משבר האקלים כבר כאן. עבור תושבי המדינות העניות הנחשבות ל"עולם השלישי", אין ספק באשמים: מדינות המערב העשירות. לא רק שהן נמנעות מפעולות למניעת ההתחממות, הן גם ממשיכות לפתח מקורות זיהום ופליטות שגורמים לה. בנוסף, הן נוהגות בצביעות ובכחש המונעים על ידי כוחות כלכליים
בזמן שהחום מכה ושובר שיאים לפי התחזיות, במזרח אפריקה מתים עשרות עקב שטפונות והצפות. ברחבי העולם אוכלוסיות סובלות ממכות חום ובצורת. יש מי להאשים! יש אשמים ידועים וברורים.
עבור תושבי המדינות העניות הנחשבות ל"עולם השלישי", אין ספק באשמים: מדינות המערב העשירות. לא רק שהן נמנעות מפעולות למניעת ההתחממות, הן גם ממשיכות לפתח מקורות זיהום ופליטות שגורמים לה. בנוסף, הן נוהגות בצביעות ובכחש המונעים על ידי כוחות כלכליים.
אין צורך בבורר או שופט, שכן גם האשמים מודים באשמתם ואפילו מבטיחים לשפר ולתקן. אך ההבטחות נשארות על הנייר בלבד. אחד הסובלים מגדיר זאת כך: "הצביעות של שליטי המדינות העשירות מאיצה את ההתחממות העולמית ומקרבת את העולם לאסון בלתי הפיך, שתוצאותיו הקשות יותר כבר מולידות את סבלם של התושבים העניים ביותר במדינות העניות".
טיפול בזיהום הפלסטיק והפליטות
מסתבר כי כמו הניסיונות לטיפול בזיהום הפלסטיק, כך גם ה"טיפול" בפליטות מזהמים מתעשיית הייצור והשימוש בדלק מחצבי. במקום לטפל במקור הזיהום ולעצור את הייצור, מחפשים שיטות למיתון הפליטות באמצעות איסוף וקליטת המזהמים והפיכתם למוצרים משניים. יוזמה מבורכת אך בהחלט לא מספיקה.
נציגים רשמיים מכירים בבעיה וטוענים שיש צורך בנשיאת אחריות כללית שתתחלק בין המדינות העשירות שתומכות במדינות ה"מתפתחות". אך מדינות הצפון העשירות, שהיו התורמות העיקריות לפליטת גזי חממה, ממשיכות להתעלם מחובתן ומאחריותן למצב.
גם כוונה של האיחוד האירופי למדיניות אקלים "צודקת" (Carbon Border Adjustment Mechanism – CBAM) מנציחה את הצביעות. הכוונה למיתון הפליטות במדינות "מתפתחות" רק מחזקת את חוסר השוויון. בנוסף, השיטה של "מס-פחמן" מקשה על מדינות עניות ליישם פעילות אקלים, שכן חסרים להן האמצעים להסתגל להתחממות ולהשפעותיה, והן חסרות מימון למעבר לטכנולוגיות אחרות שיאפשרו מיתון הפליטות.
יישום ההחלטות להגבלת ההתחממות
מדינות מפותחות העבירו מתקני ותעשיות לייצור אנרגיה למדינות בדרום העני, וכך נוצר "יצוא פליטות" והאשמה זזה. ליישום ההחלטה להגביל את עליית הטמפרטורה ל-1.5 מעלות (מעל לרמה שלפני התפתחות התעשייה) ידרשו צעדים קיצוניים. אך לפי הערכת הארגון הבין-ממשלתי לאקלים (IPCC), עד 2100 הטמפרטורות יעלו ב-2.7 מעלות – כלומר אסון.
למרות הדחיפות, מדינות מתמקדות בעיקר בהסחת הדעת של "אפס פליטות" עד 2050, תוך התעלמות מהדחיפות לעצור את הפליטות מיד.
המסחר בפחמן
בכנסים שונים "נמכר" פחמן כדרך היעילה וההוגנת להפחתת פליטות ולמיתון ההתחממות. אך בפועל, לא מתקיים דיון על הצורה בה יחולקו "מיסי הפחמן" ועל הצורך לממן את הסתגלות המדינות העניות להתחממות. מיסוי הפחמן אמור להוות עונש לפולטים ופיצוי לנפגעים, אך יש מעט סימנים למאמץ לפצות את הנפגעים. לשוק הפחמן השפעה לא הולמת והפליטות הופחתו באופן שולי בלבד.
צעדים נדרשים
כדי שמדינות ואוכלוסיות עניות יוכלו להסתגל להתחממות ולאחר מכן לתרום לעצירתה, יש צורך בהעברת מקורות ואמצעים שיאפשרו פיתוח בר-קיימא ומיתון ההתחממות. לפני יותר משנה הוקמה "הקואליציה הכלכלית לאפס פליטות", כאשר מדינות במערב התחייבו להפחית את הפליטות בהדרגה עד לאפס פליטות (Net Zero). אך אחרי יותר משנה, רוב ההתחייבויות נשארו על הנייר בלבד. הפקת ושריפת הדלק המחצבי ממשיכה למרות כל הסכנות הידועות!
המסחר בפחמן מקודם כפתרון למיתון ההתחממות, אך ההגבלות וחוסר היעילות להפחתת הפליטות פוגעים בצורך הדחוף לחלופות יעילות. השקעות נבחרות וקידום טכנולוגיות להתאמה והסתגלות של אוכלוסיות במדינות עניות מהוות צעדים חשובים והכרחיים, שיצליחו רק אם ייושמו רעיונות מעשיים לפיתוח בר-קיימא למרות האתגרים.
מיתון ההתחממות העולמית וההתאמה לשינויי האקלים מצריכים גישה כוללת והוגנת שתציב סדרי עדיפות להפחתת פליטות תוך תמיכה באוכלוסיות פגיעות שהן הנפגעות מההתחממות העולמית.
עוד בנושא באתר הידען:
