פרופ’ אילן קורן: “גם אם נפסיק מחר בבוקר לזהם את החופים, אנחנו צפויים לראות עוד ועוד חלקיקי מיקרו-פלסטיק נפלטים לאטמוספירה – שכן לוקח זמן לפסולת הפלסטיק שכבר מצאה את דרכם לים, להתפורר לחלקיקים”
מוצרי פלסטיק המושלכים אל הים אמנם אינם מתכלים, אך הם מתפוררים בהדרגה והופכים לחלקיקי מיקרו-פלסטיק היכולים להוות בעיה אקולוגית חמורה אשר מסכנת לא רק את הסביבה הימית אלא גם את בריאותם של בני-האדם. מדעני מכון ויצמן למדע גילו באחרונה כי חלקיקים אלה נסחפים לפינות נידחות של האוקיינוס – כאלה שנחשבו צלולות וחפות מהשפעותיו המזיקות של האדם – ויכולים להיפלט לאטמוספירה ולהישאר באוויר במשך שעות ארוכות ואף ימים.
“מחקרים קודמים כבר הראו נוכחות של מיקרו-פלסטיק באטמוספירה באזורים הסמוכים לקו החוף”, אומרת ד”ר מירי טריניק מקבוצות המחקר של פרופ’ אילן קורן מהמחלקה למדעי כדור-הארץ וכוכבי-הלכת ופרופ’ אסף ורדי מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה. “עם זאת, נדהמנו לגלות כמות בלתי-מבוטלת של מיקרו-פלסטיק מעל חלקים של האוקיינוס שנחשבים לכאורה ‘בתוליים'”.
קבוצות המחקר של הפרופסורים ורדי וקורן – יחד עם פרופ’ ינון רודיך מהמחלקה למדעי כדור-הארץ וכוכבי-הלכת – משתפות פעולה כבר שנים בניסיון להבין את הממשק שבין האוקיינוס לאטמוספירה. במסגרת מאמצי מחקר אלה, נשלח ב-2016 ד”ר מיטשל פלורס להפלגה של ספינת המחקר “טארה” באוקיינוס האטלנטי הצפוני ואסף בין היתר דגימות חלקיקים באוויר שמעל אזורים מרוחקים אלה של האוקיינוס.
כאשר הדגימות הגיעו למכון ויצמן למדע, נוכחו החוקרים לדעת כי זיהוי המיקרו-פלסטיק בדגימות רחוק מלהיות קל. כדי להבין במדויק אילו סוגי פלסטיק חדרו לאטמוספירה, פנו החוקרים למדען הסגל ד”ר עידו פנקס, מומחה לטכניקה המכונה ספקטרוסקופיית רמאן במחלקה לתשתיות למחקר כימי. בעזרתו גילו המדענים כי בדגימות שנאספו היו רמות גבוהות של כמה סוגי פלסטיק נפוצים ובהם פוליסטירן, פוליאתילן ופוליפרופילן. מחישוב שערכו המדענים – ואשר הביא בחשבון את צורת החלקיקים, המסה שלהם, כיווני הרוחות מעל האוקיינוס ומהירותן – עלה כי מקורו של המיקרו-פלסטיק בדגימות הוא ככל הנראה בשקיות הניילון ובפסולת פלסטיק אחרת הנזרקת בחופים ועושה את דרכה מאות קילומטרים משם – אל לב האוקיינוס.
הדגימות של מי הים באותם האזורים חשפו הרכב דומה של חלקיקי פלסטיק. עובדה זו מחזקת את ההשערה שחלקיקי המיקרו-פלסטיק חדרו לאטמוספירה כתוצאה מרסס מי ים או נישאו ברוח והועברו באמצעות זרמי אוויר לחלקים מרוחקים של האוקיינוס.
“כשחלקיקי מיקרו-פלסטיק נמצאים באוויר, הם מתייבשים, נחשפים לקרינת UV ומקיימים אינטראקציות כימיות עם רכיבים אטמוספריים שונים”, אומרת ד”ר טריניק. “משמעות הדבר היא שהחלקיקים שימצאו את דרכם בחזרה לאוקיינוס, עשויים להיות מזיקים או רעילים אף יותר ליצורים הימיים שבולעים אותם”. מוסיף פרופ’ ורדי: “הפלסטיק בים משמש מצע גידול לחיידקים. כאשר החלקיקים נישאים ברוח, הם עשויים להיות נשאים של מיני חיידקים ימיים, ובהם מחוללי מחלות שעשויים לפגוע הן ביצורים ימיים והן בבני-אדם”.
המדענים מעריכים שהכמות האמיתית של מיקרו-פלסטיק מעל האוקיינוסים גדולה בהרבה ממה שנחשף במדידות, שכן המערכות שלהם לא יכלו לזהות חלקיקים מתחת לגודל מסוים. לגודל החלקיקים יש משמעות הרת גורל: לא רק שחלקיקים קטנים יותר עשויים להישאר זמן רב יותר באוויר, אלא גם הסבירות שהם ייאכלו (אך לא יעוכלו) על-ידי יצורים ימיים זעירים, גדלה ככל שהם קטנים יותר.
“ויש עוד היבט אקולוגי חשוב: כמו כל החלקיקים הנישאים באוויר, חלקיקי מיקרו-פלסטיק הופכים למעשה לחלק ממחזורי החומרים בטבע – למשל מחזורי הפחמן והחמצן”, אומר פרופ’ קורן ומסיים בתחזית פסימית: “גם אם נפסיק מחר בבוקר לזהם את החופים, אנחנו צפויים לראות עוד ועוד חלקיקי מיקרו-פלסטיק נפלטים לאטמוספירה – שכן לוקח זמן לפסולת הפלסטיק שכבר מצאה את דרכם לים, להתפורר לחלקיקים”.
“מחקרים קודמים כבר הראו נוכחות של מיקרו-פלסטיק באטמוספירה באזורים הסמוכים לקו החוף”, אומרת ד”ר מירי טריניק מקבוצות המחקר של פרופ’ אילן קורן מהמחלקה למדעי כדור-הארץ וכוכבי-הלכת ופרופ’ אסף ורדי מהמחלקה למדעי הצמח והסביבה. “עם זאת, נדהמנו לגלות כמות בלתי-מבוטלת של מיקרו-פלסטיק מעל חלקים של האוקיינוס שנחשבים לכאורה ‘בתוליים'”.
קבוצות המחקר של הפרופסורים ורדי וקורן – יחד עם פרופ’ ינון רודיך מהמחלקה למדעי כדור-הארץ וכוכבי-הלכת – משתפות פעולה כבר שנים בניסיון להבין את הממשק שבין האוקיינוס לאטמוספירה. במסגרת מאמצי מחקר אלה, נשלח ב-2016 ד”ר מיטשל פלורס להפלגה של ספינת המחקר “טארה” באוקיינוס האטלנטי הצפוני ואסף בין היתר דגימות חלקיקים באוויר שמעל אזורים מרוחקים אלה של האוקיינוס.
כאשר הדגימות הגיעו למכון ויצמן למדע, נוכחו החוקרים לדעת כי זיהוי המיקרו-פלסטיק בדגימות רחוק מלהיות קל. כדי להבין במדויק אילו סוגי פלסטיק חדרו לאטמוספירה, פנו החוקרים למדען הסגל ד”ר עידו פנקס, מומחה לטכניקה המכונה ספקטרוסקופיית רמאן במחלקה לתשתיות למחקר כימי. בעזרתו גילו המדענים כי בדגימות שנאספו היו רמות גבוהות של כמה סוגי פלסטיק נפוצים ובהם פוליסטירן, פוליאתילן ופוליפרופילן. מחישוב שערכו המדענים – ואשר הביא בחשבון את צורת החלקיקים, המסה שלהם, כיווני הרוחות מעל האוקיינוס ומהירותן – עלה כי מקורו של המיקרו-פלסטיק בדגימות הוא ככל הנראה בשקיות הניילון ובפסולת פלסטיק אחרת הנזרקת בחופים ועושה את דרכה מאות קילומטרים משם – אל לב האוקיינוס.
הדגימות של מי הים באותם האזורים חשפו הרכב דומה של חלקיקי פלסטיק. עובדה זו מחזקת את ההשערה שחלקיקי המיקרו-פלסטיק חדרו לאטמוספירה כתוצאה מרסס מי ים או נישאו ברוח והועברו באמצעות זרמי אוויר לחלקים מרוחקים של האוקיינוס.
“כשחלקיקי מיקרו-פלסטיק נמצאים באוויר, הם מתייבשים, נחשפים לקרינת UV ומקיימים אינטראקציות כימיות עם רכיבים אטמוספריים שונים”, אומרת ד”ר טריניק. “משמעות הדבר היא שהחלקיקים שימצאו את דרכם בחזרה לאוקיינוס, עשויים להיות מזיקים או רעילים אף יותר ליצורים הימיים שבולעים אותם”. מוסיף פרופ’ ורדי: “הפלסטיק בים משמש מצע גידול לחיידקים. כאשר החלקיקים נישאים ברוח, הם עשויים להיות נשאים של מיני חיידקים ימיים, ובהם מחוללי מחלות שעשויים לפגוע הן ביצורים ימיים והן בבני-אדם”.
המדענים מעריכים שהכמות האמיתית של מיקרו-פלסטיק מעל האוקיינוסים גדולה בהרבה ממה שנחשף במדידות, שכן המערכות שלהם לא יכלו לזהות חלקיקים מתחת לגודל מסוים. לגודל החלקיקים יש משמעות הרת גורל: לא רק שחלקיקים קטנים יותר עשויים להישאר זמן רב יותר באוויר, אלא גם הסבירות שהם ייאכלו (אך לא יעוכלו) על-ידי יצורים ימיים זעירים, גדלה ככל שהם קטנים יותר.
“ויש עוד היבט אקולוגי חשוב: כמו כל החלקיקים הנישאים באוויר, חלקיקי מיקרו-פלסטיק הופכים למעשה לחלק ממחזורי החומרים בטבע – למשל מחזורי הפחמן והחמצן”, אומר פרופ’ קורן ומסיים בתחזית פסימית: “גם אם נפסיק מחר בבוקר לזהם את החופים, אנחנו צפויים לראות עוד ועוד חלקיקי מיקרו-פלסטיק נפלטים לאטמוספירה – שכן לוקח זמן לפסולת הפלסטיק שכבר מצאה את דרכם לים, להתפורר לחלקיקים”.
עוד בנושא באתר הידען:
