ב-1 במאי 2025 פרסם כתב העת נייצ'ר כי ה-NIH יקצץ 500 מיליון דולר וישנה את דרכי ההשתתפות של חוקרים בינלאומיים ובכך יחרוץ סגירה על פרויקטים בתחומים כמו תרופה לאיידס ולמלריה וטיפולים לסרטן במדינות מתפתחות
כתב העת Nature מדווח בסוף השבוע על מדיניות חדשה של המכון הלאומי לבריאות האמריקני (NIH) הצפויה להפסיק עד אוקטובר 2025 את חידוש או הענקת מענקי-משנה (subawards) למוסדות מחקר ולבתי חולים מחוץ לארה״ב, בשווי כולל של כ־500 מיליון דולר בשנה, ובכך לסכן אלפי פרויקטים גלובליים העוסקים במחלות מידבקות, סרטן ועוד.
בהודעה רשמית מ־1 במאי מסרה ה-NIH כי תחליף את מענקי-המשנה לתשתית מענקים חדשה, שבה חוקר זר יידרש להגיש בקשה ישירות ל-NIH ולעבור ביקורת מקצועית, בדומה לחוקרים אמריקנים. השינוי, שמוצדק ברמת ביטחון לאומי ובדרישת שקיפות, נובע בחלקו ממאמצי צמצום בהוצאות פדרליות.
פרנסיס קולינס, ששימש בעבר כמנהל ה-NIH, הזהיר כי צעדים אלו עלולים לגרום להפסד מוות של ילדים ומבוגרים במדינות בעלות הכנסה נמוכה, בשל הפסקת מחקרים על מלריה, שחפת ומחלות אחרות. לפי נתוני USASpending.gov, ב־2024 חולקו כ־3,700 מענקי-משנה לחוץ לארה״ב, בעוד שפחות מ־900 מענקים ניתנו ישירות למוסדות זרים.
העדר המחקר בחו״ל יחליש את היכולת לאגד נתונים בכל העולם, להבטיח מיצוי המדגם ולמקסם את היכולת ליישם תוצאות מחקר על אוכלוסיות רחבות.
מדיניות זו מהווה המשך לשינויים קודמים של NIH בהגברת ביקורת על שיתופי פעולה זרים, ובהם דרישה למסירת יומני מעבדה ונתונים שנתיים, על רקע סקירת מחקרי פתוגנים בסין. הדיווחים מצביעים גם על כוונה בממשל טראמפ לקצץ כ־40% מתקציב ה-NIH של 47 מיליארד דולר לאחד את 27 המוסדות שלו לשמונה ישויות בלבד.
הרס בתוך מאה ימים
במהלך מאה הימים הראשונים של כהונתו, ממשל טראמפ החל בקיצוצים חסרי תקדים במענקי מחקר פדרליים המממנים אוניברסיטאות וארגונים רפואיים בארצות הברית ובמחוצה לה. במרכז הפרשה ניצב המכון הלאומי לבריאות (NIH), שמחזיק בתקציב שנתי של כ־47 מיליארד דולר המוקדשים לתמיכה במחקר רפואי, ובו בוטלו עד כה כמעט 800 מענקים, תוך איום על קיצוץ כולל של עד 40% בתקציב המוסד. במקביל, קרן המדע הלאומית (NSF) נשקפה סכנה מצד היערכות מקבילה לפגיעה בתקציב בסך 9 מיליארד דולר, שבמהלכה אף הופסקו מענקים למחקרים העוסקים במניעת דיסאינפורמציה.
בשיחה מיוחדת שקיימה The Conversation עם שלושה חוקרים שנקלעו ישירות להשבתה פתאומית של פרויקטים בהובלת הממשל, הם מתארים את הרגע שבו הודיעו להם שלא יוכלו להמשיך לעבוד, את אי־הוודאות המנהלית ואת השלכות המשבר על תשתיות המחקר, על צוותי העוזרים ועל עתידם המקצועי.
“איילים מול אורות חזקים”
ד”ר גלנדה גריי, פרופסורית באוניברסיטת ויטווטרזרנד ביוהנסבורג וראש מערך המדע במועצה הרפואית של דרום אפריקה, עמדה בחוד החנית של מאבקים גלובליים למציאת חיסון ל־HIV. פרויקט ענק בהיקף 46 מיליון דולר מ־USAID, שתכליתו פיתוח, ביצוע ובדיקת חיסוני HIV על היבשת, בוטל בתחילת השנה, ובחודש מרץ נמסר כי המענק החמישי מוקפא: על רשתות המחקר העולמיות לפרוס תקציב מצומצם ב־30% ולמנוע גיוס נבדקים חדשים בדרום אפריקה.
“פתאום התפקחנו לדעת שיומן ההרשמה שלנו חוסם אותנו מלחפש משתתפים חדשים,” היא מספרת. “זו אגרוף בבטן – 30% מכל ניסויי הרשתות מתבצעים אצלנו, ועכשיו כל יוזמה חדשה עומדת על סף עצירה.” בהיעדר קשר ישיר עם מנהלי NIH, נותרה קבוצת המחקר שלה ממתינה במתח: “לפחות נוכל להמשיך בטיפולים למשתתפים קיימים, אבל שהרשימה שלנו תחזור לירוק? זה לא ברור מתי – ואולי אף לא לעולם.”
גריי ודור המחקר בדרום אפריקה מתמודדים עם מציאות קשה: עבודת השדה הכוללת ניסויים קליניים, מעבדות ניטור ומעקב אחר תוצאות וחיפוש שותפים פדרליים נאלצים למצוא מימון חלופי לקרנות פרטיות, קרן בלומברג והאגודות הבינלאומיות, שמתקיימות בתנאים תחרותיים ובלתי־שוויוניים. “אין כל דרך למלא פערים של עשרות מיליוני דולרים,” היא אומרת. “זהו משבר בבניין המדעי שלנו שייקח שנים לשקם.”
הפודקאסט מבית The conversation
מענקים בערפל: התראה בלי שימוע
באותה עת, במישיגן, ד”ר סונגי לי, חוקרת אפידמיולוגיה של מחלות עצב־תורשתיות, קיבלה מייל קצרצר ב־21 במרץ שחולל מהומה בלב הפרויקט שלה: מענק NIH לסכום של 5 מיליון דולר, שהוקצה לחמש שנים כדי לבדוק גורמי סיכון לאלצהיימר בקרב קבוצות מיעוט, הוכרז כמתקן “מחקרים מסוג DEI” (גיוון, שוויון והכלה) – ומאותו יום ניצבת הקבוצה בהוראת “הפסיקו עבודה.”
“המייל כלל שלוש שורות,” נזכרת לי, “ולמעשה לא הסביר שום דבר פרט לכך שהמחקר שלי סווג כמופע של ‘העדפות נושאים חדשות’ שאינן תואמות סדרי העדיפויות של הסוכנות.” היא מבהירה כי מחקרה כלל תרגום כלי בדיקה חינוכיים לחמש שפות – אנגלית, ספרדית, סינית, קוריאנית ווייטנאמית – במטרה להבטיח ייצוג שווה לכלל האוכלוסייה. “הסווג הזה כ-DEI לא הגיוני: אנחנו בעצם לומדים על כולם, ורק מוודאים שאף קבוצה לא נשמטת,” היא מוסיפה. המאיים הגדול יותר מבחינתה היה האפליה שיצרה פתאומי התהליך על חברי הצוות: “בתוך כמה שעות הפסיקה כל פעילות המחקר, והצוות שלי נותר ללא תעסוקה, בלי הנחיה והכי חשוב – בלי מענה לשאלות המידיות שלנו.”
לי הגישה ערעור מינהלי באמצע אפריל, אולם התהליך עדיין שבשלבים ראשוניים: “אין לנו שמץ מי יבדוק אותו או כיצד, ואין הנחיות מסודרות לערעור,” אומרת. “זה הופך את כל מהלך חמש השנים האחרונות לערפל אחד גדול.”
תהליך כתיבת מענק כמבוך זמן ומשאבים
ד”ר בריידי ווסט, עמית למחקר באותה אוניברסיטה, מתמקצע במתודולוגיות סקר. עבודתו התבססה על ניתוחי נתונים מוגבלים המפורסמים במתקנים מאובטחים של הממשל (RDC). מחקרו בחן כיצד מדידת זהות מינית בסקרים משפיעה על הערכת פערי בריאות באוכלוסייה, והיה אמור להסתיים בסוף פברואר 2025. בתחילת פברואר התקבלה התראה מפורמט הדומה לשליחת מייל תמים: “אנחנו משבצים את הפרויקט שלך לבחינה מחדש, בהתאם להוראות מנהליות עדכניות.”
“הלכתי למתקן כהרגלי, אבל לא נתנו לי להיכנס,” הוא משחזר. “במקום זה שלחו הודעה שצריך לעצור את כל המחקר. אפילו לא הסבירו באיזה הוראות מדובר.” בריידי מספר כי תהליך הגשת המענק ל־NIH אורך כ־שנתיים בממוצע, ועובר סקירה של שלושה מומחים חיצוניים, דיונים בפאנל ובחינה מחודשת, כשלאחר קבלת הציון והמשאבים המגיעים, הסרטיפיקציה הסופית יכולה להתעכב עד שנה נוספת. “עשר שנים של מחקר, עשרות עובדים, עשרות סטודנטים – הכל עומד על קרן הצבי,” הוא אומר.
גלובליזציה של המשבר
לצד המחקר בארצות הברית, NIH נוהג להעניק מענקים לערוצי מחקר בינלאומיים באירופה, באוסטרליה וביותר מ־60 מדינות נוספות. לפי ניתוח של Nature, הוקצו אחזקות בשווי של למעלה מ־340 מיליון דולר לקבוצות מחקר בדרום אפריקה לבדה. “כשגם הזרמת המענקים הללו הופסקה, ברור שזהו שבר במסד המחקרי הגלובלי,” מסבירה גריי.
בכל מקום נשמעת קריאת פיקוח ובירור: מדוע התמקד המשרד ברשימת מילות מפתח? מי קבע ש־“LatinX” או “vaccine hesitancy” יהיו אות קין עבור מחקרים שיסגרו? מדוע מתקיימת שקיפות מינימלית, במקשה זו הסברה תדמיתית? מתרבים המהלכים המשפטיים והמחלוקות שמבקשות לבטל את המעצרים, אך החוקרים מדווחים שאין ודאות שהחלטות שיתקבלו במערכת המשפט ישנו את הסטטוס קוו בפועל.
השלכות ארוכות טווח
עשרות חוקרים בתחילת הקריירה בוחנים כעת אם להמשיך באקדמיה או לפנות לתעשייה, שם המשאבים פחות תלויים בהחלטות פוליטיות. “מתחילים להתמקד במילות מפתח ולא בשאלות מדעיות,” מסכם בריידי. “זה משקר את רוח הגילוי.”
בנוסף, קהילות מוחלשות והאוכלוסיות עליהן מבוססים המחקרים – אתניות, מגדר, גיל ועוד – עלולות להישמט מלוחות המחקרים בעשור הקרוב, וכך ייווצר פער ידע חדש שייקח דורות לשחזר. חוקרים מתריעים כי מה שנראה כיום כהקפאה זמנית עלול להפוך לאובדן ברירת מחדל של מחקרים שעתידים לשנות מהלך חיים, כמו מניעת אלצהיימר או פיתוח חיסוני HIV בהיקפים המוניים.
הפגיעה במענקי NIH וב־NSF אינה רק ירידת תקציבים: היא הפסקה פתאומית, אישית וארוכת טווח של תהליכים מדעיים מתוכננים בעשר השנים האחרונות. מה שקרוי “מחקר חיוני” הופך בבת אחת לנטל פוליטי; חוקרים, עוזרים, תלמידים וקהילות שלמות נאלצים לנהל מאבק משפטי ותקציבי, כששאלת השאלות על עתיד המדע בארצות הברית ובתפוצה הגלובלית – פתוחה בפני עצמה. המשבר אינו מסתכם בעכבות ביורוקרטיות אלא מאיים על היכולת של המחקר המדעי לשרת את החברה – תוצאה שטראמפ ומחוקקיו אמנם לא ניסו להסוות, אבל שלא תכננו להשאיר לה שום מרחב תמרון.
עוד בנושא באתר הידען:
