקיים רק בתודעה של האדם, והוא נעלם ברגע שחושבים עליו.
מאמר מעניין שחידש לי על ההיסטוריה של המדע.
פעם (בתיכון) חשבתי שניוטון המציא את תורתו יש מאיין.
ובמאמר זה מתגלה כי הוא באמת רכב על כתפי ענקים. ממש כפי שאמר.
מתברר שחוק המשיכה העולמית כבר נדון בחוגים המדעיים לפני שניוטון הוכיח אותו כשהראה, באמצעים מתמטיים, שאם כח המשיכה הופכי לריבוע המרחק, הפלנטה חייבת לבצע מסלול אליפטי.
מתברר שהוק פיצל קרן אור שמש באמצעות מנסרה משולשת לפני ניוטון, והיה הראשון להסיק שאור השמש מורכב מצבעים אחרים. ניוטון השתמש באותו ניסוי ובאותן מסקנות – והרחיק ראות עוד יותר.
ניוטון פיתח את חדו”א במקביל ללייבניץ. מה הסיכוי שזה מקרי? כמעט אפס. וזה אומר שהיתה סיבה משותפת לפיתוח זה: הידע המתמטי בתקופתם היה בשל לפיתוח חדו”א. במיוחד לאחר פיתוחיו של דקארט. ואמנם: שניהם הסתמכו על דקארט, אך השתמשו בסימנים שונים לאותם רעיונות.
לי ידוע שניוטון לא ידע דבר וחצי דבר על המושג אנרגיה שאותו המציא לייבניץ. ניוטון פיתח את חוקי התנע ללא שיקולי אנרגיה.
עכשיו התחברו לי הדברים לכדי ראיה נכונה יותר של קנה המידה של מפעלו המדעי של ניוטון.
מה שמעניין הוא התחום השלישי של עבודתו: חוקי המכניקה שניסח. מעניין מה היה הידע המדעי אז בהקשר זה. בכל אופן ברור שחלק מחוקי ארכימדס היה ידוע. וגם היה ידוע מפעלו המרשים בסירקוז (אבל לא לכל פרטיו המדעיים – שאבדו בנבכי הזמן)
בכלל ניוטון כתב מאמר גם על בית המקדש וגם היה אלכימאי. הוא היה אחראי על הטבעת מטבעות באנגליה מטעם הבנק הבריטי.הוא דאג לתלות הרבה זייפנים. גם נידמה לי שהיה לו חבר שוויצרי. הויכוח הגדול ביותר היה מי יצר את החשבון הדיפרנציאלי האם היה זה ניוטון האנגלי או לייבניץ הגרמני?
סתם ריחול לשעת לילה מאוחרת
לילה טוב
הרצל ינאי
למה זה צריך להפריע לנו שניוטון היה אדם מאמין?
לא הומוסקסואל נסתר ולא בטיח. פשוט אדם שלא ידע לנהל קשר עם בנות המין השני. מה שדווקא הופך אותו להפך הגמור מהומוסקסואל. ובכל זאת, ככל הזכור לי, היה לו קשר רומנטי עם אישה שלא הבשיל- למרות רצונו. כלומר, הוא היה מדען סטריאוטיפי.
והוא היה אדם בעל מחשבה עצמאית. היו לו חברים אתאיסטים, כמו וולטייר, אבל הוא נותר אדם מאמין מאוד. איזה באסה לכם, גדול המדענים בהיסטוריה היה ההפך הגמור מאתאיסט.ץ
מאמר נהדר
אחלה כתבה
למיכאל
שיהיה
למה נוציא אנרגיה על סוכנים?
כבר שבועיים לא רבנו!
עוד מעט, בעזרת השם, בס”ד, אינשאללה, טאץ’ ווד, אבי יאשר את המאמר שלי ,
אז בוא נישמור אנרגיה לעימות הצפוי.
חג שמח מיכאל
סבדרמיש יהודה
יהודה:
למה אתה קושר תילי פירושים למילה סוכן ומתעלם (במכוון?) משאר הדברים שאמר?
אצטט מן הציטוט שהבאת.
הוא מתחיל כך:
"הדעת אינה נותנת כי חומר פרא דומם יפעל על חומר אחר ויושפע מחומר אחר ללא התיווך של משהו אחר, שאיננו חומר, וללא מגע הדדי."
כלומר – במילים אחרות – כשאין מגע הדדי – חייב להיות מתווך ומתווך זה איננו יכול להיות חומר.
הציטוט מסתיים בצורה פחות פסקנית (נגד האפשרות של חומר) כדלקמן:
"אבל אני מניח לקוראיי להחליט על-פי שיקול דעתם אם "הסוכן " הזה חומרי או אל חומרי".
אבל אתה – יהודה – אפילו אינך משאיר לניוטון עצמו להחליט על פי שיקול דעתו מה הוא עצמו אומר!
השאלה על אופן המעבר של הגרביטציה אכן הטרידה אותו והיא צריכה היתה להטריד אותו אפילו יותר מכיוון שכפי שאמרתי – הוא חשב שהיא מועברת באופן מיידי – כלומר באפס זמן – כלומר – עוד השערה שלו שממש לא מסתדרת עם חלקיקים (וגם לא עם המציאות – אבל לא מאותה סיבה).
למיכאל וחבר מריעיו
כתוב שם "סוכן" אז מה?, אולי הוא התכוון לסוכן 007 גרביטציה?
שיהיה.
אוליי נסכים לפחות לעובדה החשובה שגם את ניוטוך הטרידה צורת המעבר של הגרביטציה במרחב.
ודרך אגב שלחתי את המאמר המשודרג שלי לאבי, ניתפלל שברגעים קשים אלה שאני מלעיט אותו מרורים שהוא ידע לקבל החלטות נבונות על המאמר שלי.
לכן, אם הוא יחליט לבסוף לפרסם אותו בידען, אני מבקש להתנהג יפה ולא לשבור לו ולי את מצב הרוח.
להגיב רק בנימוס ובעדינות!
חג שמח לכל הסוכנים והמגיבים
סבדרמיש יהודה
אגב, אין כאן טעות בתרגום. הטקסט האנגלי בדיוק אותו דבר (מלבד העובדה שהוא מתחיל לקראת סוף עמוד 56) כך שאין מה להעתיקו לכאן.
פתאום שמתי לב לכך שחזרתי על דברי אריה סתר.
מה שברור מן הציטוט הנ"ל הוא שניוטון אפילו לא טען שהסוכן הוא חמרי ולכן, מן הסתם, לא טען שמדובר בחלקיקים.
לאריה סתר
קודם אביא את הציטוט מהמקור ביקום האגנטי ויחליטו מגיביי הידעו למה התכוון ניוטון. אולי שמישהו ימצא את המקור באנגלית ואז נהיה בטוחים, אבל ביננו , הוא בטח לא התכוון שהסוכן הוא התעקמות המרחב, ואת החוכמה הזאת נמשיך ברשותך לייחס לאיינשטיין.
להלן הציטוט מהיקום האלגנטי:-
היקום האלגנטי מאת בריאן גרין, הוצאת מטר, שנת 2000, ואני מצטט לך ולכולם את הכתוב בפרק שלוש, שנקרא "המחשבה השמחה ביותר של איינשטיין", שם בעמוד 58 מדובר על התייחסותו של ניוטון לגרביטציה,
ואני מצטט מן הספר מתחילת העמוד:-
…לאמור, איך קורה ששני גופים המופרדים פיזית זה מזה, לפעמים כדי מאות מיליוני קילומטרים, משפיעים בכל זאת זה על תנועתו של זה? באילו אמצעים מבצעת הכבידה את משימתה? זו בעיה שניוטון עצמו היה מודע לה בבירור, במילותיו שלו:
הדעת אינה נותנת כי חומר פרא דומם יפעל על חומר אחר ויושפע מחומר אחר ללא התיווך של משהו אחר, שאיננו חומר, וללא מגע הדדי. האפשרות שהכבידה תהיה מולדת, מהותית וחיונית לחומר כך שגוף אחד עשוי לפעול על גוף אחר דרך חלל ריק בלי התיווך של שום דבר אחר שבאמצאותו אפשר יהיה להעביר את פעולתם ואת הכוח, מאחד למשנהו, היא בשבילי אבסורד כה גדול עד שאני סבור ששום אדם שיש לו יכולת חשיבה תקינה בעניינים פילוסופיים אינו יכול ליפול לתוכו. הכבידה חייבת להיגרם על-ידי "סוכן" הפועל בקביעות בהתאם לחוקים מסויימים., אבל אני מניח לקוראיי להחליט על-פי שיקול דעתם אם "הסוכן " הזה חומרי או אל חומרי.
סוף ציטוט.
יחליטו המגיבים למה התכוון "המשורר" בדבריו.
בנוסף, כפי שוודאי הבינו המגיבים, את המאמר שכתבתי אני אגיש קודם לאבי לשיפוטו.
חג שמח
סבדרמיש יהודה
לאבי
כפי שהסכמנו, אני משנה את המאמר בנקודות ה"כואבות" ואני מקווה שהתוצאה תספק את שנינו.
אני בכל מקרה אכבד את שיפוטך ואני מעריך מאד את פועלך.
המאמר יהיה מוכן היום או מחר, וישלח לך במייל.
חג שמח
סבדרמיש יהודה
ועוד משהו.
הפנית אותנו ל"יקום האלגנטי" שם מצוטט ניוטון ולדבריך דעתו היא שהגרוויטציה פועלת קרוב לוודאי באמצעות חלקיקים. בדקתי במקור שציינת; לא מיניה ולא מקצתיה… הוא אומר שלא יכול להיות שהכבידה פועלת "ללא התיווך של משהו אחר, שאיננו חומר, וללא מגע הדדי"… "הכבידה חייבת להיגרם על ידי סוכן"… "אני מניח לקוראי להחליט על פי שיקול דעתם אם הסוכן הזה חומרי או אל חומרי"
אם כן לאו דווקא חלקיקים. אולי התעקמות המרחב מפאת מסתו של כל גוף, היא אותו סוכן…
ליהודה
כתבת ש"האור מתפשט על פי יחס הפוך לריבוע המרחק" והתכוונת שהוא נחלש בהתאם לכך; נכון?
אני סבור שיש כאן אי הבנה מסוימת.
קרן אור שאינה מתבדרת (ואינה נתקלת במחסומים) ממשיכה כל הזמן באותה עוצמה. הבעיה במקור אור מעשי שהוא קורן באלומה מתבדרת, או לצורך הדוגמה – מקור נקודתי שקורן בכל הזוויות במרחב. אז ברור שבמעטפת המתפשטת של חזית הקרינה, ככל שמתרחקים יש פחות פוטונים ביחידת שטח – לפי היחס שתיארת. וזו דומני הכוונה שאומרים שהעוצמה יחסית הפוך לריבוע המרחק, מה שלא קורה במקור אור תיאורטי שהאלומה שלו אינה מתבדרת.
ברוך שפטרנו
האם מאמר זה מהווה גם סיכום תקופה?
האם הפרק הבא במסכת יקרא: "אחרון המדענים ושאר פליטת הקוסמים"?…
ד"ש לאבי בילזובסקי..מ"המוהיקני האחרון"..והראשון.
הוגין :חג שמח ..להתראות בעוד 40 יום..
אני, מיכאל, היגס ועוד וודאי נשמח לתת ביקורת עמיתים
יהודה, אני ממתין לגרסה המתוקנת של הכתבה. כמו שאמרתי לך אני תמיד מעדיף דברים שהופיעו תחת ביקורת עמיתים. הבטחת שתשנה בהתאם. אני מחכה.
יהודה, כתוב את המאמר שלך בגוגל documents / base או משהו בסגנון. ותן קישור
יהודה:
לדעתי פשוט הוכחתי שאינה נכונה.
אינני יודע למה אתה קורא ערפיליות וממה היא נגרמת ואיך היא אמורה להתנהג אבל ברור שהתייחסות אליה מחייבת איזה קבוע שמדבר על עצמתה.
איך שלא יהיה – אין שום סיכוי שתתקבל הנוסחה שאתה מציג.
בדקתי תסריט בלי אבדן אנרגיה ובו מתקבלת נוסחת ניוטון ללא כל שינוי.
בדקתי גם תסריט עם אבדן אנרגיה בהתנגשויות החלקיקים בינם לבין עצמם ותסריט זה יוצר גרביטציה שאף היא תואמת בדיוק את נוסחת ניוטון אבל דועכת, עם הזמן (לא עם המרחק) בכל היקום. כנראה שעל פי תסריט זה הייתה הגרביטציה צריכה כבר להיעלם.
בעיה נוספת בתסריט זה היא כמובן השאלה מה קורה לאותה אנרגיה שאובדת.
בעיית גורלה של האנרגיה האובדת משותפת גם לכל תסריט עם עמימות בו אמורה האנרגיה לאבד.
מעבר לכך, גם הבעיה של דעיכת הגרביטציה עם הזמן – בכל היקוןם – היא גם כן תוצאה הכרחית של תסריט זה.
דווקא הדעיכה עם המרחק איננה נובעת ממנו כי כל החלקיקים אמורים לאבד אנרגיה כל הזמן בלי תלות במרחקם ממסה כלשהי.
אתה מוזמן לשלוח לי את המאמר אבל אני בטוח שהמוטיבציה שאתה מייחס לאבי כ"אביר המסה האפלה" אינה מוצדקת. בטח יש לאי הפרסום סיבה אחרת.
למיכאל
יפה יפה, ולכן אם אני מאמין בנוסחה שלי אזי משהו אחר צריך לסובב את הגלקסיות.הידעת שהפרש לחצים של עשר בחזקת מינוס ארבע עשרה אטמוספרות ביו קצה הגלקסיה למרכזה מספיק ליצירת הסיבוב?
שלחתי מאמר לאבי בליזובסקי ולצערי הוא לא מוכן לפרסם אותו בגלל שהא לא "מחמיא" למסה האפילה. אולי תשכנע אותו שיפרסם?, שמע, אם כבר, אולי אשלח לך אותו באימייל שתראה אם יש מקום לפרסמו (למרות התנגרותך העקרונית לתוכן, ואולי דווקא בשל כך)
ולגביי הנוסחה היא נכונה.כי היא מתיחסת גם לאבוד עוצמה בגלל התווך, לדוגמא:-
האור מתפשט על פי יחס הפוך לריבוע המרחק. אבל זה בלי להתיחס לתווך בו נע האור. נניח רמזור מאבד בדרכו בגלל "ערפיליות" של התווך 50% כל ק"מ אזי אם במרחק ק"מ העוצמה שלו היא 900 אזי במרחק שני ק"מ העוצמה שלו היא לא 225 (תשע מאות חלקיי שניים ברבוע) אלה חצי מזה 112.5 ובמרחק 3 ק"מ הוא יהיה תשיעית כפול רבע
כלומר 25 בלבד.
הנוסחה בגרביטציה מתייחסת גם היא ל"ערפיליות" והיא טובה יותר ומשתמשת במספר הטבעי לצורך פיתוחה . דרך אגב, למה שלא תפתח אותה?
יום טוב
סבדרמיש יהודה
יהודה ויעל:
למעשה זה מתקשר לתגובה שכתבתי פעם בנושא היופי של המדע.
אולי אציע לאבי להרחיב את זה להיקף של כתבה.
יהודה:
במדע דווקא כן זונחים תיאוריה אם היא סותרת את הניסוי והפושינג גרביטי בפירוש סותר את הניסוי (שבמקרה אינו ניסוי שצריך לתכנן ולערוך אלא מה שמתרחש רגע רגע ושעה שעה).
זאת מעבר לעובדה שפיתוח נוסחת הגרביטציה שעשית שגוי (ואגב – לדעתי אתה היית צריך לשמוח על כך שהוא שגוי כי השגיאה שיש בו מקטינה את הגרביטציה אפילו לעומת הנוסחה הקיימת וככל שהגרביטציה קטנה יותר קשה להסביר את מהירות סיבובן של הגלקסיות)
ליעל
מסכים איתך ואני תמיד טוען שזה שדבר הוא פשוט יותר זה לא הופך אותו לנכון יותר.
אבל, אם לבעיה מסויימת יש שני פתרונות אחד מסובך ואחד פשוט, נא להשתמש בפשוט.
זה גם מה שאמר הנזיר ויליאם מאוקאהם ב"תער של אוקאם" שלו.
לדוגמא, הפתרונות של היחסות נכונים יותר אף על פי שאלו של ניוטון פשוטים יותר, אבל במצבים שההבדל הזעיר לא חשוב יש להעדיף מטעמיי נוחיות בלבד את ניוטון.
חג שמח
סבדרמיש יהודה
יהודה,
לא נראה לי שיש לטבע העדפה בין פשוט לבין מסובך.
זו איזשהי האנשה שבני אדם נוטים להשליך על הטבע. אבל מה שעבורנו נראה אלגנטי הוא לא תמיד גם כזה עבור הטבע.
אנחנו יצרנו את הקידוד הזה- את השפה בה אנחנו באים להסביר את הטבע. המח שלנו רוצה להאמין שהטבע מדבר באותה שפה ורואה את העולם כמונו, אבל זה בכלל לא טריוויאלי.
אם כבר הוזכר עניין הגרביטון..התיאוריה שמשלבת באופן הטוב ביותר את עניין הגרביטונים היא תורת המיתרים- שם הוא נקרא מיתר סגור. כמובן שיש גם תאוריות קוונטיות שאינן משלבות את הגרביטרון (אך הן המיעוט), כמו למשל כבידה קוונטית לולאתית- שהיא סוג של כבידה כוונטית.
בכל אופן, עד כה עף אחד לא הצליח להוכיח בנוסוי שיש דבר כזה גרביטונים, אף על פי שבתיאוריה זה עובד לא רע. לא מפתיע שקשה למצוא גרביטונים בהתחשב בכך שכוח הכבידה הוא נורא חלש.
נחכה ונראה
למיכאל
קודם כל אני באמת שמח שאנו לומדים להכיר אחד את השני. זה כבר טוב.
אני שמתי לב שאנו לא מתביישים להודות בטעויותינו.
אני מקווה שגם ראית שיש לי אינטואיציה בריאה , כמו שגם לך יש.
אני תמיד כנה והשקר מימני והלאה.
אם אמרתי שניוטון חשב שהגרביטציה חייבת להעשות ע”י “סוכן” שליח, אז זה נכון, המקור:- היקום האלגנטי, מאת ברייאן גרין, הוצאת מטר, שנת 2000, שם בעמוד58.
קראתי גם פעם את המקור האנגלי והוא תואם את התרגום העיברי.
אבל כעת נעבור לנושא ה”כאוב” הפושינג גרביטי והיקום הפשוט.
אתה ואני מסכימים כמעט לכל הבעיות שבגללם יש לבטל את רעיון הפושינג גרביטי והיקום הפשוט, אלא, שאני בכל זאת טוען שמכיוון שהמון נקודות הופכות לנהירות, מובנות וברורות, בגלל הפושינג גרביטי והיקום הפשוט, יש לדחות את הקץ.
אולי בגלל שאני יצרתי את רעיון היקום הפשוט ומתקשה לזנוח אותו??….לא ניראה לי.
אולי ניראה זאת אחרת, האם נוותר על בעל חיים חמוד שיש לנו רק בגלל שהוא נכה??
האם לא תמליץ על סרט רק בגלל ששחקן אחד או שניים שיחקו בו גרוע,
האם תזרוק ספר שירים שבו שלושה ארבעה שירים גרועים, או, שדווקא להפך, ותחזיק אותו אפילו בגלל שיר אחד טוב שתמצא בו? וביקום הפשוט יש כמה שירים טובים!
אז בו ניתן צ’נס למשורר!
בינינו מיכאל, אם , ורק נניח אם, היית בורא עולם, האם לא היית מעדיף לברוא יקום על פי המתכון של “היקום הפשוט”? כי באמת, למה להסתבך?
חג שמח
סבדרמיש יהודה
יהודה:
האמת היא שחשבתי שכבר השתכנעת.
אני פשוט מתקשה להעלות בדעתי עקשנות כה רבה תוך התעלמות מכל הוכחה נגדית.
חשבתי שזה שבדיון כלשהו אתה נשאר ללא תשובה לטיעונים הסותרים את דעתך היה אמור להטיל בך ספק כלשהו ושכאשר זה קורה בדיונים כשכל פעם זונחים את הטענות הקודמות ומראים לך פירכות נוספות בדבריך כבר היית ממיר את דתך.
מוזר ביותר.
אינני זוכר שניוטון האמין שצריך חלקיק.
אינני טוען שלא – למרות שנראה שזה לא מתיישב עם דעתו על פעולה באפס זמן אבל יתכן שהאמין.
אינני חושב שהמשפט שהבאת מראה זאת.
למיכאל
מה שהראת, אינני מסכים. אבל לא ניכנס לזה.
סתם, בשביל הקוריוז, הבאתי את דעתו של ניוטון שחשב שצריך חלקיק לצורך הכבידה. הוא היה אפילו היה די בוטה כלפי אלה שלא הסכימו לכך וטענו שהכבידה מסוגלת לפעול למרחוק ללא "סוכן".
יום טוב וחג שמח
סבדרמיש יהודה
יהודה:
ניוטון חשב שהגרביטציה משפיעה מרחוק באופן מידי.
נושא החלקיקים לא נעדר גם מן הפיזיקה בת זמננו ובוודאי שמעת על השערת הגרביטון.
מצד שני – זה שיש בשתי תיאוריות כמה מילים משותפות אינו יוצר הסכמה ביניהן.
נראה לי שמה שכבר הראיתי לך אמור היה לשכנע אותך שהיקום הפשוט לא מסכים גם עם המציאות בכבודה ובעצמה.
אתה רואה מיכאל, תמיד רבו אנשים בגלל גרביטציה.
ודרך אגב אתה יודע שניוטון אמר שקרוב לוודאי שהגרביטציה פועלת בעזרת חלקיקים, או, כדבריו :- ""סוכן" הפועל בקביעות בהתאם לחוקים מסויימים"
לילה טוב
סבדרמיש יהודה