לאור טענות קוראים כאילו אנו מביאים את ההתנגדויות השונות לחקיקה (למשל של וועד ראשי האוניברסיטאות) בלי לצטט את נימוקי הצד השני, ניר להב ערך מאמר המביא את טענות מצדדי החקיקה והנימוקים הנגדיים, שמראים כי התומכים במקרה הטוב לא חשבו על הנושא עד הסוף לפני שהצביעו
לא מזמן הפנו אותי אותי לסרטון של פרופסור טליה איינהורן כדי שאראה גם טיעונים של הצד שבעד ביטול עילת הסבירות ובעד התוכנית של יריב לוין. אכן, כמו שרשמתי לפני כמה ימים במאמר על הסכנה שבפופוליזם, מאד חשוב לשמור על דיון רציונלי ובשביל לברר את האמת, תמיד חשוב לבדוק עוד מקורות וטיעונים הפוכים ממה שאנחנו חושבים כדי לראות האם יש משהו שלא חשבנו עליו או שטעינו לגביו. בטח ובטח כאשר אנחנו לא מומחים בתחום. לכן שמחתי על ההזדמנות לראות את את הראיון איתה.
כשאני מנסה לסכם את הטיעונים שלה אני מוצא ארבע טיעונים מרכזיים:
- 1. היא מציגה מקרים כדי להדגים מדוע צריך לבטל את עילת הסבירות.
- 2. היא טוענת שלא יכול להיות ששופטים יחליטו באופן סובייקטיבי מה סביר לגבי תפקוד השרים והממשלה.
- 3. היא טוענת שאם התפקוד שלהם לא יהיה סביר הכלי להשפיע על כך יהיה בבחירות ובפריימריז.
- 4. היא טוענת שאין מצב דומה למה שקורה בארץ בשום דמוקרטיה בחו”ל.
אני לא מומחה במשפטים ובכל זאת, יש כאן כמה נקודות תמוהות. מאז פרוץ המשבר ישבתי קראתי והקשבתי למומחים בתחום כדי להבין את העומק של החקיקה ולכן יש לי כמה תשובות לטענות שלה:
1. היא בוחרת להתמקד במקרים שנוחים לה ומתעלמת ממקרים חשובים אחרים. אז רק כדי לאזן את התמונה, הנה עוד מקרים בהם עילת הסבירות הייתה סופר חשובה:
א. באופן כללי, ניתן לומר שבית המשפט העליון נוטה להתערב בהחלטות של הממשלה, שרים ופקידים בכירים רק כאשר הן נגועות ב”חוסר סבירות קיצוני”. לרוב המשמעות היא שהתקבלה תוך התעלמות משיקולים מהותיים או תוך חוסר איזון קיצוני בין השיקולים השונים. על פי נתונים של משרד המשפטים והיועץ המשפט לוועדת החוקה עו”ד גור בליי, בג”ץ משתמש בעילת הסבירות חמש פעמים בשנה בממוצע.
הלכת דרעי
ב. בתקופת כהונתה של הממשלה הנוכחית, המינוי המרכזי שנפסל מנימוקים של “חוסר סבירות קיצוני” הוא כמובן מינויו של יו”ר ש”ס אריה דרעי לשר הפנים והבריאות. בפסק הדין, כתבה נשיאת העליון אסתר חיות כי “צבר ההרשעות הזה מוביל לגישתי אל המסקנה כי כהונתו כשר בממשלת ישראל יש בה משום פגיעה חמורה וקשה בתדמיתן ובמעמדן של רשויות השלטון בישראל ובעקרונות היסוד של ניקיון כפיים וטוהר המידות, שלהם מחויבים נבחרי הציבור”. לכן, סברה חיות, “אין מדובר עוד במינוי המצוי ‘על גבול מתחם הסבירות’, אלא במינוי שחוצה גבול זה באופן ברור”.
ג. גם בפעם הראשונה שבה דרעי נאלץ להתפטר מתפקיד שר הפנים, כשהוגש נגדו כתב אישום ב-1993 בממשלתו של יצחק רבין, בית המשפט העליון עשה שימוש בעילת הסבירות. באותו פסק דין, נכתב כי “אם יכהן בממשלה שר שהוגש נגדו כתב אישום המאשימו בלקיחת שוחד במאות אלפי שקלים ובשימוש לרעה, באופנים אחרים, במשרות שלטוניות, תהיה לכך השלכה מרחיקת לכת על דמות השלטון בישראל, תום לבו ועל הגינותו. עניין זה משליך במישרין על שאלת הסבירות”.
זוהי “הלכת דרעי-פנחסי”, שחייבה מאותה נקודה שרים וסגני שרים להתפטר מתפקידם במקרה של הגשת כתב אישום.
מיגון מוסדות החינוך בעוטף עזה
ד. ב-2007 קבעה נשיאת העליון דאז השופטת דורית בייניש כי החלטת הממשלה שלא למגן את כל הכיתות ביישובי עוטף עזה ושדרות חרגה ממתחם הסבירות. זאת בעקבות העתירה שהגיש לבג”ץ ב-2006 תושב קיבוץ כפר עזה, אדוארדו ווסר, בדרישה שהממשלה תשלים את מיגון כיתות הלימוד בבתי הספר בעוטף עזה, עקב שיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל. ווסר וועד ההורים העירוני של שדרות טענו שאינם מוכנים לשלוח את ילדיהם בחזרה למסגרות הלימודים עד שמיגון בתי הספר יסתיים, משום שזהו סיכון שאינם מוכנים לקחת. מכיוון שבעוטף עזה יש להגיע למרחב המוגן בתוך זמן קצר ביותר בשל הקרבה של היישובים למקום שיגור הרקטות.
הרכב השופטים קיבל את העתירה פה אחד ופסק כי יש למגן את במיגון מלא את הכיתות בבתי הספר בעוטף עזה ובשדרות.
ה. דוגמה נוספת מגיעה מהעולם הפלילי, כאשר ב-1986 העליון פסל את החלטתו של היועץ המשפטי לממשלה דאז יוסף חריש לא להעמיד לדין את ראשי הבנקים ב”פרשת ויסות המניות” מאחר שהיא לוקה ב”חוסר סבירות קיצוני” ולא נתנה משקל מספיק לפגיעה הציבורית בהתנהלותם של ראשי הבנקים. מדובר בפרשה שכמעט הרסה בראשית שנות השמונים את המשק ונחשבה ל”יום הכיפורים של הבנקים”. המניות הכי טובות בשוק, 90% מהבורסה, שהיו למכשיר החיסכון הלאומי, קרסו באחת, והמפולת הותירה משקיעים מחוסרי בית.
ו. דוגמה נוספת היא המקרה של סיגלית מויסה, אם חד-הורית מאלעד שב-2019 נותקה מחשמל בביתה עקב חוב. מויסה עתרה לבג”ץ נגד ההחלטה הטיעון היה שיש לה ילד עם צרכים מיוחדים, תסמונת דאון ופיגור בינוני שנאלץ בלילות לישון עם מכשיר שעוזר לו לנשום. בלעדיו זו סכנת חיים. הוא גם זקוק לתרופה ללב שנשמרת במקרר, אחרת תתקלקל.
עתירתה של מויסה התקבלה ב-2021, ובפסק הדין נקבע כי על רשות החשמל לשמוע את טענותיהם של הצרכנים ולאפשר להם להוכיח כי הם סובלים ממצב כלכלי חריג או קושי כלכלי המשתלב עם מצב רפואי, כטעם לאי-ניתוק מאספקת חשמל.
ז. באמצעות עילת הסבירות, בג”ץ גם חייב את כפר ורדים להקים ביישוב מקווה טהרה – אחרי שתושבת כפר ורדים יהודית סלע ותושבות נוספות עתרו כי יוקם מקווה טהרה בקרבה לביתן, למרות שרוב האוכלוסייה ביישוב היא חילונית. סלע ותושבות נוספות שומרות-מצוות של המועצה המקומית טענו כי כדי לטבול במקווה הן נאלצות לנסוע ליישוב מרוחק, ועתרו לבג”ץ לאחר שבית המשפט המחוזי בחיפה סבר כי אין להתערב בהחלטת כפר ורדים שלא להקים מקווה בתחומיו. העתירה התקבלה ב-2014, ובמועצה המקומית נחנך מקווה ב-2017.
ח. עוד דוגמה נוגעת לעתירה נגד הצנזור הצבאי הראשי, שהגישו העיתונאים אלוף בן ומאיר שניצר. במסגרת העתירה עמדה לראשונה לביקורת שיפוטית היקף סמכותו של הצנזור, לאחר שפסל קטעים בכתבה שהכין בן לעיתון “העיר” ב-1988, שבהם מתח ביקורת על תפקודו של ראש המוסד דאז, נחום אדמוני. עורך העיתון שניצר הסכים לפסילת הקטעים שהיו עלולים להביא לזיהויו של ראש המוסד, שזהותו באותה תקופה הייתה בגדר סוד, אך התנגד לפסילת הקטעים שמתחו ביקורת עליו.
בית המשפט קיבל את העתירה. בפסיקת השופטים, שניתנה פה-אחד ב-10 בינואר 1989, נקבע כי הצנזור הצבאי הראשי אינו מוסמך לפסול ידיעה עיתונאית, אלא אם כן נראה אובייקטיבית שיש בפרסום ודאות קרובה לפגיעה ממשית בביטחון המדינה, שלום הציבור או הסדר ציבורי.
איזון בין כוחה של הממשלה לזכויות האזרחים
מכל הדוגמאות הללו רואים בבירור שעילת הסבירות היא עילה חשובה מאד שנותנת כוח לאזרחים כנגד הכוח העצום של הממשלה.
2. היא טוענת שלא יכול להיות ששופטים יחליטו באופן סובייקטיבי מה סביר לגבי תפקוד השרים והממשלה. זו טענה שנשמעת הרבה מצד תומכי הביטול. לשמחתי היא דווקא ענתה יפה למראיין שטען שאין דבר כזה האדם הסביר. היא הסבירה לו שזה מונח משפטי בו משווים בין הפעולות שבוצעו לבין אמות המידה של איך הדברים אמורים להתבצע. היא הסבירה שדווקא יש אמות מידה כאלה. למשל אם רופא מחליט על ביצוע ניתוח ללא שום בדיקה רפואית לפני, זה משהו שבית המשפט יקבע כלא סביר. עד כאן ההסבר שלה. עכשיו נשאלת השאלה, וחבל שהמראיין לא שאל אותה מיד (אבל יש לי הרגשה שאני למה הוא לא שאל..), אם כך, מדוע המצב שונה עם עבודת השרים והממשלה? מדוע שם אין, לפי דעתה, אמות מידה למה סביר ומה לא?
זה תמוה, כי דווקא יש אמות מידה די ברורות. קודם כל, לפני הכל, כל החלטות הממשלה אמורות להיות במסגרת הערכים הבסיסיים של הדמוקרטיה המודרנית. ערכים אלו ידועים והם מהווים את התשתית של המדינה הדמוקרטית המודרנית. אלו הערכים של הזכות של כל אדם לממש את עצמו כל עוד אין פגיעה באחר ומכאן נגזרים זכויות חופש הפרט, חופש הביטוי, שיוויון הזדמנויות וכדומה. מכאן גם נגזרים עקרונות הבסיס של שמירה על אותו חופש של האזרחים בעזרת מגילת זכויות הפרט, בעזרת בחירות כל ארבע שנים, בעזרת הפרדת רשויות וכדומה. כך שבהחלט יש מסגרת כללית מוסכמת לגבי מה סביר ומה לא סביר באופן קיצוני במדינה דמוקרטית. לכן אין סיבה לומר שזה בסדר להשתמש בעילת הסבירות בבית המשפט במקרים של התנהלות רופאים למשל, אך לא במקרים של התנהלות הממשלה.
מבחן אובייקטיבי ולא סויבקטיבי
יותר מזה, אהרון ברק הגדיר בפסיקת דין כיצד בוחנים חוסר סבירות, וטען כי מדובר ב”מבחן אובייקטיבי” ש”נמדד על פי אמת המידה של האדם הסביר”. לדבריו, “השאלה אינה מה הרשות המינהלית עשתה בפועל, אלא מה היא הייתה צריכה לעשות. האדם הסביר בהקשר זה הוא עובד הציבור הסביר, העומד במקומו של עובד הציבור שקיבל את ההחלטה”. ניתן כמובן להתווכח על מקרים אפורים ועד כמה חזקה צריכה להיות עילת הסבירות, אבל אי אפשר לומר שאין כאן אמות מידה בדיוק כמו במקרה של רופאים. לכן, כמו שבמקרים אחרים, כמו רפואה, יש עילת סבירות, גם לגבי עבודת השרים והממשלה אמורה להיות עילת סבירות.
תמוה בעיני גם ההתעלמות שלה לגבי ההחלשה של הדמוקרטיה בישראל בעקבות ביטול עילת הסבירות. הדמוקרטיה בישראל תחלש ותמצא בסכנה בגלל שביטול עילת הסבירות מרכז כוח רב בידי הממשלה ומבטל את היכולת של שומרי הסף (כמו היועצים המשפטיים) לבקר ולרסן את הממשלה. כי הם יידעו שיש חרב מתנופפת מעל לצווארם וברגע שהם יעשו משהו שהממשלה לא אוהבת הם יוכלו להיות מפוטרים מיד ואין את עילת הסבירות שתשמור על עצמאותם. ככה הממשלה תוכל לפטר את מי שהיא רוצה ולמנות אנשים מתאמה. זהו תפקוד ששמור למלכים ולדיקטטורים ולא לדמוקרטיות. יש כאן הפרה בוטה של הפרדת רשויות.
ואכן, ניתן להרגיש את השפעתה של עילת הסבירות בהרבה צמתים. אחד מאותם צמתים הוא כאמור עניין המינויים, שלא מתחיל ונגמר בשרים. למשל, מפכ”ל שמבקש למנות לתפקיד בכיר במשטרה אדם שיש לו הרשעות בעבירות פליליות חמורות או עבירות משמעת – לא יכול לעשות זאת כיום בשל עילת הסבירות במתכונתה הנוכחית, מאחר שהחלטה שכזו מתעלמת או נותנת משקל נמוך לפגיעה שתיווצר במנהל התקין ובאמון הציבור. חשוב לזכור שהממשלה הנוכחית קיימת רק חודשים ספורים, אך כבר שריה שמו על הכוונת מספר עובדי ציבור בתפקידים בכירים מאוד – בהם מנכ”לית רשות החברות הממשלתיות מיכל רוזנבוים, יו”ר דואר ישראל מישאל וקנין ומנכ”ל רכבת ישראל מיכאל מייקסנר וכמובן היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה.
גם אם הממשלה לא תפטר אף עובד ציבור בכיר, בהיעדר עילת הסבירות היא עשויה להתעלם כליל מעמדת גורמי המקצוע במשרדים השונים. חוקים רבים מטילים על הממשלה או על השרים חובת היוועצות בגופים מקצועיים, או בבעלי תפקידים, טרם קבלת החלטה. אם החובה לפעול בסבירות תיעלם מן העולם – עמדות מקצועיות יאבדו מחשיבותן, אנשי מקצוע יאבדו ממעמדם, ושיקולים פוליטיים שאינם רלוונטיים להחלטה עצמה עלולים לקבל משקל מכריע, אולי אפילו בלעדי, בעבודת הממשלה על כלל זרועותיה.
ואם ממשלה מכהנת לא חייבת לפעול בסבירות, כך גם ממשלת מעבר – דבר שעלול להסיר כמה מהמגבלות החלות על פעולות הממשלה בתקופת בחירות. סיכון משמעותי בהקשר הזה הם כמובן מינויים שמתקבעים בתקופת ממשלת מעבר, אך גם למשל “כלכלת בחירות” שמוכוונת להעלאת הפופולריות של מרכיבי הממשלה – לדוגמה על ידי הורדת מחירים של מוצרים בפיקוח ללא הצדקה מקצועית.
לא ברור לי איך יכול להיות שהיא התעלמה מכל הנקודות המהותיות הללו. אבל נמשיך הלאה לטענה הבאה שלה.
3. היא טוענת שאם התפקוד שלהם לא יהיה סביר הכלי להשפיע על כך יהיה בבחירות ובפריימריז.
נשמע כמו טיעון סביר, הבעיה היא שבפועל זה לא מה שקורה. יש כבר כמה דוגמאות של מדינות כמו הונגריה, פולין, רוסיה וטורקיה שעשו צעדים דומים של החלשת כוחו של בית המשפט כך שהוא לא יכול להתערב אם הממשלה מפטרת את שומרי הסף שאמורים לרסן אותה, או ממנה מינויים מטעם, וראו איזה פלא. למרות שיש שם עדיין בחירות ופריימריז, עדיין השחיתות קפצה ומפלגת השלטון שולטת ללא הפרעה וללא מעצורים מאז כיאה לדיקטטורה. איך זה יכול להיות? אם יש שם בחירות, איך זה שאי אפשר להעניש את השלטון אם הוא פועל בצורה לא סבירה?
התשובה היא על ידי ניכוס עוד ועוד כוח לידי הממשלה ומפלגת השלטון עד שהדמוקרטיה מתרוקנת מתוכן. בדיוק כמו שגם בסוריה ואיראן יש כביכול בחירות, כך גם במדינות אלו, יש כביכול בחירות, אבל הן לא משקפות את רצון העם יותר אלא את רצון המפלגה. לפי הניסיון מהמדינות הללו, מה שצריך לעשות כדי לקבל דיקטטורה כזו זה קודם כל להחליש את כוחו של בית המשפט כך שהוא לא יכול לרסן את ההחלטות הממשלה ולא את החקיקה של הפרלמנט. אז הדרך פנויה לפטר את שומרי הסף ולשים במקומם בובות מטעם המפלגה. אז אפשר גם לייבש את הכספים שהממשלה נותנת לגופים שונים ולהתנות את קבלת הכסף רק אם הגופים הללו יתמכו בממשלה (למשל עושים זאת לגופי תקשורת, כך שעכשיו רק מי שמהלל את הממשלה מקבל תקציבים). נשמע כמו התנהלות מאד לא סבירה, אבל זה בדיוק העניין, אין שם לבית המשפט שום כוח יותר כדי לרסן ולפקח על הממשלה ולכפות עליה לשנות את ההחלטות שלה כדי שכן יהיו סבירות. אז אפשר גם לפגוע בטהרת הבחירות על ידי מינוי ועדת בחירות מרכזית מטעם מפלגת השלטון. והופ, הגענו למצב בהונגריה ופולין לדוגמה של דיקטטורה. מה אכפת להם? הם יכולים לעשות הכל ואין שום כוח לבית המשפט לרסן אותם.
הנה מספר סרטונים שמסבירים על התהליכים שנעשו בהונגריה ופולין ועל הקשר בין כל המדינות בהן הפופוליזם השתלט:
זהו סרטון בו מראיינים מומחה פולני שמסביר כיצד אנו עדים למשטרים פופוליסטיים שקמים בכל רחבי העולם ומנסים לרוקן את הדמוקרטיה בארצם מתוכן. מדהים לראות איך כולם משתמשים באותם מהלכים שמתחילים מהחלשת בית המשפט העליון, ואז כשאין כלים לרסן את הממשלה הם עושים השתלטות פוליטית על בתי המשפט ועל התקשורת:
בין אפריל 2010 לאפריל 2011, השתלט ויקטור אורבן על מערכת המשפט בהונגריה. יריב לוין, עוד ב-2017, מציע ליישם את השיטה שהצליחה בהונגריה (וגם בפולין) – הורדת גיל הפרישה של שופטים.
הנה שלבי ההשתלטות.
וגם:
התהליך שהתרחש הונגריה מתוך תוכנית הצינור.
סרטון על איך בכל העולם יש תהליך דומה להפיכת דמוקרטיות לדיקטטורות ואיך הם משתפים פעולה ביניהם:
אחרי שראינו שמצבים כאלה כבר קרו בימינו בכמה מדינות ולמרות שמדובר במדינות שונות, עדיין, בכולם התהליכים דומים, מאד תמוה בעיני איך היא עדיין אומרת שהבחירות הן הדרך לקבוע מה סביר ומה לא. נשמע לי כמו אמירה מאד לא מקצועית ולא אחראית. אגב, מעניין לציין שיש קשרים טובים בין הממשלה הנוכחית ובין הממשל ההונגרי. בנוסף, לפי הבנתי יריב לוין כתב בספרים שלו שאחרי ביצוע כל השינויים שהוא מציע אכן מפלגת השלטון תישאר בשלטון ולא תוחלף. הממ, מעניין למה הוא התכוון בזה?
4. בטענה האחרונה שלה, היא טוענת שאין מצב דומה למה שקורה בארץ בשום דמוקרטיה בחו”ל.
עוד אמירה מאד מוכרת. יריב לוין בעצמו טען משהו דומה מעל בימת הכנסת. גם זו אמירה מאד תמוהה. כדי לראות למה, הנה עובדות מתוך מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, המשווה את מנגנוני האישור והביקורת השיפוטית על מינויים על ידי הממשלה בעולם. מהמסמך עולה כי ברוב המכריע של המדינות שבסקירה, יש הליכי ביקורת משמעותיים על מינויי הממשלה, שלא קיימים בישראל. גם במדינות שבהן הפיקוח לא נעשה על ידי בתי המשפט, יש מנגנוני פיקוח בפרלמנט – שלא קיימים בכנסת. בקנדה קיימת התייעצות עם קבינט ואישור של הפרלמנט, בניו זילנד יש סמכות לבית המשפט לבקר מינויים, בצרפת יש חלוקת סמכויות בין הממשלה לנשיא, רוב התפקידים נעשים במכרז ולא כמינוי. כמו כן, המינויים של הנשיא מחויבים בהתייעצות פומבית עם הוועדה הרלוונטית בפרלמנט, ואישור ברוב מיוחד. ובארה”ב, כמעט כל התפקידים מאושרים בסנאט, רובם גם עוברים תהליך מול ועדות של הסנאט. המסקנה היא שבכל דמוקרטיה בעולם יש הליכי ביקורת משמעותיים על מינויי הממשלה. דווקא בישראל אין כמעט הליכים כאלה ולכן ישראל מסתמכת על עילת הסבירות. ביטול של עילת הסבירות תהפוך את ישראל למדינה בה לא יהיו הליכי ביקורת משמעותיים על מינויי הממשלה וזה מצב חמור שאין בשום מדינה דמוקרטית שהיא!
התמונה העובדתית שמתקבלת מכל המידע הזה מאד ברורה. ביטול עילת הסבירות מסכנת את הדמוקרטיה בישראל ונראה שהיא הצעד הראשון כדי להכשיר את הקרקע להמשך הצעדים כמו שנעשה במדינות כמו הונגריה, פולין ורוסיה כדי להקנות לממשלה כוח בלתי מוגבל כמעט וכך לשנו את המשטר בישראל ממשטר דמוקרטי למשטר דיקטטורי.
השאלה היא האם אנחנו יכולים לקחת את הסיכון הזה ולא לעשות דבר?
עוד בנושא באתר הידען:
21 תגובות
שלום אבי
אני לא שייך לשום צד ואינני חובב קונספירציות. לא הבנתי את ההכללה שלך במילה “אתם”???.
זה בדיוק הנקודה הכואבת.
אנחנו… הם….
קצת נדוש אבל המדינה הזו חשובה לי,שורשי פה משנת 1400(חברון והעיר העתיקה).והכיוון של אנחנו והם זה בדיוק קו פרשת המים.
לשיקולך כעורך.
יום טוב ובהצלחה
בהצלחה ינקי.
בצד השני תוכל לקרוא את כל הקונספירציות שאתה רוצה. יש מציאות אוביקטיבית, וזה שאתם מסתירים את העיניים עם הידיים לא אומר שהיא לא נמצאת. אני מחויב אך ורק לאמת המדעית, לא לאג’נדות חולפות. גם לא תמצא כאן מאמרים של מכחישי התחממות כדור הארץ.
עצוב לי שגם לכאן הגיעה הפוליטיקה
כנראה אצטרך לחפש מקום אחר
חבל!
מדבר נגד פופוליזם וכותב בצורה פופוליסטית. יפה מאוד.
בכל מקרה, החוק הזה חסר משמעות. בג”ץ לא הפסיד עדיין את עילת המידתיות. הוא גם באותה מידה יכול להמציא את עילת הרציונליות, עילת ההיגיון או עילה אחרת. הרי גם עילת הסבירות לא הייתה כתובה בחוק עד עכשיו. החוק שהממשלה העבירה הוא חוק בעל משמעות סמנטית וחסר משמעות אמיתית.
לא הכל קונספירציה יש מציאות אובייקטיבית והיא תואמת את דברי מתנגדי ההפיכה.
מי שרוצה שיעזוב? ואם יהיה לך ילד חולה בסרטן שהיה רק מומחה אחד בארץ המכיר אותו והוא נסע לניו זילנד? גם הכמות עצומה אבל חמור מכך האיכות.
אבי, בבקשה, קח כוס מים, תשתה ותנשום עמוק. התחלת עם תסריט אימים ואתה מגלגל כדור בדיוני לרצף ארוך של תרחישים פסימיים מאוד (ברבורים שחורים כאלו אין הרבה). איומים שמענו לרוב, מעט מאוד מבצעים ומי שמבצע טוב שיעשה, אין רע ברענון שורות.
לאורך כל זמן קיום ישראל תמיד היה שבישראל קשה יותר מכל מקום אחר. אותם רופאים ומהנדסים ירעו בשדות זרים וחלקם יחזרו עם מוטיבציה חדשה וחלקם לא. זה טיבעו של עולם. אותם רופאים חושבים שהדשא של השכן ירוק יותר, הם יגלו מהר מאוד שלא כך המצב.
מה שתמיד היה זה שמצאנו דרך להסתדר, ולמרות הכל מצב בישראל הוא מהטובים בעולם. גם אם לא היינו במקום הראשון, תמיד היינו בקבוצה הטובה.
אני בטוח שאם תדון כל מקרה מהמקרים שהבאת, קשר לא תמצא בה. לכל אחד מהמקרים יש את הסיבות שלו. מה שבטוח זה הקרב על התודעה, ועל זה בעלי עניין יעשו הכל כדי לציר תמונה שחורה כדי לנכס ולמנף אותם לצריכים הפוליטים שלהם. ישראל לא הפכה לדמוקרטית יותר ממה שהייתה ובוודאי לא הפכה לדיקטטורה יותר מאשר הייתה ב40 שנה האחרונות. ובוודאי אף אחד מהדברים הנל לא מעניין לא את המשקיעים ולא את השיתופי פעולה שנעשים עם מספיק מדינות גרועות בהרבה.
ממקור ראשון הדבר היחידי ששואלים אותי בכנסים בחול זה “למה אתם יורים לעצמכם ברגל? מה קורה לכם?” אני נצרך להסביר שוב ושוב שבישראל עובדים, חושבים ומבטאים דברים אחרת. יש אנשים שמוכנים לשרוף אסמים רק כדי להראות שהם צודקים, גם במחיר חורבן לא רק על עצמם. חבל שכך ומקווה שירגעו בקרוב.
העזיבה ההמונית של רופאים לחו”ל, מדענים ישראלים מוערכים מתקבלים כמצורעים בעולם ומדענים מחו”ל מבטלים הגעה לכנסים בישראל. אלו דברים שאני יודע שקורים ממקור ראשון. מספיק כבר עם הצביעות. הממשלה דוחפת פוליטיקה לכל מקום למשפט, לתקשורת, למדע (כל מיני מינויים הזויים או התנגדות למינויים תקינים). רק להתגונן מפניה זה פוליטי?
אשמח לקבל הסבר אחר, מגובה בנתונים לפני שמבטלים את המציאות כפוליטית.
על מה אתה מדבר, הרפואה קורסת, רופאים עוזבים את הארץ ונשאר בלי מערכת הבריאות שישראל היתה בה הטובה בעולם, ונישאר גם בלי מהנדיסם כי לאנשי ההייטק יש אפשרות ללכת לאן שהם רוצים. עם מי תישאר? עם המובטלים? ומאיפה תשלם להם דמי אבטלה. באשר להשפעה על המדע היתה דוגמה מהאישור רב השנים של פרופ’ עילם גרוס – מגלה חלקיק ההיגס בסרן להכנס למעבדות לאומיות בארה”ב שהופסק בגלל שישראל הפכה להיות מדינה ברשימה שחורה בתחוםהגרעין. אורחים מחו”ל מתחילים לבטל הגעה לכנסים. מדע לא יכול להתקיים ללא שיתופי פעולה. אני כבר מכסה את תחום המדע עשרות שנים ומעולם לא היתה תקופה שבה הכל מתפרק בבת אחת. לקרוא לזה פוליטיקה רק בגלל שמישהו כתב את זה באיזה דף מסרים זה לטמון את הראש בחול.
שימוש הצדדים באותם המילים למשמעות שונות אינה תורמת להתקדמות בדיונים.
@אבי בליזובסקי כשאתה כותב “עדויות מתועדות כתיאוריות קונספירציה” על איזה עדויות כבודו מדבר? הלו קונספירציות אתה מתכוון אליהם? אני מזהה קונספרציה בכל קשת הפוליטית וקשה כבר לעקוב אחרי כל גחמה
משה. אי אפשר לפתור בעיות אמיתיות שיש עליהן עדויות מתועדות כתיאוריות קונספירציה.
לא מצאתי בטעונים שהובאו בכתבה כנגד ביטול עילת הסבירות טענה אחת רצינית. רוב מוחלט מבכתבה מורכב מבליל של דעות פוליטיות, ספקולציות לא מבוססות, ובהוצאת דברים מהקשרם.
כל אחד מאותם טעונים המובאים בכתבה לא מחזיק מים (מהסיבות שכבר הובאו עי מגיבים אחרים) וכאשר מבינים ש:
1. לא מדובר בביטול עילת הסבירות, אלא צמצום כוחו של בית משפט להשתמש בעילת הסבירות לעניינים פוליטיים בלבד (טענת “דעת אדם שאינו נבחר ציבור לא טובה יותר מאדם שנבחר עי הציבור”).
2. לא הובא בכתבה טעון אחד רציני וענייני, רק בליל לא ברור של “אולי” ו”אם” מה שבמדעי החברה מוגדר כהשערות ללא ביסוס.
3. מה שמתברר מקריאת הכתבה שעילת הסבירות היא רק עוד עילה פוליטית גרידא נגד קבוצת הרוב הציבור שנבחרה לכנסת ודעותיהם. מה ששוב מחזק את הטענה שמערכת המשפט אינה נקיית כפים והיא מוטה לכיון השמאל שמבקש לנצל את מעמדו ואחיזתו במבצר האחרון לבטל את החלטת הרוב.
4. יש הסכמה רחבה מאוד בקשת הפוליטית (העם) שמערכת המשפט לקחה לעצמה סמכויות יש מאיין. בנוסף, קיימת הסכמה רחבה שצריך להחליש את כוחה העודף של מערכת המשפט. הוויכוח הוא לא על האם להחליש או לא להחליש, אלא איך להחליש. מה שמראה שרוב מוחלט של הטענות של הצד שטוען נגד ביטול עילת הסבירות הן לא לעילה ולא לסבירות, אלא כנגד מביאי ההצעה עצמם.
הצעת ליעול האתר, בבקשה צרו קטגוריה חדשה: פוליטיקה. ושנו את שם האתר “מהידען” ל”פוליטיקן וגם קצת תרגומי כתבות מדע”.
בזמן האחרון האתר הפך מ-שופר למדע, לרעלת פוליטיקה. יש מספיק אתרים אחרים במרשתת שפחות מוטים ויותר מאוזניים בדעותיהם, אשמח שהאתר יצהיר על כוונותיו בריש גלי ולא במסווה מדעי.
לסיום וסיכום, כתבה שרובה הפחדות לא מבוססות, במסווה של טעונים בצורת השערות שלא מבישות סיפר מד”ב שאין לו מקום בשום קטגוריה באתר הידען. אפילו בקטגוריה של “חברה והיסטוריה” יש פחות היסטריה והרבה יותר טעונים מבוססים מהנאמר בכתבה הזאת. באמת בושה.
לא סביר בעליל שאתר הידען שוב מביא כתבה פוליטית ונתן הסברים מוצצים מהאצבע.
מציע לכותב הכתבה לחזור ולהתעסק בפיזיקה ומדעי המוח ולבעלי האתר להשאיר את אתר הידען כאתר שמנגיש מדע ולא עוד שופר של הפחדות ואג’נדה שמאלנית.
זה בסדר להיות שמאלני, מקבל אותך, אבל יש לאתרים לרוב שבהם תוכל להפחיד את הנבהלים מתאוריות מצוצות שאין בהם קשר למציאות. ממש מצער שאתם הורסים את האתר הזה, ומורידים את ערכו.
כל הדוגמאות שהבאת הם לא מעולם השלטון.
לכן, מדובר בצמצום עילת הסבירות ולא ביטולה, כדי שיהיה מקום להגנה על האזרח.
הכוח האחרון שלכם השמאל הוא בבית המשפט ולכן מלחמת החורמה הזאת מתבצעת כי אתם מפסידים לא רק במערכה אלא במלחמה.
ולסיכום, לכן, כל המאמר הזה הוא בולשיט אחד גדול שמקדם אג’נדה פוליטית במסווה מדע ואקדמיה… בעעע להקיא עליכם, יהירות מעוורת..
יש פה הרבה דברים, אבל אתייחס לכמה מהם, ואולי אכתוב עוד פוסטים בהתייחסות לדברים נוספים.
חוק יסוד הממשלה משנת 2001 (כלומר: אחרי המשבר הראשון של ממשלת רבין עם דרעי ב-1993), ובו, סעיף 23 “קובע שכהונתו של שר תפקע ביום שבו הורשע בבית משפט בעבירה שיש עמה קלון. סעיף זה אינו חל על ראש הממשלה”. כלומר, העניין נשקל בכובד ראש, ולמחוקקים הנכבדים ב-2001, כולל ובעיקר לשמאלנים שבהם, היה לגמרי סביר כל העניין של מינוי שרים בנסיבות כאלו, והיו להם סיבות טובות מאוד לכך. אז מה ראתה השופטת חיות להפר את הוראות חוק יסוד (!) הממשלה, ואת החלטות הממשלה? ההחלטה שלה בכלל סבירה? אולי דווקא ההחלטה שלה הייתה נגועה במניעים זרים (דהיינו, לטרפד הקמת ממשלת הימין בראשות בנימין נתניהו), וגובלת בחוסר סבירות קיצוני?
https://mida.org.il/2020/05/02/%D7%9C%D7%90-%D7%A8%D7%95%D7%A6%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%91%D7%99%D7%94%D7%9E%D7%A9-%D7%99%D7%93%D7%99%D7%97-%D7%90%D7%AA-%D7%A8%D7%94%D7%9E-%D7%9E%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%94%D7%A7/
שנית, בהתייחס להחלטת המיגון של בתי הספר בשדרות. יש תקציב למדינה, שאינו אינסופי, ותקציב הביטחון, למרות גודלו, בהחלט סובל מאפקט השמיכה הקצרה. לפני השופטים לא עמדו מכלול החלטות ההצטיידות והמיגון שעמדו בפני הצוות המקצועי במשרד הביטחון. מה עדיף, למגן את הכיתות בשדרות, או להצטייד באפודים קרמיים לחיילי החי”ר? ואולי להשלים את ההצטיידות בטנקים לקראת המלחמה הבאה? או אולי להאיץ את הפיתוח של כיפת ברזל? או לבנות מערך שיוכל לטווח ביעילות את מקורות הירי ברצועת עזה? איזו הכשרה יש לשופטים הללו לקבוע מה נכון וראוי? באיזה תואר בהיסטוריה ובתורת הלחימה ובכלכלה צבאית הם מצויידים כדי לחדור לעומק הסוגייה? האם הם בכלל שקלו או חככו בדעתם אם הם בכלל מצויידים במספיק ידע רק כדי לקבוע שהם אכן יכולים להחליט מה ייעשה בכסף?
היום פוליטיקאי שרוצה להקצות סכום תקציבי מסויים למטרה כלשהי צריך להסביר מאין יבוא הכסף, בין אם מהעלאת מיסים (ובאיזה מס בדיוק), ובין אם באמצעות הפנייה מסעיפים תקציביים אחרים. השופטים הללו עשו לעצמם חיים קלים: משרד הביטחון חוייב לבנות את המיגונים הללו – ושישבור לעצמו את הראש מאין יבוא הכסף. כמו טוקבקיסטים ב-Ynet שמקבלים תמונה חלקית וחד צדדית בלבד באיזושהי כתבה, אופים פנימה את כל הדעות הקדומות שלהם, וההטיות הקוגניטיביות ומציאים החוצה מין מרקחת משונה שכזו – ואף אחד לעולם לא יעמת אותם עם התוצאות, והם לעולם לא ישאו באחריות לנזקים שמדיניותם תיצור.
באותו אופן תושבת כפר הורדים שהמועצה המקומית הוכרחה לבנות עבורה מקווה. סליחה? אולי יש דברים יותר חשובים לעשות בכסף? (ספויילר: יש). אולי יותר חשוב להכניס ספר תורה לבית הכנסת העירוני? אולי יותר חשוב לקשט את כל העיר בדגלי גאווה לרגל המצעד? אולי צריך לקנות אוטובוס שיסיע ילדים אוטיסטים לבית הספר ובחזרה? ומאיפה בכלל יקריצו את השטח הדרוש לבניית מקווה? אולי יותר חשוב להקצות מגרש כדורסל לנוער? או גינה לילדים ולאמותיהם, ולפנסיונרים?
החלטות כאלו צריכות להתקבל מתוך משא ומתן בין נבחרי הציבור מהמפלגות השונות, בעידודם של הפעילים החברתיים השונים והמשונים. קורים לזה דמוקרטיה. שימוש בבית המשפט (ובעילת הסבירות בפרט) מהווה יצירת מעקף ע”י מיעוט פריבילגי שאוכף את רצונו על הרוב באופן אנטי דמוקרטי.
בתי המשפט חרגו מתפקידם באופן קיצוני, ועילת הסבירות היא רק כלי אחד שמאפשר להם לבטל חוקים והחלטות ופעולות של הרשויות המחוקקת והמבצעת. בשנים האחרונות, לדוגמא, הם חסמו כל ניסיון לשלוט במימדי ההגירה הבלתי חוקית ובניסיונות להחזיר מהגרי עבודה בחזרה לארצותיהם. הם משתמשים בעילת הסבירות לשם כך, אבל מיהו האדם הסביר שלהם? מסעודה משדרות? אולי רחל מדרום תל-אביב? או רעות מקיבוץ עין זיוון? ומה עם סמיר מכפר כנא? יש להם משהו משותף? ואולי בכלל האדם הסביר שעומד לנגד השופטים שייך לקבוצת ההתייחסות שלהם, מן אירופאי-ליברל-אתאיסט שכזה, חובב פלסטינים באופן מודגש ומתעב יהודים (אבל רק בקטנה, שלא ירגישו)?
ורק הערה קטנה לסיום: ניר להב מתייחס איפושהו ל”כוח העצום של הממשלה”. סליחה? אנחנו חיים באותה המדינה? אנחנו מדברים על צורת הממשל שבה עדיין, בכל שנות ההיסטוריה שלנו, לא קיבלה אף מפלגה יותר מ-60 מנדטים, ותמיד הוכרחה לבנות קואליציה עם מפלגות אחרות? על ממשלה שבכל ארבע שנים (ובד”כ פחות) הולכת לבחירות ומאפשרת יצירת ממשלה חדשה, עם אג’נדה הפוכה בתכלית? על ממשלה שאפשר לפזר אותה בהצבעת אי אמון בממשלה? על ממשלה שכמה חברי כנסת סוררים ומרדניים יכולים להפיל אותה בכל עת שיחפצו? על ממשלה שבה ראש הממשלה נתון לחסדיהן של מגוון מפלגות קטנות? תשווה את זה לחונטת השופטים שבוחרים וממנים את הדומים להם במעגל שוטה שלא נגמר.
וחסידי בית המשפט הללו עוד מסתובבים ברחובות וצורחים ד-מו-קרט-יה!!
כמה סביר מאמר דעה פוליטי באתר מדע? בערך כמו עילת הסבירות.
כמו שחברי בתגובה מעל ציין,כדאי להתמקד במדע.
לכל מי שמעוניין להבין לעומק את הקשר בין מדע וחברה, ראו את המאמר שלי, קיצור תולדות המערב- הערכים של העידן המודרני:
https://www.hayadan.org.il/%d7%a7%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a8-%d7%aa%d7%95%d7%9c%d7%93%d7%95%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%91-%d7%90
הדוגמא של מיגון הכיתות בעוטף עזה היא טובה. בתחום הזה של החלטות ממשלה או חוקים הנוגעים לאזרחים עילת הסבירות ממשיכה להיות כלי לגיטימי ותקף. הצימצום אומר שלמשל, חוק המשנה את תחום סמכות בית המשפט, לא יכול להיות מבוטל על ידי עילת הסבירות. מהטעם הפשוט שהמחוקק מעניק סמכויות וזכות המחוקק לעצב את הסמכויות.
אם ביהמש יבטל חוק המתקן את סמכויותיו זו בדיוק הצהרה שביהמש הוא דיקטטור מעל המחוקק.
שלום אנונימי. יש לי שאלה. אם הייתי מפליג בשבחי הרפורמה וכותב איך היא תועיל למדע הישראלי גם היית קורא לזה התעסקות בפוליטיקה?
ולעצם העניין כבר יש השפעות די מיידיות, דוגמה לעילם גרוס עיכבו כניסה לפרמילאב בארה”ב, מכון שיש לו קשרי מדע הדוקים עם ישראל בגלל שהממשל החליט להכניס את ישראל לרשימה אדומה של מדינות רגישות בתחום הגרעין.
https://www.calcalist.co.il/local_news/article/rytep00x8h
קל מאוד לאטום אוזניים ולא לשמוע את הזעקה שמגיעה מכל כיוון על הפגיעה במדע הישראלי (כמו גם בבטחון – נתניהו סירב להפגש עם הרמטכ”ל לפני ההצבעה, בכלכלכה – אין יום שצמרת ההייטק לא זועקת בגלל השפעה ישירה כזו או אחרת) ולטעון שזו פוליטיקה.
מאוד חשוב שיהיו כתבות כאלה שמתייחסות לגופו של טיעון ולא מנסות רק לשכנע את המשוכנעים.
דווקא בגלל זה נראה לי שחשוב לדייק כמה דברים.
1. המקרים של המיגון בעזה והמקווה – ע״פ איזה קריטריונים אתה כל כך נחרץ בזה שמה שבית המשפט החליט זו ההחלטה הנכונה ״באופן אובייקטיבי״? מדובר על סוגיות הרבה יותר מורכבות ממה שאתה מתאר פה. בעזה – שאלה של הקצאת משאבים של המדינה, משהו שלבית המשפט אין בהכרח כלים לעסוק בו (אולי העלות-תועלת של זה לא היתה מספיק טובה?). בכפר ורדים – שאלה של הגבול של חובת המועצה לבדר את הרצונות הדתיים של התושבים. אם אני מכת מפלצת הספגטי המעופפת ואני דורש שתהיה מסננת פסטה ענקית בכל כיכר בעיר, האם חובת העירייה לספק את זה? ממש לא בטוח.
״אי אפשר לומר שאין כאן אמות מידה בדיוק כמו במקרה של רופאים״? אפשר בהחלט לומר.
2. לגבי מינויים ופיטורים של שומרי סף – זה נכון חלקית. יש למרבה המזל עוד כלים בארסנל של מערכת המשפט (למשל חוקים, תקדימים), ולא הכל תלוי בעילת הסבירות.
באופן אישי אני מאוד מתנגד לביטול עילת הסבירות משני טעמים. הראשון סובייקטיבי: אני לא סומך בעליל על הממשלה הזאת ואין לי ספק שאת מה שהם עושים הם עושים מתוך כוונה רעה, ולא בגלל הבעיות (האמיתיות אך די זניחות) שיש בעילת הסבירות.
השני הוא מידתיות. יש מקום להתווכח על רמת השימוש בעילה הזאת, אבל ביטול גורף שלה הוא צעד דורסני שיוצר הרבה יותר בעיות ממה שהוא מתיימר לפתור, פותח פתח לאינספור שחיתויות וכדומה, בוודאי כשהממשלה כבר מראה סימנים של למה העילה הזאת מפריעה לה (רמז: לא ההתערבות הלא עניינית של בית המשפט בהחלטות ממשלה קטנות כמו המיגון בעזה).
אני מציע את הקריטריון האובייקטיבי הבא לבדיקת סבירות של שיטת ממשל: האם יש מישהו שהיה מעוניין בחוק הזה גם בהינתן שהממשלה המכהנת היא מהצד השני של המפה הפוליטית, והוא לא סומך עליה? אני בספק, ולכן זה לא סביר.
אני?
אני באופן אישי הייתי שמח אם אתר “הידען” היה ממשיך להתמקד יותר במדע וקצת פחות בפוליטיקה.
כמות האתרים המלאים לאיפה של מידע “חדשותי” די גדולה. ככה שדי מיותר שאתר כמו הידען יצטרף למסיבה.