מולקולות נדיפות עשויות לאפיין מחלות כגון עששת ומחלת חניכיים
למיקרוביום – טריליוני המיקרואורגניזמים (כגון חיידקים) שחיים בגופנו – ישנה השפעה מכרעת על בריאותנו. חלקם עלולים לגרום למחלות קשות וחלקם יכולים להיאבק בהן. מחקרים רבים מוכיחים זאת שוב ושוב כבר משנת 2007, אז הכריזו חוקרים על פרויקט המיקרוביום האנושי. עד לאחרונה סברו שמיקרוביום המעי – בעל אוכלוסיית המיקרואורגניזמים הגדולה ביותר – הוא הגורם העיקרי שמשפיע על מערכות הגוף ועל התפתחות מחלות. אך כיום מבינים שגם למיקרוביום האורלי (בחלל הפה) יש תפקיד מרכזי בכך ושחשיבותו דומה לזו של מיקרוביום המעי.
פרופ’ יעל חורי-חדד, רופאת שיניים ומנהלת המחלקה לשיקום הפה בפקולטה לרפואת שיניים של האוניברסיטה העברית בירושלים, ובית החולים הדסה, חוקרת כיצד המיקרוביום שבחלל הפה משפיע על התפתחות מחלות אורליות – כגון עששת, מחלת חניכיים (דלקת סביב השיניים) ופריאימפלנטיטיס (דלקת סביב השתלים) – ואת הקשר שבין המחלות הללו למחלות כלליות, מערכתיות. “הקשר בין בריאות חלל הפה לבריאות מערכות הגוף כבר הוכח”, היא אומרת. “כל פציעה או דימום בחלל הפה (למשל בחניכיים), אפילו מצחצוח שיניים, עשויים לאפשר לחיידקים, גם פתוגניים (מחוללי מחלות), להגיע משם לזרם הדם. לכן אדם שסובל ממחלות זיהומיות (דלקתיות) בחלל הפה עשוי לסבול יותר ממחלות כרוניות (למשל מחלות לב, סוכרת ואלצהיימר). שכן ידוע שבבסיס מחלות אלו קיים מנגנון דלקתי, והדלקת בפה עלולה להחמיר אותן”.
באחד ממחקריהם האחרונים החליטו פרופ’ חורי-חדד וצוותה, שכולל את רופאת השיניים ד”ר מאיסה חאיק, לבחון את הקשר שבין הרכב החיידקים בחלל הפה למולקולות נדיפות (גזים שננשפים בנשימה). אומרת פרופ’ חורי-חדד: “אם אדם סובל ממחלה דלקתית בפה, המולקולות שהוא נושף יכילו רכיבים שמקורם בחיידקים המזהמים ובתוצרי הדלקת הנלווית. כך, המולקולות הללו יכולות להיות ‘טביעת אצבע’ של מחלות אורליות, ובאמצעותן אנחנו יכולים לאבחן אותן בשלב מוקדם”.
במסגרת המחקר, נתנו החוקרים ל-90 מטופלים – 30 בריאים, 30 עם עששת ו-30 עם מחלת חניכיים – לנשוף לתוך שתי שקיות אוויר; שקית אחת נבחנה באף אלקטרוני – מתקן בגודל מחשב נייד שפיתח פרופ’ חוסאם חאיק מהטכניון, אשר מכיל צינורית שנושפים לתוכה וננו-חיישנים שכל אחד מהם נקשר לתרכובות אורגניות מסוימות. שקית האוויר השנייה נבחנה במכשיר כרומטוגרפיה של גז (ספקטרומטריית מסה), שמפריד בין מולקולות נדיפות, מזהה ומכמת אותן. בשתי הבדיקות גילו החוקרים כי כל קבוצת מטופלים מאופיינת במולקולות נדיפות אחרות, וכי יש מולקולות שמאפיינות את החולים בלבד.
בעקבות תוצאות אלה החליטו החוקרים לערוך מחקר גדול יותר, שמתקיים בימים אלה, בתמיכת הקרן הלאומית למדע. במסגרת זו ייבחנו המולקולות הנדיפות של 300 מטופלים שמצבם הרפואי לא ידוע במכשיר ששמו סניפון, שפותח גם הוא בידי פרופ’ חוסאם חאיק. פרופ’ חורי-חדד אומרת שמדובר במכשיר בינה מלאכותית שגודלו כשל סמארטפון. “אפשר ללמד אותו לזהות מולקולות נדיפות, לאפיין אותן לפי מחלות אורליות שונות ולכמת אותן. המטרה היא שכל אדם יוכל להשתמש בו באופן שגרתי או תקופתי, בביתו או במרפאה – לנשוף לתוכו ולדעת (למשל באמצעות צבע מסוים שמתקבל לאחר הנשיפה) אם חל שינוי במצב הפה שלו. כלומר, זה אמור להיות כלי נגיש וקל לשימוש שיתרום לאבחון מוקדם של מחלות אורליות, ובהן אף סרטן הפה”.
החיים עצמם:
פרופ’ יעל חורי-חדד, בת 52, נשואה פלוס ארבעה ילדים (בני 16 עד 25) ומתגוררת במודיעין. היא נולדה בתוניסיה ועלתה לארץ בגיל 14. “גדלתי בכפר קטן עם באר, עגלות וסוסים”, היא נזכרת, “ומאז ומתמיד היה ברור לי שאני רוצה לטפל באנשים”. בזמנה הפנוי היא מעדיפה לבלות במטבח, בין הסירים (“אם לא הייתי רופאה, הייתי טבחית. הבישול הוא תרפיה בשבילי ואני מאוד אוהבת לבשל לאחרים. ההנאה שלהם מהאוכל גורמת לי לסיפוק רב”).
עוד בנושא באתר הידען:
