היום לפני תשעים שנה, ב-26 בינואר 1926 הדגים ג’ון לוגי ביירד שידור ראשון של פרצוף אנושי בתנועה באמצעות גלי הרדיו בשידור ובקליטה באמצעות טלוויזיה מכאנית. אירוע זה נחשב כיום לשידור הטלוויזיה הראשון בהסטוריה
“הצלחתי להעביר את התמונה החיה, וזו היתה הפעם הראשונה שזה נעשה אבל איך משכנעים את הספקנים צרי האופקים בעבודה מדעית ייחודית זו?
…האם הם יהיו מוכנים להודות ש אפס עלוב העובד עם קופסות סבון בעליית גג הצליח לעשות משהו שרבים מהם הצהירו שאינו אפשרי?
ג’ון לוגי ביירד, מתוך הטיימס הלונדוני, 28 בינואר 1926.
ב-25 במארס 1925 הקרין הממציא הסקוטי ג’ון לוגי ביירד (Baird) סרטון שהיה מורכב מצלליות נעות בחנות הכלבו סלפרידג’ס בלונדון. מכיוון שפנים אנושיות לא היו בעלי ניגוד מספק כדי להיראות במערכת הפרימיטיבית, הוא הציג בובת עץ המכונה “Stooky Bill” מדברת וזזה, ואשר הפנים המצוירות שלה היו בעלי ניגוד חזק יותר.
היום לפני תשעים שנה, ב-26 בינואר 1926 הוא הדגים שידור ראשוני של פרצוף אנושי בתנועה באמצעות הרדיו, הנחשב כיום לשידור הטלוויזיה הראשון. המערכת של ביירד עשתה שימוש בדיסקות ניפקוב הן לסריקת התמונה והן להצגתה.
זה מה שכתב על כך עיתון הטיימס הלונדוני שלושה ימים לאחר מכן: “חברי המכון המלכותי וצופים אחרים הגיעו למעבדה בחדר עילי ברחוב הראשון בסוהו, ביום שלישי – 26 בינואר וראו הדגמה של מכשיר שהומצא על ידי מר J.L BAIRD, הטוען כי הצליח לפתור את בעיית הטלוויזיה. ”
“הם ראו מכונה משדרת המכילה דיסקה מסתובבת עשויה מעץ המסובבת מערכת עדשות שמאחוריהן צמצם מסתובב ותא הרגיש לאור. הוא הסביר כי מטרת הצמצם ודיסק העדשות הקולטות תמונה, טקסט או פנים של אדם העומדים לפני המכונה ולאפשר להם לעבור על גבי התאים הרגישים לאור במהירות גובהה. הזרם בתא משתנה ביחס לאור שנופל עליו וזה מאפשר לגוון את הזרם שמשודר למקלט השולט באור שמאחרי מערך אופטי דומה לזה שבצד המשדר. כך יכולה נקודת אור לצלוח את דרכה למסך הזכוכית. האור מתעמעם בצל והופך בהיר באור חזק. הוא חוצה את המסך כל כך מהר כך שכל התמונה נראית לעין בו זמנית.”
“לצורך ההדגמה השתמש בירד בראש בובה של פיתום שעושה מחוות שידור ולאחר מכן גם פנים אנושיות. תחילה הוא הציג את השידור במקלט שנמצא באותו החדר שבו היה המשדר ולאחר מכן על מקלט נייד בחדר אחר. המבקרים שהיו באירוע אומרים כי תנועות הראש וההדמיה של האדם המדבר נראו, אך התמונה היתה קלושה ולעיתים קרובות מטושטשת. אבל זה הספיק כדי להוכיח כי באמצעות מכשיר הטלוויזיה של מר בירד, כפי שמעיד שם המכשיר, ניתן להעביר באופן מיידי פרטים של תנועה והבעות פנים.”
כיצד בדיוק פעלה הטלוויזיה המכנית?
טלוויזיות מכניות השתמשו בדיסקה מסתחררת במשדר ובמקלט. דיסקה זו הכילה חורים שהיו מפוזרים סביב הדיסק, וכל חור היה נמוך מעט מקודמו.
המצלמה מוקמה בחדר חשוך לחלוטין. אור בהיר מאוד הוצב מאחורי הדיסקה. הדיסקה הסתובבה באמצעות מנוע והיא יכלה לבצע הקפה אחת בכל פריים של תמונת הטלוויזיה. בתקן שפיתח ביירד (Baird standard) הדיסקה הכילה שלושה חורים והסתובבה 12.5 פעמים בשניה. עדשה שהוצבה לפני הדיסק מיקדה את האור על העצם שצולם.
כאשר האור פגע בעצם, הוא השתקף לתוך תא פוטואלקטרי, שהמיר את אנרגית האור לדחף חשמלי (electrical impulses). איזורים כהים בעצם שיקפו מעט אור, ונוצרה רק כמות קטנה של דחף חשמלי, בעוד איזורים בהירים בעצם שיקפו יותר אור, ולפיכך יצרו יותר דחף חשמלי.
הדחפים החשמליים הללו הוגברו ושודרה באוויר למקלט, שגם בו היתה דיסקה שהסתובבה באמצעות מנוע, ואשר נעה בדיוק באותה מהירות כמו הדיסקה שבמצלמה. המפתחים השתמשו במספר שיטות כדי לסנכרן את המנועים.
מקלט רדיו קלט את אותות הוידאו והעביר אותם לנורת הניאון שמוקמה מאחורי הדיסקה. כאשר הדיסקה הסתובבה, הפיצה נורת הניאון אור לפי עוצמת האותות החשמליים שקיבלה ממקלט הרידו. עבור איזורים כהים מעט אור הוקרן, באיזורים בהירים הוקרן אור חזק יותר. התמונה נראתה בצד השני של הדיסקה, לרוב בעזרת זכוכית מגדלת.
לסיום הכילה הידיעה הקצרה בטיימס קטע נבואי: “נותר לראות עד איזו מידה יתפתח המכשיר של מר בירד לשימוש מעשי. הוא התגבר על כשלים קודמים בייצור תאים רגישים לאור שיתפקדו במהירות הגבוהה הנדרשת, והוא כעת בטוח שאם יקבל תמיכה פיננסית לעבודתו, הוא יוכל לשפר ולשכלל את המכשיר. הוא הגיש בקשה למנהל הדואר לרשיון לשידור נסיוני באמצעות משדר שהוא עומד להקים בבניין בסמטת מרטין הקדוש.” כידוע לכולנו, הטלוויזיה היתה אחת ההמצאות החשובות של המאה ה-20 גם אם הטכנולוגיה של ביירד נזרקה לפח האשפה של ההסטוריה.
רק ב-1934 הומצאה הטלוויזיה כפי שהכרנו אותה עד לעידן הדיגיטלי שהתבססה על סריקה אלקטרונית, בזכות התגברות על הבעיות באיכות התמונה. עד 1933 מרבית התחנות ששידרו בשיטה המכאנית בארה”ב ירדו מהאוויר, ב-1935 הצטרפה אליהן ה-BBC לאחר שהאולפן וציוד השידור בקריסטל פאלאס עלו באש. ושנתיים מאוחר יותר הטלוויזיה של ברית המועצות.
טכנולוגית הסריקה האלקטרונית החלה לתפוס תאוצה בסוף שנות השלושים והביאה למהפכת שידורי הטלוויזיה המסחריים לקראת סוף שנות הארבעים. לביירד היה חלק גם בפיתוחה והוא אף הציע כבר בשנות הארבעים לפתח טלוויזיה צבעונית ברזולוציה גבוהה, אך לא היה מי שהרים את הכפפה.
גם טכנולוגית הסריקה האלקטרונית עברה גלגולים רבים תחילה בשפופרות, דרך טרנזיסטורים ועד ל-LED של היום. היום ניתן לבחור לצפות במאות ערוצי טלוויזיה באמצעות מערכות לווייניות, קרקעיות (הפוטנציאל של עידן פלוס), כבלים, חוטי נחושת (ה’מייל האחרון’ של בזק), סיבים אופטיים ומה לא.
בעידן הדיגיטלי אנו רואים יותר ויותר דילוג על לוח השידורים וצפיה בשיטת VOD. הדבר מחייב את תחנות הטלוויזיה להיות יותר יצירתיות. האיכות והאמינות המדעית של השידורים? זה כבר עניין אחר.
תגובה אחת
גללי הרדיו (בכותרת). טעות הקלדה מצחיקה.