סיקור מקיף

האנרגיה האפלה – פרק מהספר "אסטרופיזיקה למי שאין לו זמן" מאת ניל דה-גראס טייסון

ספרו של ניל דה-גראס טייסון, "אסטרופיזיקה למי שאין לו זמן" שהה למעלה מ-40 שבועות ברשימת רבי המכר של הניו-יורק טיימס, ויצא לאחרונה לאור בעברית בהוצאת תכלת

כריכת הספר "אסטרופיזיקה למי שאין לו זמן".
כריכת הספר "אסטרופיזיקה למי שאין לו זמן".

כאילו שלא היו לנו מספיק דאגות, בעשורים האחרונים התגלה שהיקום נתון תחת לחץ מסתורי המפעיל כוח מתוך הריק בחלל ומתנגד לכבידה הקוסמית. וזה עוד לא הכול, בסופו של דבר תנצח "הכבידה השלילית" במשיכת החבל, ותכריח את ההתפשטות הקוסמית להאיץ באופן אקספוננציאלי אל העתיד.

רוב הרעיונות הלא שגרתיים בפיזיקה של המאה העשרים הם אשמתו של איינשטיין.

אלברט איינשטיין כמעט ולא הניח את כף רגלו במעבדה, הוא לא בדק תופעות או השתמש בציוד משוכלל. הוא היה תיאורטיקן אשר הביא לשלמות את "הניסוי המחשבתי", שבו מתעסקים בטבע באמצעות הדמיון, ממציאים מצב או מודל ואז מסיקים את ההשלכות בהתאם לעיקרון פיזיקלי כלשהו. בגרמניה שלפני מלחמת העולם השנייה, הפיזיקה שהתבססה על ניסויי מעבדה נחשבה בעיני המדענים הארים ליוקרתית בהרבה מהפיזיקה התיאורטית. כל הפיזיקאים היהודים נדחקו אל ארגז החול הירוד של התיאורטיקנים וננטשו שם לנפשם. ותראו מה יצא מארגז החול הזה.

כפי שהיה במקרה של איינשטיין, אם המודל של פיזיקאי אמור לייצג את היקום כולו, אזי מניפולציה של המודל אמורה להיות כמו מניפולציה של היקום עצמו. תצפיתנים וניסיונאים יכולים לצאת ולחפש את התופעות שהמודל ניבא. אם המודל לקוי, או אם התיאורטיקנים טעו בחישוביהם, התצפיתנים יגלו אי התאמה בין תחזיות המודל לבין האופן שבו הדברים מתרחשים ביקום האמיתי. זהו הרמז הראשון לתיאורטיקן לחזור לשולחן השרטוט המטפורי, לשפץ את המודל הישן או ליצור מודל חדש במקומו.

אחד המודלים התיאורטיים החזקים ומרחיקי הלכת שהומצאו אי פעם, וכבר הוצג כאן, הוא תורת היחסות הכללית של איינשטיין. תורת היחסות הכללית שפורסמה בשנת 1916 מפרטת את המתמטיקה הרלוונטית לתנועה של כל דבר ביקום בהשפעת הכבידה. מדי כמה שנים, מדעני מעבדה מפתחים ניסויים עוד יותר מדויקים כדי לבחון את התיאוריה, רק כדי להרחיב עוד יותר את מעטפת הדיוק שלה. בשנת 2016 קיבלנו הדגמה מודרנית להיכרות המדהימה הזו עם הטבע שאיינשטיין העניק לנו: גלי כבידה התגלו באמצעות מצפה כוכבים שנועד בדיוק למטרה זו.[1] הגלים הללו, שאיינשטיין חזה, הם אדוות הנעות במהירות האור לאורך מרקם החלל־זמן, ונוצרות מהפרעות כבידה חמורות, כמו ההתנגשות של שני חורים שחורים.

וזה בדיוק מה שנצפה. גלי הכבידה של הזיהוי הראשון נוצרו מהתנגשות של חורים שחורים בגלקסיה לפני 1.3 מיליארד שנות אור, ובתקופה שבה שרץ כדור הארץ אורגניזמים חד־תאיים פשוטים. בעת שהאדווה נעה בחלל לכל הכיוונים, לאחר עוד שמונה מאות מיליון שנים התפתחו על פני כדור הארץ חיים מורכבים, כולל פרחים, דינוזאורים, יצורים מעופפים, וגם ענף של בעלי חוליות המכונים יונקים. תת־ענף של היונקים פיתח אונות קדמיות ויכולת מחשבה מורכבת שבאה איתן. אנחנו מכנים אותם פְּרימָטים. ענף יחיד מהפרימטים האלה פיתח מוטציה גנטית המאפשרת דיבור, ואותו ענף — הומו סאפּיינס — המציא חקלאות, ציוויליזציה, פילוסופיה, אמנות ומדע. הכול בעשרת אלפים השנים האחרונות. בסופו של דבר, אחד ממדעני המאה העשרים שלף מראשו את תורת היחסות, וחזה את קיומם של גלי כבידה. מאה שנה מאוחר יותר, הטכנולוגיה מסוגלת סוף־סוף להבחין בגלים ולסגור את הפער עם הניבוי, ימים ספורים לפני שגל כבידה, שהיה בדרך 1.3 מיליארד שנים, הציף את כדור הארץ וזוהה.

כן, איינשטיין היה תותח.

רוב המודלים המדעיים מוצגים בתחילתם במצב בוסרי, ומשאירים מרחב תמרון לכוונון הפרמטרים כדי שיתאימו טוב יותר ליקום המוכר. ביקום ה"הֶליוצנטרי", מבוסס השמש, שהגה המתמטיקאי בן המאה השש־עשרה ניקולאוס קופרניקוס, חגו כוכבי הלכת במעגלים. החלק של הקפת השמש היה נכון, והתקדמות גדולה ביחס ליקום ה"גיאוצנטרי", שכדור הארץ במרכזו, אבל התברר שעניין המעגלים סטה קצת מהמציאות — כל כוכבי הלכת מקיפים את השמש במעגלים פחוסים המכונים אליפסות, וגם הצורה הזאת היא רק אומדן של מסלול מורכב יותר. הרעיון הבסיסי של קופרניקוס היה נכון, וזה מה שחשוב בעיקר. רק נדרשו קצת כוונונים כדי שיהיה יותר מדויק.

ובכל זאת, במקרה של תורת היחסות של איינשטיין, העקרונות המכוננים של התיאוריה כולה מחייבים שהכול יתרחש בדיוק כפי שחזה. למעשה, איינשטיין בנה את מה שנראה מבחוץ כמו בית קלפים על סמך שתיים־שלוש הנחות יסוד פשוטות שמחזיקות את המבנה כולו. ואכן, כאשר שמע על ספר משנת 1931 בשם "מאה כותבים נגד איינשטיין",[2] הוא השיב שאילו טעה, היה מספיק כותב אחד בלבד.

שם נטמנו הזרעים לאחת מהשגיאות הגסות המרתקות ביותר בתולדות המדע. במשוואות הכבידה החדשות של איינשטיין נכלל מונח שהוא כינה "הקבוע הקוסמולוגי", וייצגה אותו האות היוונית הגדולה למדא: Λ. בתור משתנה מתמטי אופציונלי אִפשר לו הקבוע הקוסמי לייצג יקום סטטי.

באותה עת, הרעיון שהיקום שלנו עושה משהו, חוץ מאשר סתם להתקיים, היה מעבר לכל דמיון. כלומר, התפקיד הבלעדי של הלמדא היה להתנגד לכבידה במודל של איינשטיין, להחזיק את היקום בשיווי משקל, להתנגד לנטייה הטבעית של הכבידה למשוך את כל היקום לתוך מסה ענקית אחת. בדרך זו המציא איינשטיין יקום שאינו מתפשט ואינו מצטמצם, בהתאם לציפיות של כולם באותה עת.

הפיזיקאי הרוסי אלכסנדר פרידמן הראה בהמשך שמבחינה מתמטית היקום של איינשטיין, אף שהיה בשיווי משקל, היה במצב לא יציב. כמו כדור המונח על ראש גבעה, ממתין לדחיפה הקלה ביותר כדי להתגלגל בכיוון זה או אחר, או כמו עיפרון המאוזן על חודו, היה היקום של איינשטיין ממוקם בצורה מסוכנת בין התפשטות וקריסה מוחלטת. יתר על כן, התיאוריה של איינשטיין היתה חדשה, ושום דבר לא נעשה ממשי רק כי מכנים אותו בשם — איינשטיין ידע שללמדא, בתור כוח משיכה שלילי של הטבע, אין שום מקבילה מוכרת ביקום המוחשי.

תורת היחסות הכללית של איינשטיין שונה בתכלית מכל התפיסות הקודמות על משיכה כבידתית. במקום להסתפק בהשקפה של סר אייזק ניוטון על הכבידה בתור פעולה מוזרה מרחוק (מסקנה שלניוטון עצמו לא היה נוח איתה), תורת היחסות הכללית רואה בכבידה תגובה של המסה לעיוות מקומי של החלל והזמן שגרמו מסה או שדה אנרגיה אחרים. במילים אחרות, ריכוז מסה גורם עיוותים — כמו גומות חן — במרקם החלל והזמן. עיוותים אלה מכוונים את המסות הנעות לאורך קווים גיאוֹדֶזיים ישרים,[3] אף שהם נראים לנו כמו נתיבים עקמומיים שאנו מכנים מסלולים כבידתיים. הפיזיקאי התיאורטי האמריקני, ג'ון ארצ'יבלד וילר, ניסח את הרעיון של איינשטיין בצורה הטובה ביותר: "החומר מכתיב לחלל איך להתעקם; החלל מכתיב לחומר איך לנוע".[4]

ניל דה גראס טייסון עם דגם של טלסקופ החלל ג'יימס ווב. מקור: NASA/Goddard/Rebecca Roth.
ניל דה גראס טייסון עם דגם של טלסקופ החלל ג'יימס ווב. מקור: NASA/Goddard/Rebecca Roth.

בסופו של דבר, תורת היחסות הכללית תיארה שני סוגי כבידה. הראשון הוא הסוג המוכר, כמו המשיכה בין כדור הארץ לבין כדור שנזרק לאוויר, או בין השמש לכוכבי הלכת. היא חזתה גם גרסה אחרת — לחץ מסתורי, אנטי־כבידתי, הקשור בריק של החלל־זמן עצמו. למדא שימרה את ההנחה הכמעט ודאית של איינשטיין, ושל כל פיזיקאי אחר בזמנו: את הסטטוס קוו של היקום הסטטי — יקום סטטי בלתי יציב. אבל הטענה שמצב לא יציב הוא המצב הטבעי של מערכת פיזיקלית שקולה להפרה של עשרת הדיברות של המדע. אי אפשר לטעון שהיקום כולו הוא מקרה מיוחד שבמקרה שומר על שיווי משקל לנצח נצחים. מעולם לא נראה, נמדד או דומיין משהו שהתנהג כך בהיסטוריה של המדע, כלומר מדובר בתקדים מהפכני.

שלוש־עשרה שנה מאוחר יותר, בשנת 1929, גילה האסטרופיזיקאי האמריקני אדווין פ' האבּל שהיקום לא סטטי. הוא מצא ואסף ראיות משכנעות לכך שככל שגלקסיה מרוחקת יותר, כך היא מתרחקת מהר יותר משביל החלב. במילים אחרות, היקום מתפשט. ואז איינשטיין, שהחמיץ את ההזדמנות לחזות בעצמו את התפשטות היקום בגלל הקבוע הקוסמולוגי — אותה למדא שלא עלתה בקנה אחד עם שום כוח טבע מוכר — חש נבוך, והוא השמיט אותה לחלוטין. הוא כינה אותה "השגיאה הגדולה ביותר" בחייו. בהשלכת הלמדא מן המשוואה הוא הניח שהערך שלה הוא אפס, כמו בדוגמה זו: נניח ש־A = B + C. אם מגלים מאוחר יותר ש–A = 10 ו–B = 10, אזי A עדיין שווה ל־B ועוד C, אבל רק במקרה ש־C שווה 0 והוא מיותר במשוואה.

אבל זה עוד לא סוף הסיפור. במשך עשרות שנים נהגו התיאורטיקנים להוציא את הלמדא מקברהּ, ולדמיין איך ייראו הרעיונות שלהם ביקום בעל קבוע קוסמולוגי. שישים ותשע שנים מאוחר יותר, בשנת 1998, שלף אותה המדע משם בפעם האחרונה. בתחילת אותה השנה שתי קבוצות מתחרות של אסטרופיזיקאים יצאו בהכרזות מרשימות: האחת בראשות סול פרלמוטר מהמעבדה הלאומית לורנס ברקלי בברקלי שבקליפורניה, והשנייה בראשותו של בריאן שמידט ממצפי הכוכבים הר סטרוֹמלוֹ וסַיידינג ספרינג בקנברה, אוסטרליה, ואדם ריס מאוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור, מרילנד. עשרות סופרנובות מהרחוקות ביותר שנצפו אי פעם נראו עמומות במידה ניכרת מהצפוי, בהתחשב בהתנהגות המתועדת היטב של זן הכוכבים המתפוצצים הזה. ניתן היה ליישב את הבעיה אם התקיים אחד משני התנאים הבאים: או שאותן סופרנובות רחוקות התנהגו אחרת מאחיותיהן הקרובות יותר, או שהן היו במרחק הגדול בחמישה־עשר אחוזים מהמרחק שבו הניחו שהן נמצאות על פי המודלים הקוסמולוגיים המקובלים. הדבר המוכר היחיד שהיה בו כדי להסביר "באופן טבעי" את ההאצה הזו הוא הלמדא של איינשטיין, הקבוע הקוסמולוגי. כאשר האסטרופיזיקאים הסירו ממנו את האבק והחזירו אותו למשוואות המקוריות של תורת היחסות הכללית של איינשטיין, התאים המצב המוכר של היקום למשוואות של איינשטיין.

הסופרנובות שפרלמוטר ושמידט חקרו שוות את משקלן בגרעיני אטומים שניתנים להיתוך. במגבלות מסוימות, כל אחד מהכוכבים הללו מתפוצץ באותה הדרך, מצית אותה כמות דלק, משחרר אותה כמות אנרגיה עצומה באותה כמות זמן, ולכן מגיע לאותו שיא בהירות. לכן הם משמשים מעין קנה מידה, או "נר תקני", לחישוב מרחקים קוסמיים אל הגלקסיות שבהן הם מתפוצצים, במרחבי היקום הנידחים ביותר.

נרות תקניים מפשטים מאוד את החישובים: מכיוון שכל הסופרנובות בעלות אותו הספּק, העמומות רחוקות והבהירות קרובות. לאחר מדידת הבהירות שלהן (משימה פשוטה), אפשר לומר בדיוק מה מרחקן מאיתנו ומה מרחקן זו מזו. אילו לכל סופרנובה היתה בהירות שונה, לא היינו יכולים להשתמש בבהירות בלבד כדי לקבוע את המרחק של סופרנובה אחת בהשוואה לאחרת. סופרנובה עמומה היתה יכולה להיות נורה רחוקה בהספק גבוה או נורה קרובה בהספק נמוך.

הכול טוב. אבל יש עוד דרך למדוד את המרחק לגלקסיות: מהירות ההתרחקות שלהן משביל החלב שלנו, התרחקות שהיא חלק בלתי נפרד מהתפשטות היקום. האבּל היה הראשון שהראה שכאשר היקום מתפשט, עצמים רחוקים בורחים מאיתנו מהר יותר מאשר עצמים סמוכים. לכן, על ידי מדידת מהירות ההתרחקות של הגלקסיה (משימה פשוטה נוספת), ניתן להסיק את מרחקה של גלקסיה.

אם שתי שיטות בדוקות מוצאות מרחקים שונים מאותו עצם, משהו חייב להיות שגוי. או שסופרנובות הן נרות תקניים גרועים, או שהמודל שלנו לקצב התפשטות היקום כפי שנמדד באמצעות מהירות הגלקסיות שגוי.

ובכן, משהו היה שגוי. התברר שסופרנובות הן נרות תקניים נהדרים, ששרדו בדיקות קפדניות של חוקרים ספקנים רבים, ולכן נותרו האסטרופיזיקאים עם יקום שהתרחב מהר יותר מכפי שחשבו, ועם גלקסיות הממוקמות רחוק יותר מכפי שמהירות ההתרחקות שלהן היתה אמורה למקם אותן. ולא היתה דרך קלה להסביר את ההתפשטות הנוספת בלי להעיר את למדא, הקבוע הקוסמולוגי של איינשטיין.

כאן היתה הראיה הישירה הראשונה לכך שכוח דחייה אכן קיים ביקום, כוח המנוגד לכבידה, וכך חזר הקבוע הקוסמולוגי מן המתים. למדא קיבלה פתאום ממשות פיזיקלית שנזקקה לשֵם, וכך קיבלה "האנרגיה האפלה" את מרכז הבמה של הדרמה הקוסמית. השם מתאר כראוי גם את המסתורין וגם את בורותנו לגבי הגורם לו. פרלמוטר, שמידט וריס חלקו, בצדק, את פרס נובל בפיזיקה לשנת 2011 על הגילוי זה.

המדידות המדויקות ביותר עד כה חושפות שהאנרגיה האפלה היא הדבר החשוב ביותר בעיר, היא אחראית כיום ל־68% מכל אנרגיית המסה ביקום; החומר האפל מהווה 27% ממנה, בעוד החומר הרגיל מהווה רק 5%.

צורת היקום הארבעה־ממדי שלנו נקבעה על פי היחס בין כמויות החומר והאנרגיה החיות ביקום לבין הקצב שבו היקום מתפשט. המידה המתמטית המוסכמת היא אומגה: Ω, עוד אות יוונית גדולה עם אחיזה איתנה ביקום.

אם לוקחים את צפיפות החומר־אנרגיה של היקום ומחלקים אותה בצפיפות החומר־אנרגיה הנדרשת בדיוק כדי לעצור את ההתפשטות (היא מכונה הצפיפות "הקריטית"), מקבלים אומגה.

מכיוון שגם מסה וגם אנרגיה מעקמות או מפתלות את החלל־זמן, אומגה מספרת לנו על צורת היקום. אם אומגה היא פחות מ־1, המסה־אנרגיה הממשית נמצאת מתחת לערך הקריטי, והיקום מתפשט לעד לכל הכיוונים וכל הזמן, ומקבל צורה של אוכף, שבו קווים מקבילים בהתחלה מתרחקים זה מזה. אם אומגה שווה ל־1, היקום מתרחב לנצח, אבל ממש לאט. במקרה זה צורתו שטוחה, והיא מקיימת את כל חוקי הגיאומטריה שלמדנו בתיכון על קווים מקבילים. אם אומגה גדולה מ־1, הקווים המקבילים מתכנסים, היקום מתעקם בחזרה לתוך עצמו, ובסופו של דבר קורס אל כדור האש שממנו יצא.

בשום שלב מאז שהאבּל גילה שהיקום מתפשט, שום צוות מבין כל צוותי התצפיתנים שמדדו את אומגה באופן אמין לא מצאו שהיא אפילו קרובה ל־1. כשחיברו את כל המסה ואת כל האנרגיה שהטלסקופים שלהם יכלו לראות, כולל אקסטרפולציה לטווח שמעבר למגבלותיהם, וכולל החומר האפל, הערכים הגבוהים ביותר של התצפיות הטובות ביותר הגיעו בקושי לתוצאה Ω = 0.3. מבחינת התצפיתנים, היקום היה "פתוח" לעסקים, רוכב על אוכף חד־כיווני אל העתיד.

בינתיים, משנת 1979 ואילך, הפיזיקאי האמריקני אלן ה' גוט מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, וגם אחרים, פיתחו התאמה לתיאוריית המפץ הגדול, שסילקה כמה בעיות מציקות בנושא היווצרות יקום דחוס בחומר ובאנרגיה, כמו היקום המוכר לנו. תוצר לוואי מהותי של עדכון תיאוריית המפץ הגדול הוא דחיפתה של אומגה בכיוון הערך אחת. לא בכיוון חצי. לא בכיוון שתיים. לא בכיוון מיליון. בכיוון אחת.

כמעט אף תיאורטיקן בעולם לא ראה בעיה בדרישה הזאת, מכיוון שהיא סייעה להטיל על המפץ הגדול את האחריות למאפיינים הגלובליים של היקום המוכר. עם זאת, צצה בעיה קטנה נוספת: העדכון חזה פי שלושה יותר מסה־אנרגיה מכפי שהצליחו התצפיתנים למצוא. התיאורטיקנים לא נרתעו ואמרו שהתצפיתנים פשוט לא מתאמצים מספיק בתצפיות.

בעשורים האחרונים התגלה שהיקום נתון תחת לחץ מסתורי המפעיל כוח מתוך הריק בחלל ומתנגד לכבידה הקוסמית. וזה עוד לא הכול, בסופו של דבר תנצח "הכבידה השלילית" במשיכת החבל, ותכריח את ההתפשטות הקוסמית להאיץ באופן אקספוננציאלי אל העתיד. צילום: NASA and A. Riess (STScI), CC BY.
בעשורים האחרונים התגלה שהיקום נתון תחת לחץ מסתורי המפעיל כוח מתוך הריק בחלל ומתנגד לכבידה הקוסמית. וזה עוד לא הכול, בסופו של דבר תנצח "הכבידה השלילית" במשיכת החבל, ותכריח את ההתפשטות הקוסמית להאיץ באופן אקספוננציאלי אל העתיד. צילום: NASA and A. Riess (STScI), CC BY.

בסוף כל החשבונאות, החומר הנראה לבדו הסביר לא יותר מ־5% מהצפיפות הקריטית. ומה בדבר החומר האפל המסתורי? הם הוסיפו גם אותו. אף אחד לא ידע מה הוא, ואנחנו עדיין לא יודעים מה הוא, אבל אין ספק שהוא תרם לסך הכול. מהחישובים הללו אנחנו מקבלים פי חמישה או שישה חומר אפל מאשר חומר נראה. אבל זה עדיין מעט מדי. התצפיתנים היו אובדי עצות, והתיאורטיקנים השיבו: "המשיכו לחפש."

כל אחד מהמחנות היה בטוח שהמחנה האחר טועה — עד גילוי האנרגיה האפלה. המרכיב היחיד הזה, שהתווסף לחומר הרגיל, לאנרגיה הרגילה ולחומר האפל, העלה את צפיפות המסה־אנרגיה של היקום לרמה הקריטית, וסיפק את התצפיתנים ואת התיאורטיקנים בעת ובעונה אחת.

זו היתה הפעם הראשונה שהתיאורטיקנים והתצפיתנים התנשקו והתפייסו. שני המחנות, בדרכם שלהם, צדקו. אומגה שווה לאחת, בדיוק כפי שהתיאורטיקנים דרשו מן היקום, אף שלא נוכל להגיע לכך גם אם נוסיף את כל החומר — אפל או לא — כפי שהם הניחו בתמימות. אין כיום עוד חומר שמסתובב ביקום שלא נאמד על ידי התצפיתנים.

איש לא צפה את הנוכחות השלטת של האנרגיה האפלה הקוסמית, ואף אחד לא העלה בדעתו שהיא תהיה המגשרת הגדולה על הפערים.

אז מה זה הדבר הזה? אף אחד לא יודע. ההשערה הקרובה ביותר שהועלתה היא שהאנרגיה האפלה היא תופעה קוונטית — כלומר הרִיק בחלל אינו רֵיק, אלא רוחש חלקיקי חומר ואנטי־חומר תואמים. הם מדלגים בזוגות בין קיום ואי קיום, ולא מחזיקים מעמד מספיק זמן כדי להימדד. הכינוי שלהם משקף את הקיום הארעי שלהם: חלקיקים וירטואליים. המורשת המדהימה של הפיזיקה הקוונטית — המדע של הדברים הקטנים — דורשת מאיתנו להקדיש לרעיון תשומת לב רצינית. כל זוג של חלקיקים וירטואליים מפעיל קצת לחץ החוצה, כאילו להרף עין הוא מפלס לעצמו דרך לחלל בתנועות מרפקים.

למרבה הצער, כשאנחנו אומדים את כמות דחיית "לחץ הריק" שמקורה בחיים הקצרצרים של החלקיקים הווירטואליים, התוצאה גדולה יותר מאשר פי 10120 מערך הקבוע הקוסמולוגי שנקבע באופן ניסיוני. זהו מכפיל גדול עד איוולת, שגורם לאי ההתאמה הגדולה ביותר בין תיאוריה ותצפיות בתולדות המדע.

אכן, אין לנו מושג. אבל זה לא חוסר הבנה מחפיר. האנרגיה האפלה אינה נסחפת לה סתם בלי שום תיאוריה שתעגן אותה. האנרגיה האפלה שוכנת באחד הנמלים הבטוחים ביותר שאנו יכולים לדמיין: משוואות תורת היחסות הכללית של איינשטיין. זהו הקבוע הקוסמולוגי. זוהי למדא. תהא אשר תהא האנרגיה האפלה, אנו כבר יודעים כיצד למדוד אותה וכיצד לחשב את השפעתה על העבר של היקום, על ההווה שלו ועל עתידו.

ללא ספק, השגיאה הגדולה ביותר שעשה איינשטיין היתה שהכריז שלמדא היא השגיאה הגדולה ביותר שעשה.

והמרדף נמשך. עכשיו, כשאנחנו יודעים שהאנרגיה האפלה אמיתית, צוותים של אסטרופיזיקאים פצחו בתוכניות שאפתניות למדידת מרחקים ולמדידת גידול מבנה היקום באמצעות טלסקופים קרקעיים וחלליים. תצפיות אלה יבדקו לפרטי פרטים את השפעת האנרגיה האפלה על היסטוריית ההתפשטות של היקום, ואין ספק שיעסיקו את התיאורטיקנים. הם זקוקים נואשות לכפרה על מה שיצא מחישובי האנרגיה האפלה המביכים שלהם.

האם אנחנו זקוקים לחלופה לתורת היחסות הכללית? האם הנישואים של תורת היחסות הכללית ומכניקת הקוונטים זקוקים לשיפוץ מקיף? או שיש איזו תיאוריית אנרגיה אפלה שמחכה להתגלות על ידי אדם חכם שלא נולד עדיין?

תכונה ראויה לציון של למדא ושל היקום המאיץ היא שכוח הדחייה נובע מתוך הריק, ולא ממשהו חומרי. ככל שהריק גדל, צפיפות החומר והאנרגיה (המוכרת) בתוך היקום פוחתת, וההשפעה היחסית של למדא על מצב העניינים הקוסמי גדלה. בד בבד עם לחץ דחייה גדול יותר מגיע עוד ריק, ועם עוד ריק מגיע לחץ דחייה גדול עוד יותר, שכופה האצה אינסופית ומעריכית של ההתפשטות הקוסמית.

כתוצאה מכך, כל דבר שהכבידה אינה מרתקת לאזור גלקסיית שביל החלב, יתרחק במהירות הולכת וגדלה, כחלק מההתפשטות המואצת של מרקם החלל־זמן. גלקסיות רחוקות הנראות כיום בשמי הלילה ייעלמו בסופו של דבר מעבר לאופק הבלתי מושג, ויתרחקו מאיתנו מהר יותר ממהירות האור. זה הישג שמתאפשר לא מפני שהן נעות בחלל במהירויות כאלה, אלא מפני שמרקם היקום עצמו נושא אותן במהירויות כאלה. שום חוק פיזיקלי לא מונע זאת.

ייתכן שבעוד איזה טריליון שנים כל מי שיחיה בגלקסיה שלנו לא ידע כלום על גלקסיות אחרות. היקום הנצפה שלנו יהיה רק מערכת של כוכבים סמוכים, מאריכי ימים, בתוך שביל החלב. ומעבר לליל הכוכבים הזה תשתרר ריקנות וחושך אינסופי אל תוך המעמקים.

האנרגיה האפלה, תכונה בסיסית של היקום, תגרע בסופו של דבר מיכולתם של הדורות הבאים להבין את היקום שניתן להם. אם אסטרופיזיקאים בני זמננו ברחבי הגלקסיה לא ישמרו תיעוד משמעותי ויקברו כמוסת זמן ענקית של טריליון שנה, מדעני אחרי אחרית הימים לא יֵדעו כלום על הגלקסיות — צורת ההתארגנות העיקרית של החומר ביקום שלנו — וכך תימנע מהם הגישה למידע הכרחי על הדרמה הקוסמית של היקום שלנו.

והנה הסיוט החוזר שלי: האם גם לנו חסרים כמה חלקים בסיסיים של היקום שהיו פעם? על איזה חלק מספר ההיסטוריה הקוסמית כבר כתובות המילים "אין גישה"? מה נעדר מן התיאוריות ומהמשוואות שלנו אף שהיה צריך להיות שם, והותיר אותנו לגשש אחר תשובות שלא נמצא לעולם?

הערות

[1]    גלאי הלייזר LIGO לגילוי גלי כבידה, שני גלאים זהים בארצות הברית, אחד בהנפורד, וושינגטון, והשני בליווינגסטון, לואיזיאנה.

[2]    R. Israel, E. Ruckhaber, R. Weinmann, et al., Hundert Autoren Gegen Einstein (Leipzig: R. Voigtlanders Verlag, 1931)

[3]    "גיאודזי" היא מילה נפוחה ללא הצדקה המתארת את המרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות על משטח מעוקם — שהורחבה במקרה זה למרחק הקצר ביותר בין שתי נקודות במרקם המעוקם הארבעה־ממדי.

[4]    במסגרת לימודי לתואר שני השתתפתי בקורס בתורת היחסות הכללית אצל ג'ון וילר (שם הכרתי את אשתי), והוא נהג לומר זאת לעתים קרובות.

ראו עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

32 תגובות

  1. ישראל
    זה מה שאמרתי: תורת היחסות הכללית אומרת שהתעקמות המרחב מסבירה את הכבידה. היא לא אומרת איך מסה מעקמת את המרחב.

    פושינג גרוויטי, מעבר לזה שזה לא עובד, לא מסביר למה התנגשות של חלקיק גורם לכוח.

  2. ואגב באותו עניין, גם 3 הוא מספר הרבה יותר נהדר מאשר הערך הנוכחי לפאי שאפילו אי אפשר לכתוב אותו.

    אפילו פיזקאים משתמשים בזה! שלא לדבר על זה ש 3 מופיע בשיר אחד מי יודע ו 3.14 לא..

  3. כולם יודעים שפושינג פתרון נהדר, הרבה יותר טוב מיחסות כללית.. וזאת בתנאי שלא אכפת לנו שהוא שגוי.

    זה בדיוק כמו שהכי טוב להיות בריא צעיר יפה ועשיר. אני עובד לזה, אעדכן אתכם

  4. המשפט הממצה הוא:

    Although Einstein general theory of relativity is now a corner stone of modern physics, especially astrophysics, it still did not explain fundamentally why or how matter curves space, which still left the nature of gravitation a mystery.

    אפשר להגיד שגם ניוטון הסביר – כוח המשיכה – אבל זהו אינו הסבר וגם ניוטון הודה בכך.

    כללית אינה מסבירה את המנגנון שבאמצעותו מסה מעקמת את המרחב. הנה אני פה ושום דבר לא יתעקם סביבי אלא אם כן אשלח סוכן מתווך – מקל, כדורי רובה, את האשה – כדי לעקם דברים סביבי.

    את זאת עושה פושינג. החלקיקים הם הסוכנים. כל רעיון השדות של פרדי וממשיכי דרכו היה כדי לפתור את בעיית הפעולה מרחוק, עיי כך שההשפעה של השדה היא רק בתחום המיידי שמשפיע על התחום הקרוב לו עד שמגיעים לעצם הרחוק.

    יודה הפיתרון שלך אינו כה פשוט – ראה גם:

    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D_%D7%9E%D7%9B%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9D_
    %D7%9C%D7%9B%D7%91%D7%99%D7%93%D7%94

    גם אתם צריכים להקליד מחדש את הפרטים בשביל כל תגובה?

  5. יהודה
    לסאג' הבין שאם ההתנגשויות הן אלסטיות לגמרי אז אין "משיכה" בין הגופים. פיינמן הסכים איתו, והסביר שההתנגשויות הפלסטיות יגרמו לחיכוך, שפוסל את הרעיון.
    כמובן – נוסיף שתורת היחסות הכללית מסבירה תצפיות שכבר הזכרתי – והיא התורה הפשוטה ביותר שמסבירה את התופעות האלה.

    מבחינתי, זה פוסל את הרעיון. בכל זאת, יש לי שאלה. נסתכל על שתי פלנטות שמסתובבות סביב למרכז הכובד המשותף. שתי הפלנטות יתעוותו לצורת אליפסויד, בגלל תופעת הגאות והשפל. האם התיאוריה שלך גם מסבירה את התופעה הזו?

  6. אני מבלה אצל משפחתי היקרה בכייף. תגובה ממצה תגיע בהמשך". אתייחס רק לשאלתו של ישראל אם גוף הנימצא בין שני גופים מוסיף או גורע מהכבידה?, ובכן, הוא מוסיף לכבידה כיוון שהגוף המרכזי מונע מחלקיקים להגיע מכיוון המרכז לגופים החיצוניים, לכן הם נידחפים בכוח רב יותר כלפי המרכז. בנוסף, אני מסכים עם ישראל שניוטון ואינשטיין לא מסבירים את הגרביטציה ורק נותנים כלי שחושב בצורה אינדוקטיבית כדי לכמת אותה. למה הדבר דומה, ספינת מפרש נעה לנמל במהירות הניקבעת על פי שטח המפרש, זאת דעת חוק הפושינג רוח. איינשטיין אומר שההסבר הנ"ל לא נכון כי מה שקורה באמת הוא שהמפרש מעקם את המרחב וזה מה שגורם לספינת המפרש לנוע….. נא להגיב בעדינות. שבת שמחה לכולם!

  7. ישראל
    איינשטיין כן הסביר מה מקור הכבידה, לדעתי. מה שהוא לא מסביר זה למה מסות מעקמות את המרחב. אבל, כמו שאמרתי, תמיד אפשר לשאול עוד ועוד (לא שזה רע…).

    איך פושינג מסביר כבידה? להבנתי, אם אין חיכוך, אז אין שום כוחות על הגופים. שים שני גופים בתוך גז – אין ביניהם משיכה עקב הלחץ של הגז. למה? תחשוב על זה שאמנים הגופים חוסמים חלק מהחלקיקים – אבל ישנם חלקיקים שפוגעים בגוף אחד ואז מוחזרים לגוף השני.

    אבל, מה עשינו כאן? הנחנו את חוקי ניוטון. למה הם נכונים? למה מותר לנו להניח שיש שמירת תנע? איינשטיין לפחות הראה שיש רק סוג אחד של מסה.

  8. http://www.louisdelmonte.com/what-causes-gravity/

    מתוכו:

    Although Einstein general theory of relativity is now a corner stone of modern physics, especially astrophysics, it still did not explain fundamentally why or how matter curves space, which still left the nature of gravitation a mystery. On a side note, while general relativity predicted numerous phenomena, such as gravitational lensing (i.e., the bending of light by a large mass) and an effect of gravity on time known as gravitational time dilation (i.e., the slowing down of “clock” in a strong gravitational field), it was incompatible with the highly successful theory of quantum mechanics, which describes the behavior of atoms and subatomic particles

    או בקיצור – כללית לא מסבירה את מנגנון הכבידה, רק מתארת ומכמתת אותו, וגם לא ממש מסתדרת עם קוואנטים ומיתרים.

    לזכותה של פושינג ניתן לציין שהיא מספקת מנגנון, למרות שלא ממש הבנתי איך היא מטפלת בגוף שנכנס באמצע בין שני גופים: הוא ממסך את החלקיקים ולכן גורע מהכבידה או מוסיף לה?

  9. ישראל
    ניוטון נתן נוסחה. איינשטיין סיפק הסבר. כמו שפיינמן אמר – תמיד אפשר לחפש עוד אחורה ועוד אחורה. אתה שואל (אני מבין) "אז למה המסה מעקמת את המרחב?". או, אולי "למה יש למרחב תכונות?". שאלות טובות, אבל גם אם נענה עליהם, תבואנה שאלות נוספות.

    נושא הגרוויטון נועד לגשר בין העולם הקלסי לעולם הקוונטי. ושוב – אלה שאלות אחרות.

    אני יודע שזה סתם התפלספות – אבל התשובה של יהודה לא יותר טובה. הוא טוען שהתנגשויות של חלקיקים יוצרים את הכבידה. הוא לא אומר למה זה קורה. כלומר – למה חוקי ניוטון נכונים?

  10. אז מה רע בהסבר של ניוטון לכבידה?

    אה, אין הסבר, רק תיאור..

    וכך גם אצל איינשטיין. מתוך הלינק שלך:

    General relativity (GR, also known as the general theory of relativity or GTR) is the geometric theory of gravitation published by Albert Einstein in 1915[2] and the current description of gravitation in modern physics.

    נסה לגגל על הסברים לכבידה – או למה אין כאלו – ותראה מה תקבל.

    אם אתה טוען ש יחסות כללית היא ההסבר – אז למה מחפשים את הגרוויטון? כבידה קוואנטית? מיתרים? זברבירים?

  11. יהודה
    מה לי ולחומר האפל? כל מה שאני אומר זה שההסבר של איינשטיין לכבידה הוא הרבה, הרבה יותר טוב מהסבר שלך. למה? כי הוא מסביר תופעות שאתה לא מסביר.

    אם כל מה שאתה טוען הוא שהחלקיקים שלך מסבירים את מה שהחומר האפל מסביר – אז במה ההסבר שלך שונה? בשם שנתת לחלקיקים?

    אין לחומר האפל כל קשר לקבוע הקסומולוגי. יותר נכון להגיד שהישויות האלה הפוכות: החומר האפל מסביר מסה חסרה, והקבוע הקסומולוגי מסביר איך יכול להתקיים יקום סטטי (היום – מדוע קצב התפשטות היקום גדל).

    האם התיאוריה שלך יכולה להסביר למה קצב התפשטות היקום גדל? האם היא יכולה להסביר את ההשפעות של הכבידה על הזמן? להבנתי לא.

  12. לניסים שלום

    אוקאם הוא מקום בסקוטלנד בו חי בימי הביניים , ויליאם, נזיר קמצן באופן מוקצה שאפילו האפיפיור בזמנו הטיל עליו חרמות. הכלל שלו נבע מגודל קמצנותו והיה כלל פשוט:- "אם אתה יכול להשתמש בפחות ,עשה זאת" כלל זה "אומץ" ע"י המדע באופן הבא :- " בחר תמיד באפשרות המצומצמת",
    ובמה הדברים אמורים לדעתי?:
    ובכן, בגלל אי וודאות בקביעת כל מדידה ומדידה במדע, נקבל אין סוף נקודות במקום מדידה של נקודה אחת, דבר הקובע לנו אין סוף אפשרויות להעברת גרפים בין הנתונים הנימדדים הנ"ל. (הדבר מוסבר במאמר 20 בבלוג שלי). כעת אנו נותרים בבעייה "- את מי מבין כל האינסוף האפשרויות הנכונות האלה אנו ניבחר, למי ניתן את הכבוד להיות הנוסחה המייצגת?, כאן ניכנס ברוב חשיבות "התער של אוקאם" שאני מגדיר אותו כ "מבין כל האפשרויות הנכונות המוצגות בפניך בחר באפשרות הפשוטה ביותר" והסיבה היא פשוטה, למה להסתבך?, זה כמובן לא נותן לא שום יתרונות לנוסחה שבחרנו ולא עושה אותה יותר נכונה מכל האפשרויות הנכונות האחרות ובמשך הזמן ייתכן ונוסחה אחרת חקבל את תפקיד הנוסחה הפשוטה המייצגת. ניוטון בחר את נוסחת הגרביטציה שלו שהייתה הפשוטה ביותר , אבל זה לא נותן לה שום ייתרון על כל נוסחה נכונה מבין אינסוף הנכונות האחרות.
    "התער של אוקאם" הוא קצת אפל וקשה להבין בדיוק למה התכוון "המשורר" כך שיכולים להיות גם הסברים אחרים, אבל זאת דעתי.
    לידיעתך ניסים, נושא "התער של אוקאם" עיניין אותי בעבר וכבר טיפלתי בו במאמר שכתבתי בבלוג שלי- מאמר מספר 20, ואף סיפור שכתבתי בנושא זה "התער של הפיתה" (כתוב בגוגל שם זה ואני מקווה שתגיע לסיפור הקצר) .
    וכאן אנו מגיעים לתגובתך.
    קודם כל לדעתי "התער של אוקאם" אינו היוריסטיקה הוא אינו כלל אצבע המציע דרך קלה ומהירה לקבלת החלטות ופתרון בעיות, ללא התעמקות ובמחיר דיוק נמוך(ויקיפדיה). לדעתי התער דורש התעמקות ולא מוותר על דיוק. הוא כלל חשוב ולמעשה הוא תמיד ברקע של הנוסחאות המדעיות והוא זה הקובע מי לחיים ומי לשחיטה וגניזה. בנוסף, זה לא הוגן שאתה דורש ממני לוותר על החלקיקים "האהובים" שלי בגלל חלקיקים שקופים בלי טעם ובלי ריח שכל מה שהם עושים זה להתאים עצמם לנוסחה "הקדושה" של ניוטון כשידוע לנו שיש אינסוף נוסחאות אחרות שאולי תתאמנה בלי צורך בתוספת אפלה!
    ואם כבר, נדייק קצת, התיאוריה שלי צופה הקטנת מהירות האור בהתאם לטמפרטורת הרקע של היקום ובנוסף הקטנת משקלם של גופים (לא המסה שלהם) כפונקציה של זמן. ועוד ועוד, דברים שניתנים למדידה ואישוש.
    ולגבי הקביעתך האחרונה "אין להוסיף ישויות ללא צורך" אני קצת מוחה, שנינו "חוטאים" תוך כדי ניסיונינו להסביר את היקום: אתה הוספת את החומר האפל שלך ואני הוספתי את החלקיקים שלי, השאלה היא מי יהפוך צדיק ומי יישאר עם חטאו…
    הייתי רוצה שתקרא את "התער של הפיתה" ותחייך קצת, כי הרי זה רק מדע.
    נא להגיב בעדינות ותודה על תגובה מעניינת ובונה.
    חג שמח!
    יהודה

  13. יהודה
    חג שמח!
    התער של אוקאם הוא היוריסטיקה, לא חוק. ובמקרה שלנו, במה החלקיקים שלך פשוטים יותר מחומר האפל – בהתחשב בכך שהתיאוריה של איינשטיין מסבירה תופעות נוספות? התיאוריה של איינשטיין נותנת הסבר פשוט להתארכות הזמן ולהתעקמות האור בשדה כבידה. התיאוריה שלך, לעומת זאת, צופה דברים כמו הגדלת מהירות האור והקטנת המסה לאורך הזמן, תופעות שאין להם כל אישוש.

    ואם כבר הזכרת את התער של אוקאם – אוקאם לא אמר שיש לקבל את ההסבר הפשוט יותר. הוא אמר שאין להוסיף ישויות ללא צורך. אתה זה שמוסיף ישויות…

  14. ניסים
    כבר דיברנו על זה, תורת הייחסות איננה מבטלת את קיומם של חלקיקים במרחבי היקום והם חיים היטב בקירבה . אז למה שלחלקיקים שלי אסור לחיות איתה?.
    אבל אני מודה שיש כאן כפילות מסויימת, מצד אחד גרביטציה גאומטרית של איינשטיין, ומצד שני גרביטציה של חלקיקים, זאת כפילות שייתכן מאוד שאחת מהן מיותרת. התער של אוקהם היה רואה באחד מהם הסבר מיותר. בקיצור….. חומר למחשבה. כבר מזמן לקחתי מהספרייה שני ספרים על יחסות ואחד על קוונטים. נישמע להצעתך ונעיין בהם בצורה יותר מעמיקה. חומר לא קל.
    כרגע אני מכין את עצמי להרצאתו של רנן ברקנא בכנס האגודה הישראלית לאסטרונומיה ב 13.3.18(בנושא ה"הוכחה למציאותו של החומר האפל")
    לסיום אני חייב לציין שמעניין להתעמק ולחלוק עימך מחשבות.
    כל טוב ניסים וחג שמח!
    יהודה
    http://yekumpashut.freevar.com/

  15. יהודה
    תורת היחסות הכללית היא הסבר גיאומטרי לכבידה. לך יש הסבר שונה לחלוטין – גז של חלקיקים.

    אני לא חושב שאתה יכול להציע לשלב בין שניהם, בלי להבין לעומק את תורת היחסות הכללית. אני השעתי הרבה שעות כדי להבין את הנוסחה של איינשטיין. לא כדאי שגם אתה תעשה את זה?

  16. לניסים
    כל מה שאני רוצה לבדוק האם התוספת שלי לנוסחת הגרביטציה של ניוטון יכולה להיות שוות ערך להשפעה שנותן הקבוע הקוסמולוגי לנוסחת ניוטון. אני לא רואה שום מניעה שאמצא נתונים שיתאימו. להשפעת הקבוע הקוסמולוגי. אם אצליח, אזי הנוסחה שלי תוכל להתקיים מבלי לפגוע באופן עקרוני בייחסות, ממש כמו שהקבוע הקוסמולוגי לא פוגע בייחסות.
    ראה מאמר 62 בבלוג שלי.
    חג שמח לכולם
    יהודה
    http://yekumpashut.freevar.com/

  17. יהודה
    אתה מערבב בין שני שדברים מאד שונים.
    תורת היחסות הפרטית מסבירה את התקצרות הזמן, התכווצות האורך וגידול המסה. בתורת היחסות הפרטית אין שום קבוע קוסמולוגי.

    תורת היחסות הכללית היא הסבר לכבידה. איינשטיין הוסיף את הקבוע שלו כדי "לעקוף" את התצפית שהיקום הוא סטטי – אחרת הוא היה אמור להתכווץ. אחרי התגלית של האבל – הוא כבר לא ראה צורך בקבוע הזה.

    היום – הקבוע שוב בכותרות. האיבר הזה מתאר את "האנרגיה של הריק", ובקירוב הכי גס – הוא קבוע.

    האיבר הזה היום הוא האנרגיה האפלה – לא המסה האפלה. אם אתה רוצה להגיד שגם זה לא קיים … אז יש לך הרבה מאד מה להסביר 🙂

  18. מרק
    אם כל הכבוד לך – דעתך לא כל כך מעניינת. מדע הוא לא עניין של דיעות. מעלים השערות ומבצעים ניסויים. זה הכל.

  19. לדעתי המושג של נרות סופר נובה מדויקים ,, שגוי מיסודו , איך ייתכן שכוכב שמתפוצץ ייתן את אותה כמות האור , הרי אין כוכב זהה לשני .

    בנוגע למדידות , האור יכול לתעתע ואור אשר עבר מליארדי שנים סטה רבות ממסלולו הקיים ולכן קשה או בלתי אפשרי ביכולות שלנו למדוד אותו ולהסיק מסקנות לגבי מקור התחלתו .

    החומר האפל לדעתי קשור לראקציה הנוצרת בין יקומים מקבילים שם מונחת התשובה

    לדעתי איינשטיין צדק בקשר לקבוע וכמובן לעוד הרבה דברים אחרים , אמנם הוא היה תאורתיקן אך היה הגדול מכולם בזאת שלא היה חייב לבצע ניסויים מוחשיים ולמרות זאת היה יכל לראות את התוצאה במחשבתו בלבד .

  20. לניסים , אלבנזו, ישראל ולכל חברי בידען
    ניכנסתי לויקיפדיה וראיתי שם משהו מעודד מבחינתי:-
    הרי בנוסחת הייחסות של איינשטיין יכולנו להכניס את הקבוע הקוסמולוגי בגודל דיי שרירותי מבלי לפגום בעקרונות העיקריים של תורת הייחסות. (זמן מתקצר, מסה גדלה אורכים מתקצרים ועוד) אז למה לא להכניס במקום הקבוע הקוסמולוגי איבר הניקבע ע"י "הגורם הממתן" מהנוסחה שלי ואז אקבל (אי"ה) את הנוסחה שלי במקום זו של ניוטון במהירויות קטנות לא יחסותיות.(שדה חלש של אלבנזו)
    תבין שאם אפשר להכניס קבוע קוסמולוגי מבלי לפגום בתורת הייחסות אז למה לי אסור??
    אני מראש מתנצל אם דיברתי שטויות אבל פתגם סיני עתיק אומר (רק תרגום) יחסים וייחסות אפשר לקבל רק אם מעיזים ההוכחה: מיליארד וחצי סינים.
    דעתך ניסים
    שבת שלום!
    יהודה
    http://yekumpashut.freevar.com/

  21. לניסים , אלבנזו, ישראל ולכל חברי בידען
    ניכנסתי לויקיפדיה בנושא תורת הייחסות
    https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%90%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%99%D7%A0%D7%A9%D7%98%D7%99%D7%99%D7%9F
    וראיתי שם משהו מעודד מבחינתי:-
    הרי בנוסחת הייחסות של איינשטיין יכולנו להכניס את הקבוע הקוסמולוגי בגודל דיי שרירותי מבלי לפגום בעקרונות העיקריים של תורת הייחסות. (זמן מתקצר, מסה גדלה אורכים מתקצרים ועוד) אז למה לא להכניס במקום הקבוע הקוסמולוגי איבר הניקבע ע"י "הגורם הממתן" מהנוסחה שלי ואז אקבל (אי"ה) את הנוסחה שלי במקום זו של ניוטון במהירויות קטנות לא יחסותיות.(שדה חלש של אלבנזו)
    תבין שאם אפשר להכניס קבוע קוסמולוגי מבלי לפגום בתורת הייחסות אז למה לי אסור??
    אני מראש מתנצל אם דיברתי שטויות אבל פתגם סיני עתיק אומר (רק תרגום) יחסים וייחסות אפשר לקבל רק אם מעיזים ההוכחה: מיליארד וחצי סינים.
    דעתך ניסים
    שבת שלום!
    יהודה
    http://yekumpashut.freevar.com/

  22. לניסים
    אכן אני מסכים שההסבר יהיה חייב להסביר את כל מה שהתיאוריות הקיימות מסבירות . הסבר הפושינג גרביטי לא מתיימר להסביר את תורת היחסות ממש כמו שניוטון לא. אבל בעוד שאנו יודעים שניוטון הוא הסבר תורת הייחסות למרחקים קצרים , אנו לא בטוחים שזה המצב גם לגבי הנוסחה של היקום הפשוט. אי לכך אני צריך לבדוק אם ניתן בכלל להגיע מתורת ייחסות לנוסחת הייקום הפשוט. רק אז נוכל להמשיך ולדבר. לידיעתך:- נוסחת היקום הפשוט לגרביטציה היא נוסחת ניוטון כפול גורם ממתן על פני המרחב לגרביטציה. פרטים באתר שלי.
    שבת שלום
    יהודה
    http://yekumpashut.freevar.com/

  23. יהודה
    אתה מוזמן להביא הסבר חילופי לדברים האפלים.
    אבל – ההסבר צריך להיות מדעי:

    1) הוא צריך להסביר את כל מה
    שהתיאוריות הקיימות מסבירות.

    2) הוא לא יכול להכיל סתירות.

    זה שאתה מביא הסבר נפלא לחלק קטן מהתופעות, ועוד הסבר שלא יכול לעבוד… לא עובד 🙂

  24. מה שניפלא למי שכותב ספרים כאלה וגם למי שמגיב למאמרים אלה שבעוד טריליון שנים איש לא יבוא ויתלונן:- למה סיפרתם לנו סיפורים כאלה?. אנשים שוכחים שהרבה לפני כן נתאחד עם אנדרומדה ולא בטוח שנישרוד את האיחוד.
    אז מה היה לנו?
    תפוח נפל בחצר של ניוטון והוא הסיק מזה על גרביטציה בכל היקום הידוע בזמנו (עד כוכב הלכת שבתאי) חלפו שנים וראו שחסר גרביטציה בגלקסיות אז הוסיפו ליקום חומר אפל במרחקים הגדולים
    חלפו שנים וגילו שהיקום לא רק שלא מתכווץ בגלל הגרביטציה אלא אפילו מואץ בהתפשטותו, אז הוסיפו ליקום אנרגיה אפלה למרחקים העוד יותר גדולים. ועכשיו יש גם ספר.
    והכל יפה כמו שירה של האסטרופיסיקאית הדגולה נעומי שמר:- כל שנבקש לו יהי!
    אז… אולי הגיע הזמן שלא יהי?
    סתם אחרי חצות של שעון קיץ יום שבת משתעמם
    אז נא להגיב בעדינות
    ובהצלחה לטייסון.
    יהודה
    http://yekumpashut.freevar.com/

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן