כך אומרת פרופ’ בלה גליל, ביולוגית ימית בכירה המשמשת כחוקרת ואוצרת במוזיאון הטבע ע”ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב בנוסף, היא הייתה אחת משלושת המחברים הראשיים של הפרק על “השפעות פלישות ביולוגיות על הטבע, תרומת הטבע לאנושות ואיכות חיים טובה” בדו”ח הבינלאומי של הפנל הבין-ממשלתי למגוון ביולוגי ושירותי מערכת (IPBES)
דו”ח בינלאומי חדש של הפנל הבין-ממשלתי למגוון ביולוגי ושירותי מערכת (IPBES) מצביע על הסכנה הגוברת של מינים פולשים למגוון הביולוגי ברחבי העולם. פרופ’ בלה גליל מאוניברסיטת תל אביב, אחת מכותבות הדו”ח, מסבירה את ממצאיו העיקריים ואת השלכותיהם על ישראל.
הדו”ח, שהתבסס על מאמץ מחקרי של למעלה מ-80 מדענים במשך כ-3.5 שנים, מצא שמינים זרים פולשים אחראים ל-60% מההכחדות של צמחים בעולם. הנזק הכלכלי השנתי מהם מוערך בלמעלה מ-400 מיליארד דולר.
כיום ישנם למעלה מ-37 אלף מינים זרים מתועדים בעולם, ומספר זה גדל בקצב של כ-200 מינים חדשים מדי שנה. יותר מ-3,500 מהם הם מינים פולשים הגורמים נזק ישיר לטבע ולאדם.
על פי הדו”ח, מינים פולשים הם אחד מחמישת הגורמים העיקריים להכחדת מינים, לצד ניצול יתר, שינויי אקלים וזיהום. עם זאת, ניתן למנוע פלישות עתידיות באמצעות אכיפה קפדנית של בקרות על יבוא מינים זרים. כמו כן, יש צורך בגופי ממשלה יעילים שיאתרו מינים פולשים בשלב מוקדם וינקטו באמצעים להדברתם.
אחת הדוגמאות הבולטות בישראל היא נמלת האש הקטנה, שהגיעה במשלוח עץ למפעל והתבססה במהירות בבתי גידול לחים. הנמלה גורמת לתגובות אלרגיות חריפות ואף סיכון חיים בעקיצותיה. למרות שהייתה ידועה כמין מסוכן עוד בשנות ה-90, לא ננקטו אמצעים לעצירת התפשטותה. אילו היו מזהים אותה מוקדם ומעשנים את משלוח העץ, ייתכן שהיו מונעים את התבססותה הנרחבת בישראל.
גם מיני ציפורים פולשים כמו המיינה והדררה גורמים לנזקים רבים. המיינות, שיובאו בתחילה כציפורי נוי, דוחקות ומגרשות מינים מקומיים ופוגעות בקניהם ובגוזליהם. הדררות נכנסות לישראל בכוונה כחיות מחמד, ומאז בריחתן לטבע הן מתרבות במהירות ופוגעות הן בגידולים חקלאיים והן במיני ציפורים אחרים. מקרים אלה מראים שיש צורך בפיקוח הדוק יותר על יבוא מינים זרים למטרות נוי ומחמד.
גם מיני דגים פולשים רבים הגיעו לחופי ישראל ממזרח, דרך תעלת סואץ. דוגמה בולטת היא דג הפוגו האסייתי הרעיל, שגרם למקרי אשפוז רבים. תעלת סואץ מהווה ציר מעבר חשוב להגירת מינים מים סוף לים התיכון. במהלך 150 שנות קיומה היא הורחבה והועמקה מספר פעמים, על מנת לאפשר מעבר של ספינות גדולות יותר. שינויים אלה איפשרו מעבר של נפחי מים גדולים יותר, וכך גם של מינים נלווים רבים יותר מים סוף. הרחבה נוספת של התעלה לאחר התקעות ספינה בתעלה שגרמה לסתימתה למשך ימים ארוכים צפויה להגביר עוד יותר את תנועת המינים למערב הים התיכון כדוגמת החוטית הנודדת, ולהגדיל את האיום על המגוון הביולוגי בישראל ובים התיכון.
רוב המינים הזרים תועדו החל משנות ה-70, עם עליית המודעות לסכנה ובמקרה של מזרח הים התיכון מפתיחתה מחדש של תעלת סואץ בעקבות הסכם השלום עם מצרים. המצב צפוי להחמיר עם המשך השימוש המוגבר במשאבי הטבע ושינויי האקלים. דו”ח מבקר המדינה מ-2022 מצביע על כישלון משרדי הממשלה בהתמודדות עם האיום, וקורא ליישום המלצות המבקר כדי למנוע נזקים עתידיים הן לטבע והן לכלכלה ולאיכות החיים בישראל.
עוד בנושא באתר הידען:
6 תגובות
המאמר מניח שהטבע הוא דבר סטטי, ושיש נקודה אחת בזמן שהיא המצב ה “נכון” שלו. זו ראיה דתית של הטבע שמנוגדת למדע, המבין את הטבע כתהליך רציף של שינוי. המטרה היא נכונה: לשמור על מגוון ביולוגי מקסימלי, אבל הפתרון הוא לא להיאבק במינים פולשים אלא לדאוג שהתהליך יהיה הדאגתי, כך שלבעלי החיים המקומיים יש הזדמנות להשתנות ולהסתגל לשינוי. בסופו של דבר, חיות שיותר מתאימות לסביבה הנוכחית ישרדו. זו האבולוציה. כל חיה על כדור הארץ שייכת לזן שהיה “פולש” בשלב כלשהו והוציא מהתחרות את המינים שהתחרו בו. האם הקיום של הדררה והמיינה פחות מוסרי מציפורים אחרות שהיגרו לישראל בשנות העשרים או במאה שעברה? ומי מחליט? היצר הבירוקרטי המוסרני לעשות רגולציה אפילו לטבע מפחיד אותי הרבה יותר מהחשש שיהיו לי יותר מדי תוכים ירוקים יפייפיים על העצים. תשאירו לי את הדררות ואל תשכנעו אותי שצריך משרד ממשלתי שיאבק בהן. תודה.
ומה אם מיני פולשים של אנשים לישראל ממזרח אירופה ואפריקה סכנה למדינה
יש לדאוג שהן יהיו כשרות ולפתוח את מסעדת המיינה והדררה
המין הפולש הוותיק והמסוכן ביותר לסביבה הוא האדם. לחובתו נרשמו מעללים רבים המאפיינים מינים פולשים כוול השמדת מיני בעלי חיים אחרים כגון זני הומו אחרים, חיות גדולות דוגמת הממותה, זנים רבים של צמחים וציפורים ועוד אין ספור.
את הדרכות הביא אלכסנדר מוקדון במסעותיו
טופחים כל הציפור את כישלון האדם
זה תהליך טבעי שגורם לשינויים ואין טעם להלחם בהם כי זה נידון מראש לכישלון.
הדרך הטובה היא למנוע מהם התרבות על ידי שימוש בתהליכים ביולוגיים.