בעוד אילון מאסק מתכנן מושבה על מאדים, בזוס מציג חזון שונה: כלכלת חלל אמיתית שתספק עבודה לבני אדם במרכזי נתונים ובחוות שרתים במסלול סביב כדור הארץ – אך השאלה היא אם יהיו שם בכלל בני אדם, או שרובוטים יעשו הכול במקומם
המיליארדר ג'ף בזוס הפיל בשבוע האחרון פצצה בשידור חי, והודיע ש- "בכמה עשורים הבאים… מיליוני אנשים יחיו בחלל."
למה שהם יעשו את זה? פה נכנסת הנקודה החשובה באמת של בזוס: הוא מאמין שנצליח לכונן כלכלת חלל אמיתית, שתדרבן את תושבי כדור-הבוץ שלנו לעבור למקום בו ימצאו עבודה.
כדי להבין את חשיבות הדברים, אנחנו צריכים קודם לעבור על התחזיות של החבר-יריב של בזוס – אילון מאסק. מאסק טוען כבר מזה שנים – יותר מעשור, למעשה – שהמין האנושי לא יכול לסמוך על כדור-הארץ שיהיה שם לנצח עבורנו. אנחנו צריכים להעמיד לו גיבוי, והמועמד הקרוב ביותר לתפקיד הוא מאדים. זו הסיבה שמאסק התחייב להקים עיר של מיליון תושבים על מאדים. לפי החזון של מאסק, חללית מסוג Starship תביא את המשלוח הראשון של רובוטים משוכללים למאדים ב- 2027. אלו יכינו את הקרקע למתיישבים הראשונים שינחתו על כוכב-הלכת האדום כשנתיים לאחר מכן.
אלו, לפחות, היו התחזיות של מאסק במאי 2025. מאז הוא הספיק להודות שכנראה שכל הטיסות הללו יתעכבו בשנתיים לפחות. זה דפוס חוזר אצל מאסק, שעוד ב- 2016 טען שיצליח להנחית גשוש חלל במאדים תוך שנתיים. זה לא קרה. ב- 2017 הוא אמר שהוא בטוח שתוך חמש שנים ספינת החלל תהיה מוכנה לשיגור למאדים. גם זה לא קרה. אז אנחנו לא באמת צריכים להיות מופתעים אם גם התחזית הנוכחית תתגלה כאופטימית יתר-על-המידה.
אבל עד כמה שקל וכיף לצחוק על התחזיות האופטימיות של מאסק, כל זה לא משנה. הנקודה החשובה היא שמאסק לא באמת חושב על כלכלת חלל או תעשיית חלל משגשגת. החזון שלו מבוסס על מתיישבים מהפכניים והרפתקנים, שיסכימו להקים מושבה בחלל כחלק מהמשימה הגדולה של האנושות לחקור את הגבול האחרון, או מילים גדולות ומרשימות אחרות שהפרסומאים יצליחו למכור להם.
בזוס מגיע מהכיוון השני של החזון. פחות דרמטי, ובוודאי מקמץ יותר בתחזיות. הוא מבין שאולי כמה חוקרי חלל אמיצים יסכימו לעזוב את הגבעות הירוקות של הארץ לתקופת זמן מוגבלת, אבל אי אפשר להקים ככה עיר שלמה חדשה, ובוודאי לא להציב אלטרנטיבה לכדור-הארץ. כדי שאנשים ירצו לעבור לגור בחלל החיצון, צריך שתהיה שם כלכלה שתפתה אותם לשם. תלושי משכורת יפים, למשל, יכולים להוות התחלה טובה.
אבל איזו עבודה אנחנו צריכים בכלל שבני-אדם יעשו בחלל?
התשובה, לפי בזוס, היא שהמתיישבים החלליים של העתיד יהיו המטפלים של חוות שרתים ענקיות. כן, שוב, בינה מלאכותית הצליחה להשתחל לעוד חזון לעתיד.
"צברי האימון הענקיים האלו, הם ייבנו טוב יותר בחלל," הסביר בזוס. מדובר באותם מרכזי נתונים שאמורים לדרוש שלושה אחוזים מצריכת החשמל הכוללת של המין האנושי עד 2030, ולצרוך הרבה מאד מים על הדרך כדי לקרר את השרתים. אבל בזוס סבור שאפשר יהיה לקיים אותם יותר בקלות בחלל.
"… יש לנו שם כוח סולארי, עשרים וארבע שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע." אמר. "אין עננים ואין גשם, אין מזג-אוויר. נוכל להביס את העלות של בניית מרכזי נתונים בחלל בעוד כמה עשורים."
זו, אם כך, תהיה תעשיית החלל העתידית שתמשוך אנשים לחיות מחוץ לכדור-הארץ. מרכזי הנתונים שנקים בחלל החיצון ייתמכו בפאנלים סולאריים ענקיים שיהיו חשופים לשמש כמעט בכל רגע נתון משעות היממה. רובוטים בוודאי יהיו מעורבים בתהליך הבנייה ובתחזוקת הפרויקטים הללו, אבל יהיה צורך גם במספר לא-מבוטל של בני-אדם. כמה בדיוק? איש אינו יודע. אבל בזוס משוכנע שזו הדרך ליישב את החלל.
"במספר העשורים הבאים, אני מאמין שיהיו מיליוני אנשים שיחיו בחלל." אמר. "זה כמה מהר שזה הולך להאיץ. זה גם מעניין, כי הם יחיו שם בעיקר כי הם רוצים לחיות שם."
האם בזוס צודק? אתם כבר יודעים למה ניתנה הנבואה. ישנם כל-כך הרבה קשיים ביישוב החלל, שאני לא בטוח אפילו איפה להתחיל. אבל אנסה. מתיישבי החלל של בזוס יצטרכו להתמודד עם קרינה קוסמית מזיקה, ועם תנאים של מיקרו-כבידה (חוסר בכבידה מבחינה פרקטית) שיכולים לפגוע בצפיפות העצם, ביכולת ההתרבות ובמערכת החיסון. האסטרונאוט המנוסה ביותר של נאס"א הצליח להישאר בחלל רק 371 ימים עד עכשיו – קצת יותר משנה אחת. ואנחנו אפילו לא מתחילים לדבר על עלויות המשלוח הגבוהות לחלל, שעומדות כיום על אלף דולרים לקילוגרם בערך.
ובכל זאת, בזוס מדבר על העתיד, לא על ההווה. והמגמות עומדות לצידו. עלויות השיגור לחלל ירדו דרמטית בארבעים השנים האחרונות, כמעט פי מאה. קיים סיכוי שעם התקדמויות נוספות בתחום, נוכל להגיע בעוד כמה עשורים לעלויות משלוח לחלל של מאה דולרים לקילוגרם, ואולי אפילו פחות. במקביל, פריצות דרך במדע הרפואה, יאפשרו לנו לשמור על בריאותם של מתיישבי החלל העתידיים. ובזכות התפתחויות ברובוטיקה, נוכל להקים מבנים בחלל בקלות רבה יותר מאי-פעם.
למעשה, זו הבעיה המרכזית שאני רואה בתחזית של בזוס: אם כל התנאים שנדרשים להגשמת החזון שלו יתממשו, הרי שאין בכלל צורך בבני-אדם בחלל.
למה אני מתכוון? חשבו על זה כך: אם יש לנו בעוד שלושים שנים רובוטים משוכללים מספיק כדי להקים מרכזי נתונים ענקיים בחלל, הרי שאותם רובוטים יוכלו גם לתחזק את אותם מבנים. ואם הם מסוגלים לעשות זאת, למה שנצטרך בני-אדם להשגיח על כל התשתית הזו? כדי לטפל ברובוטים? אבל הרובוטים יוכלו לטפל בעצמם! אז למה שנשלח בני-אדם לחלל?
התחזית של בזוס תתממש רק אם הרובוטים יקיימו אחר "תנאי זהבה", המוכר מאגדת "זהבה ושלושת הדובים". הרובוטים צריכים להיות "לא גרועים מדיי", כדי שיוכלו לעזור להקים את תשתיות המידע והאנרגיה בחלל. והם צריכים להיות "לא מוצלחים מדיי", אחרת לא יהיה צורך בכלל בבני-אדם כדי להפעיל אותם, לפקח עליהם ולתחזק אותם. בקיצור, הם צריכים להיות בדיוק באמצע. אם אנחנו רוצים סיבה טובה לכך שמיליוני אנשים ימצאו עבודה בחלל, הרי שהרובוטים צריכים להיקלע לנקודה המושלמת הזו ביכולות שלהם.
או שמאסק יהיה זה שקלע למטרה. אולי כל אותם מיליוני בני-אדם יסכימו לצאת לחלל החיצון על בסיס אידיאולוגיה ומילים גדולות ויפות על עתיד האנושות בחלל. אולי.
בינתיים, הדבר האחד שאפשר לומר בוודאות הוא שתעשיית החלל ממשיכה לשגשג, ומסוכן להמר כנגדה. אני לא בטוח שנראה מיליוני אנשים בחלל בעוד כמה עשורים, אבל בהחלט ייתכן שבזוס צודק ונוכל להקים שם מרכזי עיבוד נתונים וקצירת אנרגיה יעילים יותר מכל התקן דומה על האדמה. אבל לשם כך, הכלכלה והתעשייה, שנסמכות גם על הסחר החופשי ושלום מתמשך בין מדינות, צריכות להמשיך לתפקד כאן על כדור-הארץ.
אולי דווקא זו הבשורה החשובה ביותר. אם אנחנו רוצים להגיע לחלל החיצון, כדאי שנכוון קודם לשפר את קיומנו על כוכב הלכת היחיד שברשותנו כרגע.
עוד בנושא באתר הידען:
