שני עתידנים מובילים בתחומם, מנסים לחזות כיצד ייראה עולם התקשורת בעוד עשרים שנה * כתבה שניה בסדרה – האם טלפתיה טכנולוגית אפשרית? האם נוכל בעתיד לתרגם סימולטנית שיחת טלפון או אפילו שלטי דרך? ועד כמה מהיר יהיה האינטרנט המהיר? כל אלו ועוד בכתבה שלפניכם.
ד”ר אהרון האופטמן:
מאת: ד”ר אהרון האופטמן: חוקר בכיר במרכז הבינתחומי לניתוח ותחזית טכנולוגית ליד אוניברסיטת תל-אביב; [email protected].
למאמרו של ד”ר אשר עידן – המהפכה הסמנטית, מאותה חוברת.
המאמר לקוח מתוך חוברת “עשרים שנה לבזק”. המאמר מופיע באתר הידען באדיבות דובר בזק, יותם יקיר, ומירי פריאל-גרין – אחראית דוברות פנים בבזק.
השינויים הצפויים ב-20 השנים הבאות יהיו קרוב לודאי דומים בעוצמתם ובהיקפם לאלה שהיו לא ב-20 השנים הקודמות, אלא ב-40.
הועלו רעיונות כיצד לשתול במוח אנושי “ננו-מעבדים” שכאלה, שישתלבו עם הנוירונים הביולוגיים וישדרגו את היכולת השכלית. חברו את כל הנ”ל יחד, ואולי התקשורת הטלפתית הבין-מוחית לא תיראה עוד כדמיון מופרך.
קישור ישיר לדף זה:
מדענים טוענים כי בעוד 20 שנה יתקשרו ביניהם אנשים באופן שגרתי ב”טלפתיה טכנולוגית”, בתקשורת ישירה בין מוח למוח. דמיון פרוע? יתכן ולא כפי שזה נראה ממבט ראשון, אם מסתכלים על אי-אלו התפתחויות טכנולוגיות שראשיתן מסתמנת היום, וגם מאמצים קצת את הדמיון. ההתקדמות בחקר מנגנוני הפעולה במוח מרשימה, מדענים הצליחו לגרום לכך שקוף יוכל להזיז, ממרחק ו”בכוח במחשבה” בלבד, זרוע מכאנית של רובוט. בתחום האלקטרוניקה המולקולרית אנו עדים להצלחות ראשונות בבניית מעגלים אלקטרוניים המבוססים על מולקולות של החומר התורשתי DNA, או על “ננו-צינוריות פחמן”, או על שילוב של השניים – נתיב המוביל לקראת שבבי מחשב זעירים ה”בונים את עצמם” או “צומחים מעצמם”. הועלו רעיונות כיצד לשתול במוח אנושי “ננו-מעבדים” שכאלה, שישתלבו עם הנוירונים הביולוגיים וישדרגו את היכולת השכלית. חברו את כל הנ”ל יחד, ואולי התקשורת הטלפתית הבין-מוחית לא תיראה עוד כדמיון מופרך.
אבל, ככל שניתן להעריך היום, הסיכוי שהתפתחות מרחיקת-לכת כזו תתממש תוך 20 או אפילו 40 שנה, הינו נמוך למדי – גם אם יתגברו על אבני הנגף הטכנולוגיות שעדיין קיימות. אינני יודע מה אתכם, אך אני לא בטוח שהייתי שש שישתילו במוחי מערך של ננו-מעבדים ויהפכו אותי ליצור כלאיים אדם-מחשב. יתכן ואנשי המאה ה-22 יחשבו אחרת, אך בעוד 20 שנה התקשורת הטלפתית תישאר ככל הנראה בחזקת הבלתי אפשרי. אבל, כפי שכתב סופר המדע הבדיוני ארתור קלארק, כדי לראות מהם גבולות הדברים האפשריים כדאי להפליג בדמיון קצת הלאה, מעבר להם, אל מה שהוא (לכאורה) בלתי אפשרי.
קצב השינויים גובר
גם הניסיון לתאר את “הדברים האפשריים” באופק זמן של 20 שנה ויותר אינו עניין פשוט, ודי להיזכר כמה קשה היה לחזות בשנת 1984 את המציאות של היום. מכיוון שקצב השינויים (הטכנולוגיים והחברתיים, המשפיעים אלה על אלה) הולך וגובר כל הזמן, השינויים הצפויים ב-20 השנים הבאות יהיו קרוב לודאי דומים בעוצמתם ובהיקפם לאלה שהיו לא ב-20 השנים הקודמות, אלא ב-40. האם קל היה לחזות ב-1964 את הטלפון הסלולרי, המחשב האישי, הדיסק האופטי או האינטרנט על כל יישומיהם והשפעותיהם? (“אין שום סיבה שמישהו ירצה מחשב בבית”, פסק קן אולסון, נשיא חברת DEC, בשנת 1977.)
ובכל זאת, נסתכן. אילו מבין ה”דברים האפשריים” יוכל להתממש בעולם התקשורת תוך 20 שנה? הנה, לדוגמה, תיאורי מצבים שיהיו מן הסתם לשגרה יומיומית, אולי אפילו בעוד 10 שנים:
את מחייגת אל מנהל המכירות של סניף החברה שלך בסין, ותוך שניות קולחת ביניכם שיחה בעברית צחה (באוזנייך) וסינית צחה (באוזניו). אתה נוסע במבואות שדה התעופה שארל דה-גול שליד פריז, תוהה איפה לעזאזל מחזירים את הרכב השכור. כל השילוט בצרפתית, כמובן. לחיצה על כפתור מקרינה מול עיניך (בעזרת מערכת חכמה המשולבת במשקפיך או בעדשות המגע שלך) את כל הנאמר בשלטים (המקושרים לאינטרנט), והנה ”voiture location” הופך באורח פלא ל”החזרת רכב”.
תרגום סימולטני ממוחשב מכל שפה לכל שפה הוא חלום עתיק יומין עוד משחר נעוריו של המחשב. במדע הבדיוני “המתרגם האוניברסלי” הוא אמצעי שגרתי, שבאמצעותו משוחחים בקלות בני תרבויות שונות המפוזרות ברחבי היקום. “מתרגם אוניברסלי” שכזה יישאר בגדר חלום עוד שנים רבות, אך קרוב לוודאי שאמצעים לתרגום סימולטני (או כמעט סימולטני) ממוחשב, עם אוצר מילים המותאם לצרכים מעשיים, ייכנסו בהדרגה לשימוש מעשי נרחב תוך 10 – 20 השנים הקרובות. על פי ההערכה הקולקטיבית של המומחים, כבר בתחילת העשור השני של שנות ה-2000 צפויות להיבנות מערכות תרגום ממוחשב עברית-אנגלית המשולבות ברשתות הטלפון, ברמה דומה לזו של תרגום סימולטני אנושי (אף כי הסינית אולי קשה יותר, אין הבדל מהותי בטכנולוגיית התרגום).
המחקר בתרגום אוטומטי, זיהוי דיבור והמרת דיבור לטקסט (ולהיפך) התקדם מאוד בשנים האחרונות. חברת IBM, למשל, הדגימה לאחרונה אבטיפוס של מערכת תרגום של דיבור באנגלית לדיבור בסינית, הפועלת בעזרת מחשב נייד. המערכת מאפשרת לדובר אנגלית ולדובר סינית לנהל שיחה חופשית בשפותיהם – אם כי בשלב זה אוצר המילים של המערכת מוגבל לנושאי שיחה מוגדרים (למשל, סיוע רפואי או התמצאות בתוך עיר). עוד 20 שנות מחקר ופיתוח במערכות מסוג זה, יחד עם עוצמת החישוב חסרת התקדים שתאפשר הננו-אלקטרוניקה העתידית, עשויות לחולל נפלאות. בטווח ארוך עשויה להיות לשימוש המוני בתרגום אוטומטי משולב ברשתות תקשורת השפעה חברתית ותרבותית חשובה (שאפשר כמובן להתווכח על משמעויותיה): לא עוד השתלטות האנגלית על ה”כפר גלובלי”, אלא שימור המגוון הלשוני. אפשר כמובן להתווכח על המשמעויות: יש שיאמרו שזה לא בהכרח חיובי – הבדלים בשפה ובתרבות היו מקור לאינספור סכסוכים ומלחמות. אבל כאן מדובר על תופעה חדשה (בטווח ארוך יותר מ-20 שנה) – תקשורת נוחה, מיידית וטבעית בין בני אדם ברחבי תבל, תוך שימור המגוון התרבותי ועם פוטנציאל של הגברת ההבנה ההדדית של בני תרבויות שונות.
תקשורת אישית נוחה ומיידית בהיקף גלובלי
אך נעזוב לרגע את התרגום. האם חברות התקשורת השיגו כבר את היעד המצופה מהן של מתן נגישות לתקשורת נוחה ומיידית בכל רחבי תבל, גם ללא תרגום אוטומטי? האם אנחנו באמת שבעי רצון משירותי התקשורת הקיימים? רחוק מזה, כמדומני. הטלפון הנייד והאינטרנט בצורתם הנוכחית רק עוררו צרכים רדומים, ועם האוכל בא התיאבון. הנה כמה דברים, לחלוטין לא דמיוניים, שלפחות אני אישית מצפה להם בשנים הקרובות (עוד לפני2024), ואשר הטכנולוגיות הקיימות והמתפתחות עשויות לאפשר אותם בסבירות גבוהה:
אני מצפה שאוכל ליצור קשר עם כל אדם שברצוני לשוחח איתו, בכל מקום על כדור הארץ, בעזרת מספר טלפון אישי (או פשוט שמו), ולא משנה אם הוא (או אני) נמצאים בבית, במשרד, בלב ים או במדבר. לא אכפת לי אם קולנו, המומר לאותות דיגיטליים, יגיע ליעדו דרך חוט נחושת, כבל, סיב אופטי, אנטנה סלולריות, לויין או כולם גם יחד. העיקר שיגיע באיכות גבוהה, ללא הפרעות וניתוקים, ובמחיר שווה לכל נפש. אני רוצה שלשם כך אוכל להשתמש באותו מכשיר שישרת אותי בכל מקום – אם בתקשורת קווית ואם באלחוטית – אבל שאוכל גם למצוא תחליף מתאים בשעת צורך (אם נניח אשכח או אאבד את המתקשר האישי שלי) בכל פינת רחוב, שיזהה אותי מיידית ויאפשר לי גישה לרשת הגלובלית. אני רוצה להשתמש בו ללא חשש מסכנת קרינה וגם בלי שיאזינו לי, יעקבו אחרי, או ישדרו לי פרסומות ללא הסכמתי. אני רוצה לקבל את כל זה מספק אחד אמין, שאוכל להחליפו בקלות במתחרהו כל אימת שיתחשק לי. האם אלו ציפיות מוגזמות?
הלאה: אני רוצה אותה רמה של נגישות לא רק לקול אלא לכל צורות המידע שניתן לקדד דיגיטלית: מטקסט, תמונה ווידאו ועד ל”מציאות מדומה” תלת-ממדית. אין לי עניין מיוחד בתמונות לא-איכותיות המרצדות על מסך זעיר של טלפון כמו הניידים של היום. אני מצפה למסך-כיס מתקפל דקיק שאוכל לפרוס לגודל של דף נייר, ו”להוריד” אליו, בכל זמן ובכל מקום, את כל המידע הויזואלי או הטקסטואלי הנ”ל, כולל תמונת הוידאו של בן-שיחי, אם יבוא לנו. כחלופה לאותו מסך דמוי-נייר (וזול כמו נייר) אשמח לשקול גם משקפיים קלות שיקרינו תמונה תלת-ממדית הישר אל רשתיות עיני (ללא סיכון בריאותי כלשהו, כמובן). אני מצפה שהמידע יגיע אלי לא במהירות “האיטרנט המהיר” של היום, אלא הרבה יותר מהר. זו לא ציפיה מוגזמת, אם להסתכל על מה שזמין כבר היום לכ-12 מיליון תושבי דרום-קוריאה (40 מגה-ביט לשנייה, דו-כיווני, בדמי מנוי שווים לכל נפש). ואני מצפה ש”הסוכן החכם” שייצג אותי בעולם הוירטואלי של רשת האינטרנט העתידית יתקשר איתי בכתב או בדיבור, לפי נוחיותי, יאתר לי ביעילות ובדייקנות את פריט מידע לו אני זקוק (30,000 “פגיעות” ב”גוגל” זה נחמד, אך לא מספיק טוב בשבילי), גם אם אצטרך להיפרד מכמה עשיריות אגורה לשם כך.
עכשיו הגזמתי, אתם אומרים? אינני חושב כך. לא הזכרתי דבר שאינו אפשרי או שאינו נמצא בשלב כזה או אחר של מחקר ופיתוח. “בועה” או לא בועה, העתיד האמיתי של עולם המידע והתקשורת עוד לפנינו.
