על הקשר בין כוונות טובות לתוצאות פחות-טובות
גידול סרטני מתפתח עקב חלוקה והתרבות חסרות בקרה של תאים שעברו התמרה סרטנית. עם זאת, בסביבתו של הגידול מצויים תאי גוף נורמליים (למשל תאי מערכת החיסון ופיברובלסטים – תאי סיב ברקמת החיבור של הגוף), וכן מבנה המשתית (מטריצה) החוץ-תאית וכלי דם. כל אלו “מתוכנתים מחדש” על ידי התאים הסרטניים כך שיעזרו להם להתפשט ולייצר גרורות.
פרופ’ נטע ארז מהפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב וצוותה חוקרים את סביבת הגידול הסרטני, בעיקר בשד, ואת תרומתה להתפשטותו, כלומר להתפתחות גרורות. “רוב מקרי המוות מסרטן נגרמים מגרורות שאינן ניתנות לריפוי”, אומרת פרופ’ ארז. “כך למשל, בסרטן שד, לאחר שהמטופלות עוברות ניתוח להוצאת הגידול, לרוב הן מקבלות טיפול משלים (כגון כימותרפיה והקרנות) כדי לחסל שאריות סרטניות שאולי נותרו. ועם זאת, לעתים, אחרי כמה שנים, אצל חלקן מתגלות גרורות, למשל בריאות או בעצמות. מדובר בגרורות שלא נצפו לפני כן בבדיקות ההדמיה כיוון שהן היו זעירות – מיקרו-גרורות. כלומר, במשך כל השנים הן היו שם, אבל לא הצליחו לשגשג. עם הזמן הן למדו ‘לתקשר’ עם מיקרו-סביבה חדשה, למשל תאים באיברים שאינם השד. ואז, אחרי כמה שנים, כאשר הן מתגלות, זה כבר מאוחר מדי, הן מפושטות וקשה מאוד לרפא את המחלה”.
פרופ’ ארז וצוותה מתמקדים במחקרם בשלב המיקרו-גרורות. מטרתם למנוע את היווצרותן ואת התפתחות הגידול או הישנותו. במחקרים אלה הם מזריקים תאים סרטניים לשד של עכברות, מסירים בניתוח את הגידול שהתפתח, ובוחנים את השתלשלות האירועים בחלון הזמן שבו מתפתחות גרורות באיברים מרוחקים (למשל בעצמות, בריאות ובמוח).
במחקרם האחרון, שזכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, הם ביקשו לדעת כיצד פיברובלסטים מסייעים להתפשטות הגידול או להתפתחות גרורות. במצב נורמלי, לפיברובלסטים יש תפקיד מרכזי בריפוי נזקים (כגון פצעים) ברקמות ובשמירה על המבנה שלהן. לאחר פציעה, הפיברופלסטים מפעילים תאי חיסון (תאי דלקת) שמעוררים תגובה דלקתית מקומית, ובנוסף יוצרים רקמת צלקת.
החוקרים בודדו פיברובלסטים מתאי השד של העכברות ובחנו אותם בריצוף גנטי. כך גילו מהם הגנים שמתבטאים בהם בשלבי ההתפתחות השונים של סרטן השד, ואת רמתם, ובתוך כך מצאו עלייה ניכרת ברמת חלבונים ששייכים למסלול אינפלמזום. מסלול זה מוכר מתאי מערכת החיסון: חלבוניו מאפשרים להם לחוש נזק רקמתי ולהזעיק אליו תאי חיסון נוספים כדי לייצר דלקת שתילחם בנזק. אך עד היום הוא לא נצפה בפיברובלסטים.
“כדי שמערכת החיסון תפעיל תגובה דלקתית היא צריכה לזהות חלבונים ספציפיים, למשל של חיידק, או נגיף, או נזק רקמתי שנגרם מפציעה”, אומרת פרופ’ ארז. “הופתענו לגלות שפיברובלסטים פועלים באופן דומה בתהליך סרטני – הם חשים באמצעות חלבוני האינפלמזום שנמצאים עליהם את הנזק הכימי והמכני שהגידול גורם לרקמות ומפרשים זאת כנזק שנגרם מפציעה.
כך, הם מתרבים, מגייסים תאי דלקת לאזור (דבר שמעודד התמרה סרטנית), וגם מפרישים חומרים שמגבירים את חדירות כלי הדם של התאים הבריאים, מה שמאפשר לתאים הסרטניים לחדור אליהם ביתר קלות ולשלוח גרורות. כלומר, כמו שהפיברובלסטים עוזרים לרקמה פצועה להחלים, כך הם עוזרים לגידול לשגשג”.
החוקרים גילו שהציטוקין (חלבון מעודד דלקת) אינטרלוקין 1 בטא – שמופרש מהפיברובלסטים (ואשר הוא התוצר הסופי של מסלול האינפלמזום) – הוא זה שלמעשה משפיע על גיוס תאי הדלקת ועל חדירות כלי הדם בדרך שמעודדת היווצרות גרורות. אצל עכברות שעברו השתקה גנטית של מסלול האינפלמזום בפיברובלסטים, ובעיקר של אינטרלוקין 1 בטא – הגידול בשד פחות גדל והיווצרות הגרורות התעכבה. החוקרים מקווים כי ממצא זה יוכל לשמש לפיתוח תרופות שיחסמו את המסלול הדלקתי בפיברובלסטים ובכך יקטינו גידולי שד וגידולים אחרים ואף ימנעו התפתחות גרורות.
החיים עצמם:
נטע ארז, 49, נשואה + שני ילדים (16.5, 13), מתגוררת בנס ציונה, אוהבת לבשל ולעשות יוגה. ב-2020 קיבלה פרס Mentoring in Science (חונכות מדעית) מטעם כתב העת היוקרתי Nature (“מעבר להיותי חוקרת חשוב לי מאוד לקדם סטודנטים ומדענים צעירים ולתמוך בצמיחתם ובקריירה שלהם. לדעתי זהו אחד התפקידים החשובים שלנו כחוקרים מנוסים”).
עוד בנושא באתר הידען:
