האם החלטות והצהרות שניתנו בשנה החולפת ימתנו את האסון? להלן סיכום רווי בספקנות
כדי למתן את אסונות שינויי האקלים יש צורך למנוע את ההתחממות מלהגיע ל 1.5 מעלות מעל לתקופה שלפני העידן התעשייתי. אלא שעל פי המצב כיום רבים הסיכויים כי כבר בתוך תוך חמש שנים נגיע ואולי אפילו נעבור את קו ה-1.5מעלות.
ארגון המטאורולוגיה העולמי (WMO) מזהיר כי באפריל 20201 כבר הגענו לעליה של ממוצע הטמפ׳ ב 1.2 מעלות,
ומחלקת הסביבה של האו”ם פרסמה באוקטובר מחקר שעל פיו: ״אם לא תהיה התחייבות לקצץ בפליטות, עד סוף המאה יעלו הטמפ׳ ב-2.7 מעלות״.
דוחות נוספים של סוכנויות האו”ם מראים כי ״ריכוז גזי החממה הגיעו לרמות שיא והעולם מתקרב להתחממות שמסכנת את הדורות העתידיים״
כבר היום יש לשינויי האקלים ביטוי בתופעות קיצוניות כמו שטפונות, תקופות בצורת, שריפות, ועוד שמתרבות מדי שנה. נתונים מטאורולוגים
מראים כי בעשורים האחרונים פגעו אסונות אקלימיים במדינות עניות יותר, פגיעות שגרמו לחוסר מזון קיצוני. באופן פרדוקסאלי המדינות הנפגעות יותר הן אלה שפחות אחראיות למצב, אלה שפולטות פחות.
על פי הסעיפים המרכזיים בהסכמי פריז ב 2015
יש צורך לעזור לאוכלוסיות במדינות פגיעות ע”י מימון והתאמות שיאפשרו למתן ולספוג את הפגיעות. אלא שלרבות מאותן ארצות הזמן הולך ואוזל. כך בעיקר באיים קטנים שמתכסים במי הים העולים שזקוקות באופן דחוף למימון לצורך בניית הגנות, כך גם במדינות יובשניות שסובלות מתקופות בצורת ארוכות שנשנות בתדירות גבוהה.
על-פי סוכנות הסביבה של האו”ם (UNEP)
״גם אם כל מדינות העולם יעצרו את הפליטות היום הפגיעות האקלימיות ימשכו עוד עשרות שנים״, לכן יש צורך להאיץ את המעבר למקורות אנרגיה נקיה ולעצירת השימוש בדלק מחצבי בכלל ובפחם בפרט.
בד-בבד יש צורך בנקיטת צעדים מידיים ומשמעותיים שיאפשרו התאמות והכנות למיתון ומניעת הנזקים, אלא שלמרות הדחיפות ההתקדמות למעבר הדרוש איטית וממשלות ממשיכות להפיק אנרגיה מזהמת ברמה שגורמת להמשך ההתחממות.
על פי התחזיות העדכניות לשני העשורים הבאים, למרות ירידה מיזערית בשימוש בפחם יגדל השימוש בדלק מחצבי לסוגיו לפחות עד 2040. כך על-פי הדוח שכולל מידע על המדינות העיקריות שמפיקות דלק מחצבי.
כדי לשנות תחזית זו נערך באו”ם כנס רב משתתפים בו התחיבו נציגי ממשלות וחברות פרטיות לספק חשמל נקי ל- 350 מיליון בתי-אב. עכשיו נראה איך ימומשו ההבטחות.
גידול המקרים של אסונות אקלימיים מהווה סימן ברור כי הטבע מגיב למעשי האדם ומכאן ברור הצורך החיוני לקדם פעולה כדי להחזיר את האיזון שהופר, תוך התחשבות בטבע. לשם כך יש צורך בהשקעות רבות ובשינוי הגישה להדדיות עם הטבע, גישה שתצריך שיקום שטחים והחזרתם למצבם הטבעי. על פי הערכת האו׳ם יהיה צורך בשיקום שטח בסדר גודל של 10 מיליארד קמ”ר. שיקום כזה יגן על המגוון הביולוגי ועל חברות אנושיות הנתמכות ע”י המגוון הביולוגי .
על פי האו”ם כדי להצליח למתן את שינויי האקלים ואת אובדן המגוון הביולוגי והפגיעה בקרקעות יש צורך בהשקעות מידיות של מאות מיליארדי דולרים.
השקעות אלה ישולשו עד 2030 ויגדלו פי ארבעה עד 2050. בינתיים, כאשר יותר ממיליון מינים נמצאים בסכנה, נקראות המדינות לשיתוף פעולה שיבטיח עתיד בר-קיימא לבני האדם ולכדור הארץ.
באביב 2022 יפתח כנס בחסות האו”ם למגוון הביולוגי,
בכנס יש כוונה להתוות מפת-דרכים עולמית לשימור, הגנה, שיקום וניהול בר-קיימא של הסביבה והמגוון הביולוגי, יעור, מעבר לאנרגיה ירוקה, שינוי אורחות חיים ועוד פתרונות למיתון האסון האקלימי. כל זה חייב לקרות בעשור הקרוב, אלא שנדרשת השקעה גדולה.
לפני יותר מעשור התחייבו המדינות המפותחות לגייס 100 מיליארד דולר כל שנה כדי לתמוך במדינות המתפתחות. למרות שההתחייבות לא מומשה יש סימנים לכך שהעולם העסקי מתעורר להכרה כי להשקעות בתחום האקלים יש הגיון כלכלי, וכך למשל רבות המדינות שתומכות במיזמים לייצור חשמל מהשמש או הרוח, שמסתבר כי הם זולים מהקמת מכרות פחם, שינועו ושריפתו. בנוסף, השקעה באנרגיה נקיה תיצור כ- 20 מיליון מקומות תעסוקה עד 2030.
באוקטובר הגיעו מנהלי חברות לכנס שבו הותוו קווים מנחים לפיתוח-בר-קיימא. הכנס היה בחסות הברית לפיתוח בר קיימא (SDGs)
שפיתחה כלים בעזרתם יושקעו מיליארדים למימון מיזמים ברי-קיימא. נקווה למימוש…
בכנס האקלים בגלזגו (COP26 UN Climate Conference) נידונו הבטחות שניתנו בפריז ב- 2015 ואיך לממשן. אזהרות והפגנות לקראת הכנס דרשו פעולות במקום הצהרות בומבסטיות שאינן מגובות במעשים.
וותיקי כנסים טוענים להרגשה חיובית ובימי הכנס הראשונים היתה התחייבות לשקם את יערות העולם
בשילוב התחיבויות למאבק בשינויי האקלים, לעצירת הרס הסביבה ולהגנה על זכויות ילידים. כ- 500 חברות ועסקים בין-לאומיים הסכימו לממן כ- 40% מהסכומים שעליהם הוחלט בפריז ב- 2015 כדי למתן את ההתחממות העולמית,
אלא שרבים ממנהיגי המדינות הפחות מפותחות (Least Developed Countries (LDC שהגיעו לכנס עם תקוות להתחייבויות שיאפשרו שרידות של מיליארד בני אדם שחיים במדינות אלה יצאו מהכנס מאוכזבים.
ביום האנרגיה בכנס הוכרזה התחיבות להפסיק את ההשקעות בפחם (Global Clean Power Transition Statement) ולעבור להשקעות באנרגיה נקיה, אלא שפחם מהווה ענף עיקרי בכלכלתן של רבות מה״מתחייבות״ ולכן מילוי ההתחיבות מוטל בספק.
שונה גם נוסח ההחלטה ובמקום הכוונה הראשונית לעצור (“phase out”) את השימוש בדלק מחצבי הוחלט להפחית ( “phase down”) את השימוש.
יש מי שחושבים כי ההסכמות לא מספיקות כדי להציל את העולם מאסונות אקלימיים, אך מולם יש מי שמוצא ברוח בה התנהלו הדיונים תקווה לכך שבכנס הבא בשארם-א-שייח, Cop27, תהיה התקדמות ממשית למען עתיד בר-קיימא לבני האדם ולעולמנו.
אחרי כל זאת אוסיף כי ראוי שבמקום שליטה בסביבה למען האוכלוסיה האנושית תהיה שליטה באוכלוסיה האנושית למען הסביבה.
עוד בנושא באתר הידען:
2 תגובות
בישראל, העדר תחבורה ציבורית יעילה, זמינה וזולה (כולל בשבתות!!!) , מחייב אנשים לנוע ברכב פרטי ובמשך שעות בפקקים לתרום לזיהום. בהתחשב בכך שכאן שינויי האקלים מהירים במיוחד, זו פשוט התאבדות המונית שנובעת מהציניות והאימפוטנציה של ממשלות של “אוהבי ציון” כבייכול
הדרך היחידה שנראית היום הגיונית להפסקת פליטות זה מעבר מהיר לשימוש בכורים אטומיים דור ארבע או חמש