ידענים: תבונה מלאכותית

מאת 23 בנובמבר 2016 8 תגובות

עילאי רוטביין, מנכ״ל Autodesk ישראל מציע כי במקום לחתור לכיוון אוטומציה של עבודה והחלפת בני אדם במערכות רובוטיות, ניתן בהחלט להתחיל לחשוב דווקא על שיתוף פעולה בין המין האנושי לזה הרובוטי. על ידי חיבור הכוחות ניתן לשדרג את היכולות הן של בני האדם והן של הרובוטים ולהגיע לתוצאות שלא ניתן היה להשיגן קודם לכן

רובוטים מדגימים גאדג'טים, תערוכת סביט, הנובר. צילום: אבי בליזובסקי

רובוטים מדגימים גאדג'טים, תערוכת סביט, הנובר. צילום: אבי בליזובסקי

 

מאת: עילאי רוטביין, מנהל תחום הבניה ב-Autodesk ומנכ״ל Autodesk ישראל

אם נלך להכללות, הרי שחידושים טכנולוגיים מתקבלים בדרך כלל בהתרגשות ובאופטימיות (ראו את מקרה הגעתו לעולם של האייפון הראשון בשנת 2007), אבל, בימים אלה, כשאנו נמצאים ממש בקצה ההתחלה של המהפכה התעשייתית הבאה (הרביעית במניין), קצת קשה להתעלם מחידוש אחד שמצליח להרתיע לא מעט צרכני תקשורת. והכוונה ל״עלייתה של המכונה״, וליתר דיוק הפיתוח המואץ לו זוכה תחום הרובוטיקה והחשש של לא מעט אנשים החוששים שרובוטים יקחו מהר מאוד את מקומם בעבודה.

וכמו בעוד הרבה נושאים, גם במקרה הזה יש יותר מצד אחד לסיפור. נכון, העסק נע מאוד מהר קדימה וכבר כיום רואים לא מעט תפקידים שבני האדם מוזזים בהם הצידה לטובת רובוטים. ברור גם שהתופעה תלך ותגביר קצב בעתיד הלא רחוק, אבל, כאמור, הנושא הרבה יותר מורכב משניתן לחשוב.

צריך לזכור שחדשנות טכנולוגית – כמו רובוטים – גם יוצרת מקומות עבודה חדשים ולעתים קרובות יוצרת קטגוריות חדשות לחלוטין של מקומות עבודה. למעשה, לפי ה- World Economic Forum, Jobs Report שבדק לעומק את הסוגיה, 65 אחוז מהילדים שנכנסים כיום לבתי הספר היסודיים יעסקו בבגרותם במקצועו שכלל לא קיימים היום
(https://www.weforum.org/reports/the-future-of-jobs).

בואו ונחשוב על זה בצורה הבאה: הורים לילד שנולד בשנת 1900 לא יכול היה לדמיין שהצאצא יהפוך ביום מן הימים למכונאי רכב, אבל, כשהילד הגיע לבגרות כבר היה מדובר במקצוע מבוקש ונחשק. הורים לילדה שנולדה בשנות ה-50 של המאה הקודמת לא יכלו לחשוב על ״מהנדסת תוכנה״, אבל, עד שזו גדלה מקצוע התכנות הפך לעיסוק מהזרם המרכזי. והילדים שנולדים היום? קשה לדמיין במה הם יעסקו בבגרותם.

אם כך, איזה עתיד צפוי לנו כשרובוטים בתמונה? קשה להעריך, אבל, יש לא מעט דעות פסימיות ב׳שטח׳. תמיד קל לבחון את חצי הכוס הריקה ולהתעלם מזו החצי מלאה. בגרסה הזו, האופטימית, מעניין להסתכל על שיתוף הפעולה הצפוי בין בני אדם לרובוטים. באופן אירוני ביותר, שיתוף הפעולה מערב דווקא את הרובוט ה׳רע׳, זה מהסוג שאמור לגנוב לנו את מקומות העבודה – הרובוט התעשייתי. הרובוטים הללו, בעלי הזרועות הארוכות ויכולות התנועה הכמעט בלתי מוגבלות, אלה מהסוג שרואים בסרטים על פסי ייצור במפעלי המכוניות, לדוגמה, נמצאים אתנו כבר עשרות שנים בעצם. ובעוד שהם אכן מתקדמים בחומרה לאורך השנים, הרי שהחידושים הגדולים קורים בתחום התוכנה.

היות והתוכנה היא ה׳מח׳ האמיתי מאחורי תפעול הרובוטים, והיא הולכת ומשתכללת, ונעשית חכמה וחזקה יותר, נעשה לבני האדם גם יותר קל ׳לתקשר׳ איתם ולומר להם לבצע פעולות ההולכות ונעשות מורכבות יותר ויותר.

הרובוטים שאנו רואים בחללי ייצור תעשייתיים, לדוגמה, מתוכננים לבצע דבר אחד מיליון פעמים – במדוייק והם יכולים להתמיד בכך עד לניתוק החשמל או עצירה של הפעולה. אבל, אנו גם עדים כיום לתוכנה שיכולה ללמד את הרובוטים לבצע מיליון פעולות שונות באותו זמן. וזה כבר שובר את כללי המשחק.

כשאנו מדברים כיום על machine learning או על אינטליגנציה מלאכותית, אנו כבר רואים את הצד השני של המטבע ובבירור רב. מישהו זוכר את הרובוט AlphaGo של Deep Mind שהביס את בני האדם במשחק GO המאוד מורכב? כדי לזכות הרובוט החכם צריך היה לפתח משהו שמאוד דומה לאינטואיציה וזה כנראה החלק שמפחיד אותנו, כבני אדם ומכניס אותנו לחזון דיסטופי, פוסט-אפוקליפטי, מדע בדיוני, שבו המכונה – החושבת – קמה על יוצרה. מצד שני, זוהי בדיוק אותה ׳אינטואיציה׳ שמאפשרת לרובוט מה עליו לעשות, מבלי לקבל הנחיה ישירה לעשות כך. נכון, צריך עדיין לתת לרובוט הנחיה לגבי מה אנו רוצים שהוא יעשה, אבל, הרובוט חושב לבד לגמרי איך להוציא לפועל את המשימה שלו. מה שאנו רואים ובוודאי עוד נראה בלא מעט מקרים בעתיד, הוא מצבים בהם תוכנה חכמה מסוגים דומים תכניס אדרנלין משמעותי ליכולות של החומרה המוכרת. משהו בכיוון של Old robot, new tricks…

החלק המרגש בכל הסיפור הוא שבמקום לחתור לכיוון אוטומציה של עבודה והחלפת בני אדם במערכות רובוטיות, ניתן בהחלט להתחיל לחשוב דווקא על שיתוף פעולה בין המין האנושי לזה הרובוטי. על ידי חיבור הכוחות ניתן לשדרג את היכולות הן של בני האדם והן של הרובוטים ולהגיע לתוצאות שלא ניתן היה להשיגן קודם לכן. הסיבה: בני האדם טובים מאוד בראיית המציאות ובקבלת החלטות מהירות המבוססות על הערכות בשטח. רובוטים טובים בביצוע משימות החוזרות שוב ושוב הדורשות דיוק רב. אם מחברים את שני הקצוות ניתן להגיע לאינספור אפשרויות חדשות.

מחשבה: בואו ונחשוב על כיצד טכנולוגיה תגברה את היכולת האנושית ב-50 השנים האחרונות. מסלול חשיבה אחד מוליך לכיוון שאומר כי האוטומציה המואצת והיכולות המתוגברות יוציאו אט אט מהתמונה את בני האדם. אבל, כיוון שני אומר שנכון, תגברנו יכולות, אבל, מצד שני גם היה ברקע תגבור הדרישות מאיתנו. אנו יכולים לעשות דברים שלא יכולנו לעשות לפני 50 שנה, אבל גם אנו נדרשים לעשות דברים שלא נדרשנו להם לפני 50 שנה. התהליך כולו דורש בני אדם.

בכך שנאפשר לרובוטים לבצע משימות מורכבות יותר, כך גם נפתח את תחום הרובוטיקה לקהילות גדולות יותר. קל לנו לראות רובוטים בסביבות תעשייתיות גדולות. אבל, מה לגבי שילוב רובוטים בתחומים כמו אמנות? ארכיטקטורה? בנייה?

וזה מביא אותנו לנקודה הבאה: תחום מבטיח נוסף ומרתק באשר לעתיד הרובוטים ובני האדם, טמון באפשרויות השילוב של רובוטים עם טכנולוגיות אחרות שבצמיחה, דוגמת ההדפסה בתלת מימד. בדרך כלל, חלקים מודפסים בתלת מימד הם קטנים, יחסית ורובוטים הם גדולים. אם מצליחים לפרוץ את גבולות ומגבלות הגודל, ולחשוב בגדול, פתאום נכנסים לתחומים חדשים לחלוטין: בתים? תוצאת החיבור עם חומרים חדשים והדיוק הרב, נשמעת מלהיבה. כך למשל, חברת MX3D משלבת טכנולוגיה של תכנון דיגיטלי, רובוטיקה והפקה תעשייתית מסורתית יותר, לטובת הדפסה בתלת מימד של גשר מעל לתעלת מיים באמסטרדם, תוך שהיא מדגימה כיצד פותחים אופקים חדשים עבור תחום ההדפסה התעשייתית בפורמט גדול. בניגוד לרובוטים התעשייתיים שמבצעים משימות די שגרתיות, כמו ריתוך או הרכבת חלקים, הרובוטים החדשים בעלי 6 הצירים, מדפיסים מתכת באוויר, למעשה מכל זווית ותוך התקדמות בשטח.

נראה שככל שיהיה קל יותר להשתמש במערכות החדשות, וככל שהמכונות יהיו נגישות יותר מבחינה פיננסית, כך ניתן להעריך יותר עסקים, גם קטנים, ייכנסו לתחום כדי ליצור שלל מוצרים חדשים באותה רמת איכות ודיוק אליהן הגיעו בעבר רק חברות גדולות יותר. זה נכון לגבי MX3D וגם לגבי חברות אחרות דוגמת Local Motors, יצרנית רכב הבונה מכוניות תוך שימוש במיקרו-מפעלים כשהמוטו שלה הוא שלא צריך יותר לייצר מיליוני יחידות, או אפילו אלפים כדי להיות יעיל תקציבית.

שורה תחתונה: הרובוטים באים וזה לא הולך להיות קודר ועגום כפי שיש המנסים להציג את המצב. לשילוב רובוטים בחיינו היצרניים יש פוטנציאל אמיתי להיות משהו באמת מיוחד. בעתיד הווארוד הלא כל כך רחוק הזה, רובוטים יהפכו לחלק מאוד פעיל בחיינו היומיומיים וללא ספק סביר שנשאל את עצמנו, איך הסתדרנו בלעדיהם, אי אז בתחילת המאה ה-21…

עוד בנושא באתר הידען:

8 תגובות ל “שיתוף פעולה בין רובוטים ובני אדם”

  1. יריב

    ניסים,

    אני מתאר לעצמי שהתייחסת בהודעתך בעיקר לסעיף 2. בכל מקרה אני חושב שעוד 30 שנה אתה ועוד הרבה סקפטים כמוך תבינו עד כמה קורצווייל היה על הקרקע, הרבה יותר ממה ששערתם.

  2. ניסים

    יריב
    היום, מערכות ביולוגיות הרבה יותר יעילות והרבה יותר אמינות מכל מערכת טכנולוגית.

    תוסיף לזה – למערכות טכנולוגיות יש בעיה של "התישנות טכנולוגית". היית גולש באינטרנט עם IBM AT? אז אותו לב סופר-אמין (שרובינו נקנה בוולמארט) יתיישן הרבה לפני שיתקלקל.

    קורצוויל יכול לחלום, אבל כדאי שיחזור קצת לקרקע…

  3. יריב

    יש לי כמה הסתייגויות לגבי מה שרשמתי אתמול, זה כמובן לא כזה פשוט, אפרט יותר מאוחר.

  4. יריב

    1. כאשר רובוטים יגיעו לרמת האינטליגנציה של אדם (וכנראה הרבה מעבר לכך) הם יוכלו לבצע כל עבודה שאדם עושה (כולל בנייה, תכנות ולחימה) בצורה הרבה יותר יעילה, חסכונית ומהירה. לא תהיה שום סיבה הגיונית או כלכלית שבני אדם ימשיכו לעבוד (מתייחס לחשש מ״גניבת מקומות עבודה״).

    2. מה שיקרה זה כנראה מיזוג של האנושות עם הטכנולוגיה. אנשים יחליפו בהדרגה את חלקי גופם הביולוגים שפגיעים כל כך למחלות ופגיעות פיזיות, בחלקים חלופיים שיהיו הרבה יותר חזקים עמידים וגמישים. גם המוח הפיזי יוחלף בהדרגה בשבבים קוגנטיביים רבי עוצמה, פיסה אחר פיסה, עד שלבסוף לא ישאר אף שריד ביולוגי בגופנו, בעיקרון נגיע לחיי נצח.

    במקביל יבנו רובוטים משוכללים בעלי בינה ותודעה שכבר מהתחלה לא יהיה בהם שום רכיב ביולוגי. זה יהיה דור ההמשך של האנושות, אלו יהיו ״הצאצאים״ של הדור הביולוגי האחרון.

    לדעתי תוך פחות מ 300 שנה רוב האנושות אם לא כולה כבר לא תהיה ביולוגית, מי שיחליט להישאר בגופו הביולוגי ישאר הרחק מאחור.

  5. יוסי

    העובדה שאני חולק על האורח,אין פירושה שאין מקום להפריית האתר בכתבות שלו.
    לגבי הנושא שהסתברות לאירוע רע גדולה מההסתברות שיקרה טוב – פשוט שכל הדיון טוב ורע יכול להתקיים מתימטית והוא אכן מתקיים. מבין כל תרחישי ההסטוריה יש רק מעטים טובים. כל השאר הם לכן לא רצויים. לכן ההסתברות לאירוע לא רצוי גדולה כי כמעט כל האירועים יכולים להשתבש. האירוע הטוב – זה נקרא במתימטיקה אופטימיזציה או בקרה אופטימלית. למרבה המזל, מתי שהוא במרחב האפשרויות איזושהי מולקולה עוברת בתרחיש הטוב. זו גם נקראת אנטרופיה- הנטייה של המערכת לחוסר סדר הורסת מבנים. זה רע. קיימים תהליכים שמנוגדים במאקרו (לא במיקרו) לעיקרון האנטרופיה: מולקולת DNA, ורשת נוירונים. אלה מבצעות אופטימיזציה של בעיות סופר מסובכות. קוראים לזה במתימטיקה לא קונווכסיות. ישנה הגדרה מדוייקת.
    הללו בעקשנות ראויה להערצה, נאבקים בנסיונות לחסל אותם ומתפתחים למשהו יותר מודע לעצמו. זהו להשקפת הדתיים הכלי של החסד – אותם ניסים קטנים שקורים ביומיום. אבל מתימטית – רשת נוירונים או DNA פשוט בעלי שרידות, כנגד חוק האנטרופיה. חוק שני של תרמו-דינמיקה. ברמת המיקרו החוק נשמר – תהליך השרידה צורך כמויות גדולות של סדר. בעלי חיים טורפים בעלי חיים אחרים ומפרקים אותם. אבל העולם מלא בחוסר סדר, ולכן זה לא משנה שנוצר עוד חוסר סדר. כי נוצרת אבולוציה עקשנית של מערכת מודעת יותר ויותר לעצמה. זה הסדר. לא נפלתי על הראש. נתתי הסבר של המאבק בין "טוב" לרע במתימטיקה. וכן ניתן לנסח את זה במשפט מתימטי שיהיה מקובל על מתימטיקאים.

  6. יוסי

    יש אפשרות לסיבורג = שדרוג אדם ע"י תוספת זיכרון, תוספת תוכנות נוירונים ללימוד נניח טיסה, כאילו תמיד ידע טיסה ועוד תוספת נוירונים לבניית שכבות תודעה חדשות. זה יהיה נחלתם של מיליארדרים גם עולם תחתון. בגלל זה רוב הציויליזציות שבריריות ולא שורדות. הסתברותית יותר סביר שיקרה רע מאשר טוב. כמו שאמרה סימון ווייל, רק דבר אחד מתנגד לכבידה הזו. חסד (grace).

  7. יוסי

    אין שיתוף פעולה בין לא שווים. תורת האינטרסים = תורת הערך. ברגע שמין אחד שנוצר ע"י מין אחר, חכם יותר במובהק, הוא יחסל את כל המינים שהכי קרובים אליו. הומו ספיינס חיסל את הניאנדרטל למעט הכלאות בודדות, וכל המינים עד לשימפנזה. באפריקה גם מחסלים שימפנזים וגורילות.

הוספת תגובה

  • (will not be published)