נאס"א תיעדה את קריסתו של הקרחון הענק A-23A – אחד הגדולים והוותיקים בעולם

לווייני נאס"א תיעדו את התפוררותו של קרחון A-23A, שהתנתק מאנטרקטיקה ב־1986 ושרד כמעט ארבעה עשורים לפני שהחל להתפרק במסעו צפונה

קרחון A-23A, שבעבר נחשב לענק יציב ועתיק יומין, מתפרק כעת בהדרגה כשהוא נסחף אל מים חמים יותר. הקרחון, שהתנתק ממדף הקרח פילכנר בשנת 1986, שרד כמעט ארבעה עשורים לפני שהחל להתפורר במסעו צפונה. קרדיט: NASA Earth Observatory / Michala Garrison, MODIS data from NASA EOSDIS LANCE and GIBS/Worldview.
קרחון A-23A, שבעבר נחשב לענק יציב ועתיק יומין, מתפרק כעת בהדרגה כשהוא נסחף אל מים חמים יותר. הקרחון, שהתנתק ממדף הקרח פילכנר בשנת 1986, שרד כמעט ארבעה עשורים לפני שהחל להתפורר במסעו צפונה. קרדיט: NASA Earth Observatory / Michala Garrison, MODIS data from NASA EOSDIS LANCE and GIBS/Worldview.

סוף דרכו של הקרחון הטיטני

קרחון A-23A, שנחשב במשך עשרות שנים לגדול בעולם, מתפרק כעת בהדרגה כשהוא נסחף אל עבר מים חמים יותר באוקיינוס הדרומי. הקרחון התנתק לראשונה מהמדף הקרחוני פילכנר שבאנטרקטיקה בשנת 1986, אך נתקע בקרקעית הים בים ודל הדרומי ונשאר שם במשך עשרות שנים. רק בתחילת שנות ה־2020 השתחרר והחל במסע צפוני רצוף מהמורות. כעת, עם בוא האביב בחצי הכדור הדרומי, תיעדו לווייני נאס"א את התפוררותו של הענק הוותיק – תהליך שמסמן את סיומה של אחת ממפלצות הקרח הגדולות והעמידות שנראו אי פעם.

תיעוד מלווייני נאס"א

ב־11 בספטמבר 2025 צילמה מצלמת MODIS שעל לוויין Terra של נאס"א תמונה ברורה של הקרחון המתפורר. החתיכה הגדולה ביותר שנותרה נמדדה ביותר מ־1,500 קילומטרים רבועים – ועדיין הוגדרה כקרחון השני בגודלו שצף על פני הים. אף על פי כן, הוא איבד כבר כשני שלישים משטחו המקורי מאז שהחל לנוע צפונה.

לצדו נצפו גם שברים עצומים אחרים: הקרחון A-23G משתרע על פני 324 קילומטרים רבועים, ואילו A-23I מגיע ל־344 קילומטרים רבועים. המרכז הלאומי לקרח בארה"ב (U.S. National Ice Center) הוא הגוף האחראי על מתן שמות לקרחונים אנטארקטיים ומעקב אחריהם, בתנאי שהם מגיעים לשטח מינימלי של 20 מיילים רבועים ימיים (כ־69 קמ"ר).

סכנות חבויות לשיט

לדברי יאן ליזר מלשכת המטאורולוגיה של אוסטרליה, שעקף אחרי התהליך יחד עם כריסטופר שומן מאוניברסיטת מרילנד, "ניתן לעקוב אחרי הקרחונים הגדולים יחסית היטב בעזרת חיישנים לווייניים". אך הוא הדגיש כי הבעיה האמיתית טמונה בשברים הקטנים־בינוניים שמתרבים במספרים עצומים ונודדים הרחק, לעיתים ישירות לנתיבי שיט.

לווייני Landsat יכולים לזהות חלק מהשברים הללו בתנאי מזג אוויר מתאימים, בעוד שמערכות מכ"ם SAR מצליחות "לראות" גם בלילה הקוטבי ובתנאי עננות. השילוב בין תצפיות יומיומיות מ־MODIS לבין תמונות ברזולוציה גבוהה יותר ממכ"ם ומלווייני Landsat מאפשר מעקב צמוד אחר התהליך.

מסע ארוך ומפותל

לאורך עשרות שנות קיומו חווה A-23A מסלול בלתי שגרתי. לאחר שהתנתק בשנת 1986 נתקע לקרקעית ים ודל, ורק בתחילת העשור הקודם החל לנוע שוב. במרץ 2024 נלכד במערבולת אוקיינית במעבר דרייק, ולאחר מכן במאי 2025 נעצר על מדף יבשתי רדוד מדרום לאי דרום ג'ורג'יה. משם שוחרר פעם נוספת, וכעת הוא נמצא צפונית לאי – במסעו האחרון, ככל הנראה.

כמו קרחונים רבים שנכנסו ל"מסדרון הקרחונים" (Iceberg Alley) שבדרום האוקיינוס האטלנטי, גם A-23A ימשיך להתפורר בהדרגה עד שייעלם כליל תחת הלחצים של מים ואוויר חמים.

עוד בנושא באתר הידען:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.