לממצאים יש חשיבות רבה מכיוון שהם עשויים לאפשר אבחון וטיפול מניעתי טרם הופעת הגרורות הקטלניות * החוקרים: “חולות סרטן השד, וגם חולים בסוגי סרטן רבים אחרים, אינם מתים מהגידול הראשוני, אלא מגרורות שמתפתחות, לעתים כעבור שנים, באיברים חיוניים כמו הריאות והמוח. זיהוי תהליכי ההכנה לקליטת הגרורות בשלב מוקדם יכול להציל את חייהם של מיליונים.”
מחקר חדש של אוניברסיטת תל אביב גילה שינויים ברקמת ריאות בריאות המעידים על הכנה לקליטת גרורות סרטניות. השינויים זוהו באזור המכונה ‘המיקרו-סביבה’ של הגידול, וספציפית בתאי רקמת חיבור המכונים פיברובלסטים. לטענת החוקרים, שינויים אלה ברקמות הם סימן מקדים להתפתחות אפשרית של תאי סרטן – גרורות. לדבריהם, הבנת התהליך הגרורתי ואבחונו בשלב כה מוקדם עשויים להוביל לטיפול מניעתי מציל חיים.
המחקר נערך בהובלת פרופ’ נטע ארז, ראש המחלקה לפתולוגיה בפקולטה לרפואה ע”ש סאקלר, ולצדה צוות החוקרים במעבדה שלה, ד”ר אופיר שני וד”ר יעל רז, וכן חוקרים נוספים מאוניברסיטת תל אביב, מהמרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), מהמרכז הרפואי שיבא וממכון וייצמן. המאמר פורסם בכתב העת eLife.
החוקרים מסבירים כי בסוגי סרטן רבים, ביניהם סרטן השד, החולים אינם בהכרח מתים מהגידול הראשוני. הגורם הקטלני, בסופו של דבר, הוא הגרורות, שמגיעות לאיברים חיוניים ומשגשגות שם. גם אצל חולה שעברה את כל הטיפולים המוצעים, כולל ניתוח להסרת הגידול הראשוני, ולאחריו טיפולי כימותרפיה והקרנות שנועדו לחסל את שאריותיו, עלולות להופיע גרורות כעבור מספר שנים. בשיטות המעקב הנהוגות היום מאותרות הגרורות רק כשהן כבר גדולות למדי – כשהמחלה בשלב מתקדם, ולרפואה אין פתרונות יעילים.
מסיבה זו חוקרת קבוצתה של פרופ’ ארז את ‘הקופסה השחורה’ – אותו פרק זמן שבין ההחלמה לכאורה לבין הופעת הגרורות, במטרה להבין את התהליך הגרורתי ולזהותו כבר בשלבים ראשוניים. מחקריהם בשנים האחרונות העלו כי רקמות היעד באיברים אליהן מתעתדות הגרורות להגיע ‘מכינות את השטח’ לקליטתן ומייצרות עבורן סביבה ידידותית זמן רב לפני הופעת הגרורות עצמן.
במחקר הנוכחי צוות החוקרים בהובלת פרופ’ ארז חיפשו סימנים לשינויים הללו, שעשויים לשמש בעתיד לזיהוי התהליך כבר בתחילתו. החוקרים התמקדו בתאי רקמת חיבור (תאי סיב) המכונים פיברובלסטים ומצויים בין היתר בריאות.
פרופ’ ארז: “במצב תקין יש לפיברובלסטים תפקיד מרכזי בריפוי פצעים ונזקים לרקמות, אך מחקרים מהעת האחרונה העלו כי הסרטן מצליח לגייס אותם ולגרום להם לייצר עבורו סביבה תומכת. במסגרת המחקר הנוכחי ביצענו ריצוף של כל הגנים המתבטאים (ריצוף טרנסקריפטומי) בתאי פיברובלסטים שנלקחו מריאות של עכברים במודל לסרטן השד.”
החוקרים השוו בין תוצאות הריצוף בתאים שנדגמו מריאות בריאות, מריאות עם מיקרו-גרורות (גרורות זעירות שלא ניתן לזהותן בבדיקות קליניות מקובלות), ומריאות עם גרורות גדולות, במצב של מחלה מתקדמת. על פי השינויים שזוהו משלב לשלב, הצליחו החוקרים לאפיין לראשונה את התהליך המתחולל במיקרו-סביבה של הגרורות הסרטניות, כבר בשלבים המוקדמים של הכנת השטח לקליטתן.
בנוסף הם זיהו באופן ספציפי את החלבונים שמניעים את תהליכי ‘החיווט מחדש’ בפיברובלסטים, וגילו שאחד החלבונים המרכזיים בתהליך הוא Myc – המוכר כגורם מניע בהאצת ההתחלקות של תאים סרטניים. כעת מתברר שלחלבון זה יש גם תפקיד חשוב בשינוי שחל בפיברובלסטים לקראת קליטת הגרורות.
מסכמת פרופ’ ארז: “במחקר שלנו הצלחנו לאפיין תהליכים שמתרחשים ברקמות בריאות לכאורה כהכנה לקליטתן של גרורות סרטניות. אנחנו מאמינים שבעתיד יוכלו הממצאים שלנו לסייע בזיהוי התהליך הגרורתי עוד לפני שהגרורות עצמן מגיעות ומשתרשות באיבר היעד, במטרה להעניק טיפול מניעתי. טיפול כזה, שימנע את התפתחות הגרורות, עשוי להציל את חייהם של מיליוני בני אדם בכל העולם.”
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
מעניין, האם השינוי מתחיל כי הסרטן משחרר חלבונים או חומר אחר שגורם לריקמה להתחיל להתכונן או שתאי סרטן שמגיעים לריקמה הם אלה שמשפעלים אותה?