המערכת מהמאה העשירית לספירה, בתקופה האיסלמית הינה הפיתוח הראשון המשמעותי של חקלאות בחול בהיסטוריה האנושית
פרויקט המחקר בניהול פרופ’ יואל רסקין מהמחלקה לגיאוגרפיה וסביבה באוניברסיטת בר-אילן וד”ר איתמר טקסל מתחום מחקר והתמחויות ברשות העתיקות, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת חיפה והמכון הגיאולוגי, ובמימון קרן גרדה הנקל (Gerda Henkel Stiftung) והקרן הלאומית למדע (Israel Science Foundation), כלל מחקר ארכיאולוגי, גיאומורפולוגי, גיאוגרפי ב-GIS, כרונולוגי והיסטורי של טיפוס ייחודי של חלקות חקלאיות. החוקרים מעריכים כי החלקות החקלאיות שנמצאו (המוגדרות כשיטת “שקע וסוללה”, או Plot-and-Berm agroecosystem) בחולות קיסריה הינן הפיתוח הראשון של חקלאות חול בהיסטוריה האנושית.
“לפי ממצאי מחקרנו”, אומרים פרופ’ רסקין וד”ר טקסל, “שיטה חקלאית זו פותחה במישור החוף של ארץ-ישראל בחלקה המאוחר של התקופה האסלאמית הקדומה, בשלהי התקופה העבאסית או בתקופה הפאטימית (סביב המאה ה-10 לסה”נ). מכיוון שלא מצאנו עדות לחקלאות משמעותית בחול, בכל העולם, לפני מערכת זו, אנו מציעים שמערכת זו הינו הפיתוח הראשון המשמעותי של חקלאות בחול בהיסטוריה האנושית”.
הפרויקט הארכיאולוגי כלל סקר ארכיאולוגי ושלוש עונות חפירה בין השנים 2022-2020, שנערכו בתחומי המערכת החקלאית הגדולה ביותר והשמורה ביותר מסוג זה, המשתרעת מדרום לקיסריה העתיקה והיוותה חלק מעורפה החקלאי של העיר בפרק הזמן המדובר. החפירות הנוכחיות הן הראשונות שנערכות באזור זה מאז חפירתו החלוצית של יוסף (ספי) פורת, מרשות העתיקות, באזור ב-1974-1973. אז זוהה לראשונה השטח המדובר כמערך של חלקות חקלאיות שקועות (“גני קיסריה”) ותוארך לפי ממצא כלי החרס והמטבעות לתקופה האסלאמית הקדומה. חלקות חקלאיות אלה הוקמו בשדות חולות של דיונות נמוכות הצמודות לחוף הים, וכללו הסרה של שכבת החול הטבעי עד לייצוב מפלס חקלאי כמטר ממפלס מי התהום המתוקים. פני החלקות והסוללות עורבבו עם כמות גדולה של חומר אשפתות (שכולל שברי כלי חרס וזכוכית, מטבעות וממצאים אחרים, שרובם המכריע מתוארכים לתקופה האסלאמית הקדומה, לשם יצירת קרקע חולית אפורה כהה (אנתרוסול anthrosol – היינו קרקע שמקורה בפעילות אנושית) כדי להפוך את החול המנושב לקרקע פוריה הסופחת מי גשם ואולי מי השקיה שהופקו מבארות רדודות (כ-1 מ’ עומקן) שנחפרו עד מי התהום הסמוכים, וייצוב פני הסוללות מסחיפה של מים ורוח. השימור המדויק של הסוללות עד ימינו ועמידות הסוללות במשך אלף שנות סופות גם מצביע על פיתוח שיטה מרשימה של הנדוס חולות.
לפי המחקר הנוכחי נמצא כי המערכת כללה כ-370 חלקות שקועות, שצורתן מלבנית ושטחן הממוצע כ-2 דונם, וכן אלמנטים בנויים שכללו מבני אחסון ומגורים ארעיים עבור הפועלים החקלאיים, מבני תצפית ובקרה (ובהם שרידי מגדל קטן ומוצק שנבנה בראש תלולית מלאכותית הבנויה משכבות של אנתרוסולים במרכזה של חלקה חקלאית), וכבשנים לייצור סיד. “שטחה הגדול (מעל 1.5 קמ”ר) של המערכת החקלאית מעיד על ההשקעה הגדולה בהקמתה ובתחזוקתה. לפי הערכת וחישוב נפחי החול שעורבבו, אנו מעריכים שהמערכת נבנתה על-בסיס כמיליון ימי עבודה! אנחנו מעריכים שהמערכת החקלאית הוקם ביוזמה שלטונית, אך בשלב זה לא ניתן להצביע על המניעים לכך כמו גם לזהות את אופי הפעילות החקלאית (לרבות סוגי הגידולים) שהתקיימה במערכות המדוברות. כנראה שלא גודלו כאן עצי פרי וגפנים אלא יותר גידולים עונתיים כגון ירקות” מסבירים פרופ’ רסקין וד”ר טקסל. כיום עוסק המחקר, בין היתר, בתכונות של הקרקעות הקדומות ובעתיד יש תכנון לחדש את החקלאות המסורתית הזו כגינות אקולוגיות-קהילתיות.
בחודש שעבר נערכה באוניברסיטת בר-אילן סדנא בין-לאומית בת שלושה ימים בה הוצגו ממצאי המחקר, כולל סיור בשטח יחד עם הרצאות על מחקרים דומים בעולם ועל מערכות חקלאיות מהונדסות ושיטות קציר מים מסורתיות אחרות באגן הים התיכון, חצי-האי האיברי והמזרח התיכון. בסדנא דנו החוקרים בפערי מחקר שונים כגון סוגי הגידולים והמוטיבציה להשקיע משאבים לשם הכשרת שטחים חקלאיים בפעם הראשונה בחולות. “אנו סבורים שמחקרנו עשוי לתרום באופן משמעותי לידע אודות הכלכלה והחקלאות במזרח הים התיכון בעת העתיקה ועד ראשית העת החדשה, ומסקנות המחקר אף עשויות להיות רלוונטיות לפרויקטים חקלאיים עכשוויים המתמקדים בקיימות וביחסי אדם-סביבה”, מסכמים רסקין וטקסל.
עוד בנושא באתר הידען:
