מדוע תכניות שימור נכשלות?

האמנה למגוון ביולוגי מהווה הסכם משמעותי כאשר כמעט כל המדינות שותפות בה, אלא שהאמנה מחייבת מדינות רק כאשר ההסכמות בה חופפות את מערכת החוקים הבין-לאומיים. מדינות נוטות ליישם הסכמות רק כאשר הן חופפות חוקים ולמרבה הצער החפיפה חסרה

בנייר עמדה של ״האמנה למגוון הביולוגי״ של האו”ם  Convention on Biological Diversity שהתפרסם, מוצגת תכנית פעולה לעשור הבא לצורך שמירה על המגוון הביולוגי.

אין זה סוד כי מצב חיות-הבר בעולם הוא בכי רע: גל החום בצפון מערב האוקינוס השקט הרג יותר ממיליארד יצורים ימיים, השריפות באוסטרליה הרגו כשלושה מיליארד חיות על-פי הערכה זהירה וכמיליון מינים עומדים בפני הכחדה.

למרות המספרים המדאיגים, אין התחייבות עולמית ממשית לפעול למניעת האובדן של מגוון מינים. נייר העמדה החדש מיועד לדרבן פעולה בקנה מידה עולמי כדי שעד 2050 ייושם מצב בו ״אנו חיים במיזוג מושלם עם הסביבה הטבעית״.

אלא שכדי ליישם את התכנית בצורתה הנוכחית, וכדי להבטיח ולשמר את פלאי הטבע העולמי, יש צורך בהתחייבויות חוקיות של מדינות, מצב שאינו קיים ולכן קיימת הסכנה לכישלון.

האמנה למגוון ביולוגי מהווה הסכם משמעותי כאשר כמעט כל המדינות שותפות בה, אלא שהאמנה מחייבת מדינות רק כאשר ההסכמות בה חופפות את מערכת החוקים הבין-לאומיים. מדינות נוטות ליישם הסכמות כאשר הן חופפות חוקים ולמרבה הצער החפיפה חסרה.

הניסיון בעשור האחרון בו היה אמור להתקיים מיזם שנקרא ״מטרת איצ׳י״ (Aichi Targets). לפי המיזם היו המדינות אמורות להפחית לחצי את אובדן שטחי המחיה ולעצור את ההכחדה. המיזם נכשל.

בנייר העמדה החדש פינתה את מקומה ההכחדה שהיתה העיקר ב״מטרת איצ׳י״ לזיהום על צורותיו  כולל פלסטיק.

יש מי שמשווה את נייר העמדה החדש להסכם פריז שיועד למיתון ההתחממות העולמית אלא שההשוואה שגויה שכן הסכם פריז בא כהמשך להתחייבות חוקית בהסכמי קויוטו (Kyoto Protocol). גם בהסכם פריז היו התחייבויות למתן פליטות תוך דיווח שנתי מחייב. אי עמידה בהתחייבות מהווה הפרה של החוק הבין-לאומי, ואילו באמנת המגוון הביולוגי יש אמנם דיונים על התחייבות חוקית אבל בשלב זה אין תאריך קובע ולכן אין ערך להתחייבות.

כדי לישם את האמנה ואת התכנית שבנייר העמדה, נוסף להסכמות יש צורך בשורה של מעשים:
– צעדים שימנעו את הפגיעה בחיות מסיבות כלכליות וחברתיות ומסורתיות
– יישום התכנית למיזעור האיומים על המגוון כמו איסוף ומסחר בחיות, שימור בתי-גידול ומניעת זיהום
 – יש צורך להזים את הגישה על פיה כדי להטיב עם אנשים
–  גידול כלכלי מתמיד. המטרות המוצגות לא יוכלו להתממש ללא התיחסות לסיבות הכלכליות שגורמות לאיומים כמו: חומרנות, ייצור בזבזני וצריכה מיותרת.
– התייחסות ל ״מידע ילידי״  Indigenous peoples’ knowledge. מתוך נקודת מבט מדעית שתביא את קול הילידים לצורך שימור ופיתוח בר-קיימא של אזורים בהם הם חיים, למרות מגוון רחב של הוכחות שמראה את היתרון הסביבתי של ״ניהול קרקע״ ע”י ילידים  לא תמיד מתחשבים בכך והתוצאה היא פגיעה במערכות סביבתיות.

בגלל התפתחות התחבורה העולמית והאופן חסר התקדים בו אנשים וסחורות נעים, חשוב ליצור שיתוף פעולה רב מערכתי כלכלי וחברתי שישלב ויקשר גם מערכות מידע למערכות סביבתיות. זאת משום שפעולה בצד אחד של העולם עשויה להשפיע על הסביבה כולה (biodiversity impacts) במרחקים עצומים.

חלק נכבד מהרשום מעלה אינו מודגש בטיוטה של התכנית. כך למשל הדרישה העולמית לשמן דקלים שגורמת לביעור יערות אינה מודגשת ואינה מוחשית לצרכנים. חוסר ההדגשה מקשה על עצירת ברוא יערות משווניים.

בסוף אוגוסט יתקיים כנס וירטואלי שיעסוק בתכנית. כנס ממשי שהיה אמור להתקיים בסין ידחה ל-2022. עד אז יש זמן למשתתפים להגיב על התכנית, כך למשל ראוי להדק את הקשרים עם גופים כמו ״התכנית של האו”ם לפיתוח בר-קיימא״ (UN’s Sustainable Development Goals) שמזהה את תרומת המגוון הביולוגי למיזם. כך גם המיזם לביטחון תזונתי שמהדהד מ״מטרה 2 לפיתוח בר-קיימא״ ובה שאיפה ל״אפס רעב״ (Sustainable Development Goal 2).

התכנית גם משנה מינוח ובמקום לכתוב ״שירותים סביבתיים״ יכתבו ״תרומת הטבע לאנשים״ (Nature’s Contribution to People) ובכך נותנת ערך גבוה יותר לטבע.

הכל טוב ויפה אלא שללא מטרות מוגדרות ומחייבות, מה יגרום הפעם לשינוי? עוד שורה של מטרות להצלת המגוון הביולוגי שלא ייושמו עד 2030 מהווה תסריט שאינו מקובל. מה עוד שחלק מהמטרות אליהן מכוונת התכנית מהוות דריכה במקום ללא שינוי. ניתן לשנות את הדרך שמובילה להכחדה כללית. לשם כך יש צורך בפעולה בהולה ומיידית מכוונת ומוסכמת ע׳׳י כולם שתגרום לשינוי הגישה ותאפשר שיגשוג לטבע ולאנשים כאחד.

עוד בנושא באתר הידען:

• דברים שיורמים יודעים: האם כדאי להאמין?
• חוקרים מאוניברסיטת חיפה מצאו מין חדש של עכביש
• הסביבה הטבעית