גנים ממיני אדם שנכחדו מאפשרים לטיבטים לחיות בסביבה דלת חמצן, הפפואנים קיבלו מערכת חיסון טובה והאינואיטים (שנקראו בעבר אסקימוסים) מתמודדים בזכות גנים אלה עם הקור הארקטי
עץ החיים אינו תמיד עץ ישר וגבוה; לעיתים הוא מתפתל כגפן שמחבקת לרגע קנוקנות אחרות בטרם הן ממשיכות לגדול או לנבול. בעוד רבות נאמר על הניאנדרטלים, מתברר כי גם הדניסובים – קרוב משפחה נכחד נוסף – שיחקו תפקיד מכריע בעיצוב האנושות המודרנית.
מחקר שפורסם לאחרונה ב-Nature Genetics על ידי גנטיקאיות האוכלוסיות לינדה אונגרו ואמיליה הוארטה-סאנצ'ז מטריניטי קולג' בדבלין, שופך אור על המפגשים הגנטיים בין אבותינו לדניסובים. החוקרות מתארות לפחות שלושה אירועים שונים שבהם אוכלוסיות דניסוביות העבירו גנים לבני אדם מודרניים, בדומה למה שעשו הניאנדרטלים.
דניסובים: קרובי משפחה נשכחים
הדניסובים, שנבדלו גנטית מהניאנדרטלים לפני כ-400,000 שנים, הפכו לקבוצה מובחנת לאחר שאלו התפצלו מאבותינו. עצמותיהם, שהתגלו בעיקר במערת דניסובה בהרי אלטאי שבסיביר, כוללות אצבע, שיניים, לסת ורסיסי גולגולת. למרות הממצאים המוגבלים, ניתוחים גנטיים מעמיקים החלו לחשוף את תרומתם הגנטית.
ב-2010 הראה ניתוח של עצם אצבע של נערה צעירה כי היא הכילה הן גנים דניסוביים והן ניאנדרטלים, זאת משום ששני המינים הללו התרבו עם אבותינו המודרניים. מאז, מחקרים הראו כי הדניסובים היו מגוונים מבחינה תרבותית וגנטית, וחיו בטווח נרחב מסיביר ועד אוקיאניה ואפילו אמריקה.
השפעת הגנים הדניסוביים
לפי אונגרו והוארטה-סאנצ'ז, גנים דניסוביים השאירו חותם משמעותי בגנום המודרני. “בין הגנים הללו נמצא לוקוס גנטי שמעניק סבילות להיפוקסיה, כלומר לתנאים של חוסר חמצן, וזה הגיוני מאוד שכן הוא נצפה באוכלוסיות טיבטיות; מספר גנים המגבירים את מערכת החיסון אצל ילידי פפואה; ואחד שמשפיע על חילוף החומרים של שומנים ומספק חום בתגובה לקור, מה שמעניק יתרון לאוכלוסיות אינואיטיות בארקטי,” הסבירה ד"ר אונגרו.
מפגשים גנטיים אלה מצטרפים לתרומות הניאנדרטליות, שבאמצעותן התמודדו בני אדם מודרניים עם מגפות, עיצבו את מבנה גופם ואפילו השפיעו על מבנה מוחם.
גנטיקה והיסטוריה אבולוציונית
סקירתן של אונגרו והוארטה-סאנצ'ז מספקת ראיות לכך שמפגשים בין קבוצות שונות של הומינינים לא היו אירועים נדירים, אלא חלק בלתי נפרד מהאבולוציה של בני האדם. "התפיסה כי התפתחנו בצורה מסודרת מאב קדמון יחיד היא שגויה," מדגישה אונגרו.
מחקר נוסף העלה כי לפחות שלושה אירועים של חילופי גנים התרחשו בין אוכלוסיות דניסוביות שונות לבין בני אדם מודרניים. גנים אלו, שהשתמרו בגנומים מודרניים, מאפשרים למדענים לבנות תמונה רחבה יותר של ההיסטוריה האנושית הקדומה.
מחקרים עתידיים ומורשת גנטית
למרות ההתקדמות, נותרו פערים רבים בהבנת תרומתם של הדניסובים להתפתחות בני האדם. אונגרו מציינת כי מחקרים גנטיים מפורטים באוכלוסיות מודרניות שלא נחקרו מספיק עשויים לחשוף עקבות גנטיים חבויים ולספק תובנות נוספות על המורשת הדניסובית.
שילוב בין נתונים גנטיים לממצאים ארכיאולוגיים יסייע להשלים את התמונה ולספר סיפור עשיר יותר על ההתפתחות האנושית, תוך הבנה עמוקה של תהליכי זיווג בין מינים שונים.
הממצאים מצביעים על כך שתרומתם של הדניסובים לא התבטאה רק במפגשים בודדים אלא הייתה מרכיב מרכזי בהתפתחות הביולוגית של האדם המודרני. המחקר מדגיש את הצורך להמשיך ולחקור את השפעותיהם של המפגשים עם קרובים נכחדים על גנום האדם וההשפעה שיש לכך על האבולוציה שלנו.
עוד בנושא באתר הידען:
