הנתונים מ-DART מתקפים את הפגיעה הקינטית כשיטה להגנה פלנטרית מפני אסטרואידים

במאמר מדעי שפורסם השבוע בכתב העת NATURE יש דיווח מפורט על ההדגמה המוצלחת של טכנולוגיית הפוגע הקינטי על ידי DART: שחזור של הפגיעה עצמה, דיווח על ציר הזמן עד הפגיעה, פירוט של המקום והאופי של אתר הפגיעה, ותיעוד הגודל והצורה של דימורפוס

מאז שמשימת DART (הניסוי לשינוי כיוון של אסטרואיד כפול) של נאס”א פגעה בהצלחה במטרתה לפני קרוב לחמישה חודשים ב-26 בספטמבר – ושינתה את המסלול של ירחון האסטרואיד דימורפוס ב-33 דקות – הצוות של DART עובד קשה בניתוח הנתונים שנאספו ממשימת ניסוי ההגנה הפלנטרית (הגנה על כדור הארץ) הראשונה בעולם.

במשימת DART השתמשו בטכניקה להסטת אסטרואידים המכונה “פוגע קינטי”, שמשמעה במילים פשוטות לרסק משהו לתוך משהו אחר – במקרה הזה, חללית לתוך אסטרואיד. מהנתונים, צוות החקירה של DART, בראשות המעבדה לפיזיקה שימושית של ג’ונס הופקינס בלורל, מרילנד, מצא שמשימת פוגע קינטי כמו DART יכולה להיות יעילה בשינוי המסלול של אסטרואיד, צעד גדול אל היעד של מניעת פגיעות עתידיות של אסטרואידים בכדור הארץ. הממצאים האלה פורסמו בכתב העת Nature.

“שמחתי כש-DART התנגשה חזיתית באסטרואיד בהדגמה הראשונה בעולם של טכנולוגיית הגנה פלנטרית, וזאת הייתה רק ההתחלה”, אמרה ניקולה פוקס, סגנית מנהל במינהל המשימות המדעיות במטה נאס”א בוושינגטון. “הממצאים האלה מוסיפים להבנה היסודית שלנו לגבי אסטרואידים ובונים בסיס לאפשרות שהאנושות תוכל להגן על הארץ מפני אסטרואיד מסוכן פוטנציאלית על ידי שינוי המסלול שלו”.

באחד המאמרים בכתב העת יש דיווח מפורט על ההדגמה המוצלחת של טכנולוגיית הפוגע הקינטי על ידי DART: שחזור של הפגיעה עצמה, דיווח על ציר הזמן עד הפגיעה, פירוט של המקום והאופי של אתר הפגיעה, ותיעוד הגודל והצורה של דימורפוס.

המחברים מציינים שההתבייתות האוטונומית המוצלחת של DART על אסטרואיד קטן, עם תצפיות מוקדמות מוגבלות, היא צעד ראשון קריטי במסלול לפיתוח טכנולוגיית הפוגע הקינטי כיכולת מבצעית בת קיימא של הגנה פלנטרית.

הממצאים מראים שיירוט של אסטרואיד בקוטר של כ-800 מטר, כמו דימורפוס, ניתן לביצוע ללא משימת סיור מקדים, למרות שסיור מקדים ייתן מידע רב ערך לתכנון וחיזוי התוצאה. מה שכן נחוץ זה זמן התראה מספיק – לפחות כמה שנים, אבל עדיף עשרות שנים. “עם זאת”, אומרים המחברים במאמר, ההצלחה של DART “יוצרת אופטימיות לגבי היכולת של האנושות להגן על הארץ מאיום של אסטרואידים”.

במאמר אחר משתמשים בשתי גישות בלתי תלויות המבוססות על תצפיות מכ”ם ועקומות אור מכדור הארץ. צוות החקירה הגיע לשתי מדידות עקביות של השינוי בזמן ההקפה כתוצאה מהפגיעה הקינטית: 33 דקות, פלוס- מינוס דקה אחת. השינוי הגדול הזה מצביע על כך שהרתע בגלל החומר שנחפר מהאסטרואיד ונפלט לחלל על ידי הפגיעה (המכונה פלט) תרם שינוי תנע משמעותי לאסטרואיד, מעבר לזה של החללית עצמה.

בפגיעה קינטית המפתח הוא שהדחיפה שהאסטרואיד מקבל מגיעה לא רק מהחללית המתנגשת, אלא גם מהרתע הזה של הפלט. המחברים מסכמים: “כדי שתשמש כהוכחת הרעיון של טכניקת הפוגע הקינטי של  ההגנה הפלנטרית, DART הייתה צריכה להדגים שאפשר להתביית על אסטרואיד במפגש במהירות גבוהה ואפשר לשנות את המסלול של המטרה. DART עשתה את שני הדברים בהצלחה”.

עוד בנושא באתר הידען:

• החללית DART של נאס”א מכוּונת לפגיעה באסטרואיד המטרה דימורפוס במטרה להסיטו ב-26 בספטמבר
• נאס”א תשגר את החללית DART שתגיע לאסטרואיד כפול ותנסה להסיט את ירחו ממסלולו
• כשקולנוע ומציאות מתחברים במשימת הדיפת אסטרואיד: שוגרה החללית DART
• נאס”א מאשרת כי פגיעת DART שינתה משמעותית את מסלול האסטרואיד