תפיסות של הזדקנות על ידי מטופלים זקנים, משפיעות על בריאותם לאחר אשפוז
האם “תפיסות על הזדקנות” בנקודת זמן מוקדמת מנבאות את התפקוד הגופני של זקנים המתמודדים עם אתגרים בריאותיים לאחר אשפוז? זה נושא מחקרו של ד”ר יעקב הופמן, בשיתוף עם פרופ’ עמית שרירא ופרופ’ אהוד בודנר מהתוכנית לגרונטולוגיה באוניברסיטת בר-אילן. המחקר, שזכה במענק מהקרן הלאומית למדע, יבחן כ-500 חולים ממספר מחלקות פנימיות בשלושה בתי חולים, שיעברו הערכה בארבע נקודות זמן במהלך חצי שנה מאשפוזם.
הקשר בין תפיסות זיקנה והתמודדות עם אתגרים בריאותיים הוכח במחקר מקדים אצל 226 אנשים זקנים הסובלים ממצבים רפואיים כרוניים שונים, כגון שבץ או שברים אוסטואופורוטיים (עם אשפוזים). גיל סובייקטיבי צעיר יותר (אנשים שהרגישו צעירים מגילם) בזמן קבלת החולים לבית החולים, ניבא הערכות גבוהות יותר במדידת העצמאות התפקודית עם שחרורם. מדד העצמאות התפקודית הוא כלי הערכה שמטרתו להעריך את מצבם התפקודי של החולים לאורך כל תהליך השיקום בעקבות אירוע מוחי, פגיעה מוחית טראומטית, פגיעה בחוט השדרה או סרטן. ממצאים אלה מראים כי כמה תפיסות עיקריות בנוגע להזדקנות מנבאות תוצאות בריאותיות בקרב חולים מבוגרים המאושפזים בבית החולים או בקהילה עם מצבים רפואיים חמורים.
אוכלוסיית האנשים הזקנים נמצאת באשפוז יותר מקבוצות גיל אחרות, במיוחד במחלקות לרפואה פנימית, בהן הזקנים מהווים 65-70% מן המאושפזים. אשפוזים מהווים צומת דרכים חשוב בחייהם של אנשים זקנים שעלול להשפיע דרמטית, ובסופו של דבר להוביל להידרדרות או להחלמה. בהתבסס על הספרות המדעית, ‘תפיסות על הזדקנות’ (למשל גילנות) יכולות לנבא במידה רבה את בריאותו ותפקודו של האדם הזקן. הממצאים המוקדמים של החוקרים, שנתמכו בראיות קודמות, מראים כי מדדי ‘תפיסות של הזדקנות’ יכולים לנבא את הבריאות והתפקוד הגופני גם בקרב אנשים זקנים הסובלים ממחלה כרונית, כמו גם בקרב אנשים זקנים המאושפזים ביחידה שיקומית. המחקר הנוכחי נועד לבדוק מודל אינטגרטיבי המקשר בין מספר ‘תפיסות של הזדקנות’ עיקריות: סטריאוטיפים שליליים על זקנים (גילנות), תפיסות של הזדקנות עצמית (עמדות כלפי הזדקנות עצמית וגיל סובייקטיבי) ומודעות לשינוי הקשור לגיל. המחקר מציע אפוא כי ‘תפיסות הזדקנות’ אלו יפעלו יחד וישפיעו על הבריאות והתפקוד הגופני לאחר האשפוז.
בנוסף להשפעות ישירות, למשל, גילנות המשפיעה על הבריאות והתפקוד הגופני, החוקרים צופים כי רמת הגילנות בתחילת האשפוז תשפיע על תפיסות של הזדקנות עצמית (כלומר עמדות שליליות כלפי ההזדקנות או גיל סובייקטיבי מבוגר יותר) בהמשך האשפוז, אשר בתורן יובילו למודעות לשינוי הקשור לגיל (במובן השלילי) לאחר השחרור, מה שבסופו של דבר יוביל, כעבור חצי שנה, לבריאות גופנית ותפקוד ירודה. המדענים סבורים כי הקשר בין גילנות לתפיסות ההזדקנות העצמית ימותן על ידי רמת הגילנות של אנשי הצוות הרפואי, כלומר ככל שהגילנות המחלקתית (בבית החולים שאושפזו בהם) גבוהה יותר, כך הקשר בין גילנות החולים ותפיסותיהם על הזדקנות עצמית יהיה חזק יותר.
ד”ר הופמן אומר שלמחקר עשויות להיות השלכות תיאורטיות וגם מעשיות. תיאורטית, מחקר זה מקדם את תחום ‘תפיסות ההזדקנות’ באמצעות התייחסות לקשרים הייחודיים בין מספר ‘תפיסות הזדקנות’ והשפעתן על הבריאות, בהקשר השכיח של אשפוז. באופן מעשי, הממצאים שיתקבלו עשויים להנחות סוגים שונים של התערבויות שיכוונו לתפיסות מוגדרות של הזדקנות בקרב מטופלים, במטרה לשפר את בריאותם לאחר האשפוז. לבסוף, ההבנה כיצד גילנות במחלקה הרפואית עשויה להשפיע על תוצאות הבריאות של המטופלים תוביל להתערבויות ברמת המקרו, כגון הכשרה מתאימה של אנשי רפואה.
החיים עצמם:
ד”ר הופמן אוהב לטייל יחד עם בני משפחתו, לקרוא ספרים, לשחות וללמוד את הדף היומי. יש לו חלום, לקנות גלשן סאפ, ובפעם בשבוע ללכת לים. לפעמים, כידוע, חלומות מתגשמים.
עוד בנושא באתר הידען:
