חברה ישראלית מתכוונת להפיק חמצן מאדמת הירח – ולתדלק את ספייס אקס למאדים הפיתרון של הליוס, הנתמכת על ידי סוכנות החלל הישראלית, עשוי להוזיל את השיגורים ולאפשר נוכחות אנושית ארוכת טווח בחלל העמוק
הכירו את החברה הישראלית שרוצה להפיק חמצן מהירח: חברת הליוס (Helios) מצור יגאל, שנתמכת על ידי סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה ומתכננת לשגר ניסוי ראשון לתחנת החלל הבינלאומית כבר בשנה הבאה. הליוס מפתחת טכנולוגיה שתאפשר להפיק חמצן ישירות מאדמת הירח. אם היא תצליח, החברה הקטנה מישראל תפרוץ את הדרך להתיישבות אנושית בירח ובמאדים.
“צריך להבין שהקמת תשתיות על הירח זה לא חזון עתידני לעוד 20 שנה”, מסביר מנכ”ל הליוס יונתן גייפמן. “בחמש השנים הבאות הולכים לשגר למעלה מ-50 משימות לירח, חלק לא מבוטל בהן במסגרת פרויקט ארטמיס. ובעוד שלוש שנים כבר יסתובבו שני המודולים הראשונים של תחנת החלל הירחית, הלונר גייטוויי, שספייס אקס עתידה לשגר. נאס”א שמה לעצמה למטרה לחזור לירח על מנת להישאר, כלומר לייצר נוכחות קבע על הירח. אלא שכל התוכניות היפות האלה לא יהיו בנות קיימא מבחינה כלכלית לפני שנתגבר על האתגר העיקרי העומד בפני שיגורים לחלל: השינוע של אלפי טונות חמצן מכדור הארץ לירח מדי שנה לצורכי הנעה רקטית. כאשר העלות לשינוע קילוגרם אחד של חמצן מכדור הארץ לירח היא מעל 100,000 דולר, הקמת תשתית רצינית על הירח פשוט תהיה יקרה מדי בשיטה הנוכחית”.Haya Goldיונתן גייפמן, מנכ”ל הליוס.
70% מהסטארשיפ – חמצן
ככלל, כדי לשגר מטען לחלל צריך דלק. אלא שמשקל הדלק מוסיף למשקל המטען, מה שמחייב עוד דלק. הדלק הנוסף פירושו משקל נוסף, מה שמצריך עוד דלק – וכך הלאה במעגל קסמים אכזרי שנקרא בפי מהנדסים “עריצות משוואת הטילים”. המשמעות היא שמשימות חלל מורכבות מ-95% דלק ורק 5% מטען (אסטרונאוטים, לוויינים, ניסויים מדעיים וכו’). החמצן הוא שחקן מרכזי בבעיה, שכן כדי לשרוף את כל הדלק הזה המשגר צריך לשאת עמו גם את החמצן, שכידוע אין בחלל, וגם לחמצן הזה יש משקל. המון משקל.
“דוגמה טובה היא הסטארשיפ שמפתחת ספייס אקס”, מסביר גייפמן. “החללית צפויה לשקול 1,200 טונות – כאשר 850 טונות מסך כל המשקל יהיה חמצן. פשוט חמצן. ואם אחר כך נרצה לשלוח את הסטארשיפ למאדים, נצטרך לתדלק אותה מחדש בעודה במסלול לווייני נמוך מסביב לכדור הארץ – כלומר נצטרך לשגר חללית אספקה מבעוד מועד, שהיא עצמה תהיה עוד סטארשיפ עם עוד חמצן”.
הטכנולוגיה המהפכנית שמפתחת הליוס היא הפקת החמצן הנדרש מחול הירח ללא צורך בחומרי גלם מתכלים מכדור הארץ, ובכך לחסוך את העלויות ולאפשר שינוע של מטען גדול יותר על חשבון החמצן. הפקת חמצן על הירח תתמוך לא רק בנוכחות אנושית קבועה על הירח, כמו בתוכניות ארטמיס והלונר גייטוויי, אלא גם במשימות לחלל העמוק – כמו במשימות מאוישות למאדים. מאחר שכוח הכבידה של כדור הארץ חזק בהרבה מזה של הירח, צריך פי 25 יותר אנרגיה כדי לשנע חמצן מכדור הארץ לחלל הקרוב מאשר לעשות זאת מהירח. למעשה, יהיה זול יותר לתדלק סטארשיפ בחמצן מהירח מאשר בחמצן מכדור הארץ, אפילו אם החללית מקיפה את כדור הארץ.
אבי בלסברגר, מנהל סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה אומר כי “אנחנו צופים שמגמת החזרה לירח סביב תוכנית ארטימיס של נאס”א תייצר הזדמנויות עסקיות משמעותיות בתעשיית החלל בכלל ותעשיית החלל הישראלית בפרט. חברת הליוס, שהחלה את דרכה בסדנת היזמות של סוכנות החלל במסגרת שבוע החלל הישראלי, הנה דוגמה מצוינת לסטארט-אפ ישראלי פורץ דרך שיוביל ויהיה גורם מרכזי במגמה המתפתחת הזו בעולם”.
עוד בנושא באתר הידען:
2 תגובות
מתי יוצא הספר מדע בידיוני ?
הנעה גרעינית יעילה פי כמה מהרקטית כימית שבשימוש היום ויש תכניות עם קונספט שמתגבר על בעית המשקל והבטיחות ויעיל פי 2 מהנעה כימית – אם ייושם, יקצר הגעה למאדים מ 6-7 ל 3 חוד’ .