חוקרים קוראים לאמץ מודל שיתופי בתקשורת המדעית, המשלב ערכים, שיח פתוח והכרה באי-ודאות

בנוף תקשורתי חדש הנשען על קיטוב פוליטי ותרבותי, הקהילה המדעית נדרשת לחשוב מחדש על האופן שבו היא מתקשרת עם הציבור בנוגע לגילויים מדעיים, מחלוקות ומדיניות.

כותבי דוח חדש שפורסם בכתב העת PNAS – Proceedings of the National Academy of Sciences טוענים כי המודל המסורתי של העברת עובדות מתוך הנחה ש"האמת תנצח" כבר אינו אפקטיבי.

במקום זאת, הם מציעים מודל חדש – "מודל שיתופי" – שמעודד שיח ציבורי פתוח, מכיל ערכים אישיים ומוסריים, יוצר שוויון בין קולות שונים, ומקבל את חוסר הוודאות כמרכיב לגיטימי במדע.

פרופ' דיטראם שויפלה (Dietram Scheufele), מהחוקרים הבכירים בדוח, חוקר במכון מורגרידג' ופרופסור לתקשורת מדעית באוניברסיטת ויסקונסין-מדיסון, אומר כי מטרת הדוח היא לגשר על הפער ההולך וגדל בין המדע לחברה, בנושאים כמו שינויי אקלים, חיסונים, עריכה גנטית ובינה מלאכותית.

"מדענים נוטים לענות על שאלות טכניות שהם חושבים שהן רלוונטיות – על סיכונים ויתרונות – אבל הקהילות שואלות שאלות אחרות," מסביר שויפלה.
"הן שואלות איך המדע ישפיע על הזהות האישית שלהן, ואיך הוא מתכתב עם החששות שלהן לגבי עתיד שנראה שונה מאוד מההווה."

לדבריו, התשובות הטכניות הן רק חלק מהדיון המדעי – הוויכוח האמיתי הוא על ערכים, ועל הבחירות שכרוכות במדיניות.

"אנחנו מתחילים להבין כיצד טכנולוגיות כמו בינה מלאכותית ועריכה גנטית משנות את האופן שבו אנו תופסים מהי אנושיות," הוא מוסיף. "אפשר לשמר את המדע כמרכז הדיון, אבל גם להכיר בכך שהמדע לבדו לא קובע את התוצאה."

הדוח מצביע גם על מגבלות הגישה הנוכחית: ניסוי רחב היקף שכלל 819 ניסויי מדיה חברתית במטרה להגביר שיעורי התחסנות לקורונה, הצליח לשנות עמדות בכאחוז אחד בלבד.

המסמך גובש על ידי מומחים לתקשורת מדעית במימון האקדמיה הלאומית למדעים האמריקנית. הוא חלק ממדור מיוחד ב־PNAS, העוסק במחקר עדכני על מעורבות הציבור במדע.

מסקנות עיקריות בדוח:

הדוח מצביע על מספר ליקויים מרכזיים באופן שבו מתקשר כיום המדע עם הציבור: מדענים מציגים לעיתים את המדע כנקי מערכים, אך בפועל קביעות מדיניות מושפעות הן מראיות מדעיות והן מערכים ציבוריים. גישת ההפצה מלמעלה למטה מניחה שהציבור חסר ידע ושעובדות לבדן יתקנו את דעתו – גישה מתנשאת שמתעלמת מהחוסר הוודאות המובנה במדע ומדכאת דיאלוג.

הקיטוב הפוליטי סביב המדע הולך ומחריף – כך למשל, האמון של רפובליקנים במדע ירד מ־47% בשנת 2000 ל־28% בלבד ב־2022, בעוד שבקרב דמוקרטים נרשם גידול קל. שני הצדדים הפוליטיים מגזימים בתיאור עמדות הצד השני, ובכך מעמיקים את הקיטוב. בתוך סביבה תקשורתית מקוטבת, המדע הפוליטי מעניק במה לקולות הקיצוניים ביותר ומעלה את הפסאודו־מדע לרמה של המדע האמיתי. ולבסוף, אף שיש ידע הולך ומתרחב באשר לדרכים יעילות לתקשורת מדעית – נעשה מעט מדי כדי ליישם אותו בפועל.

מה הפתרון?

שויפלה טוען שהדרך לתקשר מדע כיום היא באמצעות שיח, ולא כפייה או שכנוע. זה מצריך ממדענים ענווה אינטלקטואלית ורצון ללמוד מהציבור – לא רק ללמד אותו.

"אם לא נשנה כיוון, נמשיך לראות איך המדע הופך לכלי משחק בזירה הפוליטית. המדע הוא המנגנון החשוב ביותר שיש לנו ליצירה, עריכה והפצה של ידע."

שויפלה עומד בראש מעבדת תקשורת המדע במורגרידג', הפועלת יחד עם אנשי שטח ותקשורת מול הציבור ומקדמת מודלים חדשניים לשיח מדעי.