הרציונליות מתה! יחי הפופוליזם

ההחלטה השבוע על ביטול מעמד שדולת הנשים במקביל להפיכה המשטרית העלה לתשומת הלב את ההבדל בין הנוקטים עמדה רציונלית לבין פופוליסטים שמתבססים בעיקר על צעקות והכנעה

לפני ימים אחדים התקיים באתר YNET ראיון בו אטילה שומפלבי ואלכסנדרה לוקאש ראיינו את עו״ד עינת פישר לאלו, מנכ”לית שדולת הנשים, ואת העיתונאית יעל צין, לגבי ההצעה לפירוק הרשות למעמד האישה. לגבי ההצעה לפירוק הרשות למעמד האישה. עינת ייצגה את הצד שחושב שהצעת החוק הזו מסוכנת למעמד הנשים בישראל ואילו יעל חושבת שזו הצעת חוק שכן טובה למעמד הנשים. איך ניתן לדעת מי צודקת? צריך לקיים דיון רציונלי כמובן, בו מקשיבים לטיעונים של שני הצדדים ובוחנים איזה טיעונים יותר טובים. יכול להיות שחלק מהטיעונים יהיו פשוט לא נכונים או לא מבוססים על עובדות ואז ברור שצריך לוותר על הטיעונים הללו, או, יכול להיות שחלק מהטיעונים של שני הצדדים יהיו טיעונים מבוססים ואז יש תהליך מורכב יותר של בדיקה מהם הערכים עליהם מושתתים הטיעונים האלה והאם אנחנו מסכימים עם הערכים הללו? האם אלו הערכים שאנחנו רוצים שיהיו בבסיס החברה שלנו?

למשל, אם הטיעון הוא שנשים זכאיות לחופש ושוויון הזדמנויות כמו הגברים כדי שגם הן יוכלו להגשים את עצמן, ברור שהערכים שבבסיס הטענה הזו הם הערכים המודרניים עליהם מבוססת תרבות המערב הליברלית. לעומת זאת, אם הטענה היא שנשים צריכות להישאר בבית ולגדל את הילדים כי הן עיקר הבית, ברור שהערכים בבסיס הטענה הזו הם ערכים שבאים מהזרם הדתי המסורתי. כל עוד יש דיון רציונלי וענייני, אפשר להתקדם, אפשר לבחור בחירה מודעת, חופשית ומושכלת. אני חושב שצורת דיון כזו אמורה להיות היעד שלנו כחברה, בלי קשר לאיזה צד אני תומך בדיון. כי בלי כללי דיון כאלה, אין באמת חופש בחירה ואין התקדמות. במקרה כזה נשארת רק האופציה האלימה, כל צג ינסה לכפות את דעתו על האחר. הכפיה האלימה הזו לא חייבת להיות רק בעזרת אלימות פיזית או מילולית. משטרים פשיסטים\דקטטורים חשוכים כבר הבינו מזמן שאפשר לכפות את רצונם על ידי כלים עדינים יותר של שטיפת מוח ושל הינדוס התודעה. יש הרבה כלים לנסות להשפיע עלינו ללא ידעתנו ולגרום לנו להרגיש כאילו בחרנו באופן חופשי בדיוק במה שרצו שנבחר מלכתחילה. פרסומות משתמשות בשטיפת מוח רגשית כזו כל הזמן. בכלל, נראה שבין הכלים היותר אפקטיביים זה להשתמש ברגשות עזים כמו פחד, כעס ותחושת קיפוח. כמעט כל דיקטטורה בהיסטוריה מצאה איזה שעיר לעזאזל להסית את ההמונים נגדו בטענה שהוא מסוכן, לא פטריוט ובוגד. הכי ציני הוא השימוש בטענות כאילו אותו שעיר לעזאזל הוא זה ששולט בהמונים ולכן חייבים לטפל בו (כולנו מכירים את הסיפורים האנטישמיים על זקני ציון ששולטים בעולם למשל).

לכן, כחברה מתוקנת אנחנו אמורים לנסות לשאוף לדיון רציונלי ולהמעיט כמה שיותר בכלים כאלה של שטיפת מוח והינדוס התודעה, כדי שכולנו נוכל לבחור באופן חופשי ומודע ומתוך עובדות אמיתיות ולא מתוך שקרים וסילופים. זה תנאי בסיסי שחייב להיות מיושם בשני הצדדים!
אז מה היה בראיון הזה? האם הוא עמד בדרישות הללו? האם הוא היה דיון רציונלי וענייני, ללא כלים של שטיפת מוח והינדוס התודעה או לא?

להמעיט בשטיפת מוח והינדוס תודעה

אז לא, הדיון הזה לא היה כזה. הוא דוגמה יפהיפיה, לצערי, לשיטת הינדוס התודעה ושטיפת המוח שפורחת בימינו בעולם במה שנקרא משטרים פופוליסטים. הכינוי הזה, להיות פופוליסט, בדיוק בא לומר שבמקום לנסות ולשאוף לדיון רציונלי, מבוסס עובדות, הפופוליסט בכוונה יעשה הפוך. בווכנה ישמיט ויסלף עובדות וישתמש בכל כלי של הינדוס תודעה ושטיפת מוח כדי לנצח בדיון בכל מחיר. לפופוליסט לא אכפת מהאמת והעובדות ולא אכפת מערכים. כל מה שאכפת לו זה לצבור כוח, כסף וכבוד. מוכר לכם מאיפשהו?

למה השם הוא דווקא פפוליסט? כי כדי לנצח בכל מחיר, הדרך הכי פשוטה היא לזנוח את העובדות ושיטת הדיון הרציונלי ובמקומה להשתמש בססמאות שבדיוק מפעילות רגשות של פחד, כעס ותחושת קיפוח. בגלל שאלו רגשות כה עזים, מובטח לנו די בודאות, שהססמאות הללו יעבדו ויהפכו פופולריות. כך, בשיטה של הינדוס תודעה ושטיפת מוח למופת, הפופוליסט צריך להמשיך ולפמפם שוב ושוב (כמו שעושה כל פרסומת טובה) את אותן ססמאות פופולריות ולהפעיל כל פעם מחדש את אותם רגשות עזים אצלנו כדי שבמקרה נבחר בדיוק את מה שהוא רצה שנבחר בו וגם כדי שלא נשים לב להטעיות ולסילופים.

הנה מספר דוגמאות לכך מהראיון. בדיון רציונלי, בגלל שחשיפת האמת יותר חשובה מהניצחון, אמורים לתת לכל צד להציג את הטיעונים שלו ורק אז להגיב אליהם בצורה עניינית. אכן, עינת פישר משדולת הנשים עושה זאת ונותנת לצד השני, ליעל צין, לסיים את דבריה, למרות שהיא לא מסכימה איתה. אבל אז כשמגיע תורה של עינת להציג את הטיעונים שלה, מאד מהר, יעל מתחילה להתפרץ לדבריה ולא נותנת לה לסיים. מזל שהמראיינים אטילה ואלכס עשו עבודה טובה והשקיטו את יעל כדי שענת תוכל לסיים את הטיעונים שלה. מה שמעניין הוא שבשום שלב יעל לא ניסתה לענות ולהתייחס לשאלות של המראיינים. במקום, היא תקפה שוב ושוב את הצד השני לויכוח. זוהי טקטיקה פופוליסטית ידועה אחרת. כולנו מכירים את המשפט “ההגנה הטובה ביותר היא התקפה”. כשהאמת לא מעניינת ורוצים לנצח בכל מחיר וכשאין טיעונים טובים, מה שנשאר זה להתקיף את הצד השני ולהשמיע ססמאות שכל מטרתן היא לעורר את אותן רגשות עזים של פחד, כעס וקיפוח, ולצערי זה בדיוק מה שעשתה יעל צין. השיא הגיע לקראת סוף הראיון (דקה 3:26 הסבר על החוק, ואז דקה 5:45) כאשר ענת והמראיינים מנסים להחזיר את יעל לנושא ושואלים, ‘למה החוק החדש שהממשלה מציעה, שמדבר על קידום נשים, מוחק משום מה את הסעיפים שאומרים שיהיה ארגון בישראל שיאבק באפליה ובאלימות נגד נשים ויקדם שוויון’?

ליעל לא היתה כמובן תשובה לשאלה הזו. במקום, היא בחרה שוב לתקוף את הצד השני ולהשתמש בסיסמאות לא קשורות שכל מטרתן היא רק להפעיל את רגשות הכעס והשנאה לצד השני. זהו פופוליזם במיטבו. בגלל שהאמת והעובדות לא חשובות אלא רק הנצחון, כשהעובדות לא מסתדרות פשוט מתעלמים מהן ועוברים להפעיל רגשות של כעס על הצד שני כדי לאחד שורות ולנצח בכל זאת בדעת הקהל, למרות שעובדתית הטיעון לא טוב ואמור לרדת מהשולחן. זו התנהגות פופוליסטית, בריונית ואלימה. לא פלא שהמחאה משתמשת במילה ‘בושה!’ כל כך הרבה..

אם אתן זוכרות התחלנו מהשאלה איך נדע מי צודק וראינו שחייבים להשתמש בדיון רציונלי. ראינו גם שיש דווקא מקרים קלים בהם הטיעונים פשוט לא נכונים ואז ברור שצריך להתעלם מהם. זה בדיוק המקרה כאן, אבל האם אתם חושבים שזה מה שיקרה? האם מישהו או מישהי ישנו את דעתם בעקבות הכישלון של יעל להשמיע טיעונים משכנעים? האם יעל עצמה תעשה את הבחירה הרציונלית ותחשוב שאולי היא טועה? כנראה שלא. כדי שנורמות כאלה כן יקרו צריך חינוך ונורמות שמכירות באמת כערך חשוב ודורשות להתאמץ ולא לבחור בדרך הפופוליסטית הקלה. בתרבות הפופוליסטית הנוכחית אנחנו רחוקים שנות אור מנורמות כאלו. בשלב מסויים של הראיון (דקה 1:54) יעל עונה למראיינת ‘שימי לב, זה הכל איך שאנחנו מהנדסים את התודעה, גם כאן בתקשורת, איך שאנחנו מעבירים את זה לצופים שלנו”. אני מקבל את התחושה שמבחינתה אין משהו מעבר להינדוס התודעה. אין אמת, אין טענות נכונות ומוטעות ואין צורך בהצדקות. כל מה שנשאר זה הינדוס התודעה של השומע כדי שיחשוב כמוך.

טקטיקה פופוליסטית

פופוליזם היא לא טקטיקה חדשה. מאז ומעולם היו לאנושות מנהיגים פופוליסטים כאלה שהשתמשו בשיטות הנלוזות הללו כדי לצבור כוח ומעמד על חשבון האמת והמוסר. הדבר שאותי קצת מפתיע הוא שאחרי היסטוריה כל כך ארוכה של מלכים ודיקטטורות ואחרי שכבר כמה מאות שנים (בייחוד מאז המהפכה המדעית ותקופת הנאורות) האנושות חוזרת ומדברת על עד כמה חשוב הידע, האמת, הרציונל והבחירה המודעת החופשית, עדיין שוב נראה שהאנושות נופלת לאותו בור פופוליסטי פשוט. חשבתי שהתפתחנו כבר אל מעבר לזה. אני חושב שהתקופה הזו מראה עד כמה החינוך שלנו לכל הרעיונות הללו ולערכי הנאורות הוא גרוע.

זהו, אין לי יותר מה להוסיף. בדרך כלל אני אופטימי, אבל אני באמת לא יודע איך יכול להיות שאנשים לא שמים לב למנגנונים האלה שלוקחים להם את הבחירה החופשית ומאיימים לקחת את האנושות לימים הרבה יותר אפלים, כמו שהיה בעבר. אני גם לא יודע למה אנשים בוחרים עדיין להשתמש בשיטות הנלוזות הללו למרות שהן מבטיחות רק אלימות בשלל צורות. תמיד יש לאדם בחירה, אנחנו יכולים לבחור באלימות ובשטיפת מוח כדי לנצח בכל מחיר. אבל, אנחנו אמורים להיות מפותחים יותר מזה ולבחור באמת ובטוב. לא להסתכל רק על עצמנו אלא על כל החברה ולבחור בדרך חיים משמעותית וערכית שמבוססת על אמת ורציונל ולא סתם לבחור בדרך הקלה שמבוססת על יצרים הישרדותיים של הסתכלות צרה רק על עצמעטך, וחיפש אחרי כוח וכבוד מדומה. אני מקווה שהתקופה הזו תעבור במהרה ונצא ממנה חזקים ומפותחים יותר.

עוד בנושא באתר הידען:

• מה ההבדל בין פופוליסט לדיקטטור? ליוונים הקדמונים יש תשובות
• קיצור תולדות המערב – הערכים של העידן המודרני חלק א’
• קיצור תולדות המערב – הערכים של העידן המודרני חלק ב