סיקור מקיף

שיחה בין קרחונים

מחקר גילה קשר בין הפשרת הקרחונים בחוג הקוטב הצפוני לאלה שבאנטארקטיקה * משוב דומה אך בכיוון הפוך (של הגדלת הקרח) התקיים בתחילת תקופות קרח

מאת רחלי ווקס, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה

שכבות הקרח היבשתיות שבקטבים יכולות להשפיע אחת על השנייה, בגלל המים שזורמים ביניהן. תצלום: alex rose – unsplash

בימים אלה נשואות הרבה עיניים אל קרחון בשם A68a, שהתנתק מיבשת אנטארקטיקה ב-2017 ושמתקרב בתקופה האחרונה בצעדי ענק אל ג'ורג'יה הדרומית, אי בשלטון בריטי שממוקם ממזרח לקצה הדרומי של יבשת אמריקה. אם הקרחון יתנגש באי, הדבר עלול לסכן את בעלי החיים ששוכנים בו, ביניהם פינגווינים, פילי ים, אלבטרוסים וציפורים נדירות שחיות באזור זה בלבד, אך לאחרונה נצפו בו סדקים משמעותיים וייתכן כי בשל כך ההתנגשות תימנע.

מחקר חדש ופורץ דרך גילה גורם מפתיע שעלול להאיץ את הפשרת הקרחונים באנטארקטיקה: מצבם של הקרחונים בצד השני של העולם – בקוטב הצפוני והדרך שבה הקרחונים המרוחקים האלה "מתקשרים" ביניהם.

המחקר החדש, שהתפרסם בכתב העת המדעי היוקרתי Nature, נערך על ידי צוות חוקרים בינלאומי, שכלל בין השאר מדענים מאוניברסיטת הרווארד, ונבחנו בו השינויים במצבם של הקרחונים בקוטב הצפוני והדרומי ב-40 אלף השנים האחרונות.

החוקרים בחנו סלעים שהיו לכודים בעבר בקרח האנטארקטי (חצי כדור דרומי), שנישאו מהיבשת אל האוקיינוס על ידי קרחונים שהתנתקו ממנה ושהשתחררו אל מי הים כשהתרחשה הפשרה, ובדקו מתי ואיפה כל סלע כזה ניתק משכבת הקרח היבשתית. בנוסף, הם בנו מודל ממוחשב תלת-ממדי משולב של שכבות הקרח היבשתיות ומפלס פני הים, ושילבו את המידע שעלה ממנו עם נתונים מדגימות קרקע רב-שכבתיות שנאספו בקרקעית האוקיינוס בקרבת אנטארקטיקה. עוד בחנו החוקרים סימנים שמעידים היכן קווי החוף השתרעו בעבר וכיצד מיקומיהם השתנו.

החוקרים גילו שעל אף המרחק הרב, הקרחונים בשני הקטבים המנוגדים מקיימים אינטראקציה ביניהם: לפני כ-26-20 אלף שנה, כשכדור הארץ היה נתון בשיאו של עידן הקרח האחרון, חצי הכדור הצפוני היה מכוסה בקרח רב, שהגיע אף לצפון אירופה וליבשת צפון אמריקה, ושהיווצרותו ממי האוקיינוסים הובילה גם לירידה משמעותית במפלס פני הים. על פי ממצאי המחקר, ירידת מפלס זו גרמה לכך שגם ביבשת אנטארקטיקה כמות הקרחונים גדלה משמעותית.

על פי המחקר, כשכדור הארץ החל לצאת מעידן הקרח והאקלים העולמי הלך והתחמם, התרחש תהליך הפוך: הקרח בחצי הכדור הצפוני החל להפשיר ומפלס פני הים באזור עלה, מה שהוביל לעליית מפלס גם בקרבת אנטארקטיקה ולהפשרה משמעותית של קרחונים באזור כתוצאה מהמגע הנרחב יותר של קרחונים עם מי הים המתחממים. למעשה, שכבת הקרח באנטארקטיקה הצטמצמה עד להיקפה הנוכחי תוך אלפי שנים בלבד – פרק זמן קצר במונחים גאולוגיים. יש לציין שעד המחקר החדש, הסיבה להפשרה המהירה של הקרח האנטארקטי ביציאה מעידן הקרח האחרון הייתה בגדר תעלומה.

תקשורת באמצעות זרמי מים

"שכבות הקרח היבשתיות שבקטבים יכולות להשפיע אחת על השנייה על אף שהמרחקים ביניהן אדירים, בגלל המים שזורמים ביניהן", אומרת ד"ר נטליה גומז מהמחלקה למדעי כדור הארץ ולמדעים פלנטריים באוניברסיטת מקגיל, שהובילה את המחקר. "הקרחונים בעצם 'מדברים' זה עם זה דרך השינויים במפלס פני הים".

לדברי פרופ' יואב יאיר, דיקן בית הספר לקיימות במרכז הבינתחומי בהרצליה, גורם מתווך חשוב בהשפעתם של הקטבים זה על זה דרך מי הים הוא המסוע התרמו-הליני (טמפרטורת ומליחות המים): מעברם של זרמים אדירים של מים חמים וקרים ברחבי האוקיינוסים השונים וביניהם. "אם חצי הכדור הצפוני חווה שינוי כלשהו, ההשפעה יכולה לעבור תוך כמה חודשים באמצעות המסוע התרמו-הליני לדרום, ולהיפך", הוא אומר.

למסוע התרמו-הליני יש השפעה משמעותית מאוד על מצב האוקיינוסים והאקלים העולמי גם היום. במסגרת תהליך זה, למשל, מים מאזורים חמים בקרבת קו המשווה זורמים באופן טבעי אל אזורי הקטבים, שם הם מתקררים ושוקעים אל קרקעית האוקיינוס, וזורמים במעמקים חזרה לכיוון קו המשווה. כך, זרמי האוקיינוסים מסיעים חום למרחקים אדירים: זרם הגולף, למשל, שיוצא ממפרץ מקסיקו ומגיע לחוף המזרחי של ארצות הברית ומשם לצפון מערב אירופה, הוא הסיבה שאזורים אלה חמים יותר משמעותית מאזורים אחרים שנמצאים באותם קווי רוחב (כמו רוסיה וקנדה).

אסור להגיע אל נקודת האל-חזור

המחקר החדש עסק בהפשרת קרחונים שהתרחשה לפני שנים רבות, אך האם קוטב אחד יכול להשפיע על מצב הקרח בקוטב המנוגד לו גם במסגרת הפשרת הקרחונים שמתרחשת כיום? יאיר חושש שכן. "התנאים היום אחרים לגמרי, כי הסיבה להפשרה היא משבר האקלים וכי היא מתרחשת בו זמנית בשני הקטבים, אפילו שהקצב שלה מהיר יותר בקוטב הצפוני ובעיקר בגרינלנד, אבל אני חושש שזה עלול לקרות", הוא אומר. "אם זה יקרה, זה עלול להאיץ את התהליך אל מעבר לקצב שבו כל קוטב היה מפשיר לבדו".

הפשרת הקרחונים העולמית פוגעת כיום באנטארקטיקה, בקרח היבשתי בגרינלנד ובקרחונים שבפסגות ההרים מסביב לעולם. תופעה זו, שמתבטאת בין השאר בהתגברות הקצב שבו קרחונים נשברים ממדף הקרח האנטארקטי ונסחפים אל הים, היא הסיבה העיקרית לכך שמפלס פני הים העולמי עלה בקרוב ל-25 סנטימטר ב-150 השנה האחרונות – מתוכם תשעה סנטימטרים ב-25 השנה האחרונות בלבד. מדפי הקרח משמשים כמעין “מעצור” לקרח היבשתי שנע לאיטו אל הים. כאשר מדפי הקרח נשברים ומתנתקים בקצב מהיר יותר היכולת של ה'מעצור' לבלום את הקרח היבשתי פוחתת והקרח היבשתי יכול לנוע מהר יותר אל הים ולהעלות את מפלס פני הים באוקיינוסים בקצב מהיר יותר. על פי דוחות פאנל מדעני האקלים של האו"ם (IPCC) ההערכות הן שמפלס פני הים צפוי לעלות עד לסוף המאה הנוכחית ב-74-30 סנטימטר (בהתאם לתרחיש הפליטות שיתממש). במחקרים אחרים מהשנים האחרונות צופים אף עלייה חדה ומהירה יותר של עד שלושה מטרים.

הפשרת הקרחונים העולמית פוגעת כיום באנטארקטיקה, בקרח היבשתי בגרינלנד ובקרחונים שבפסגות ההרים. תצלום: long ma – unsplash

את השפעותיה של עליית מפלס פני הים אפשר לראות כבר היום במדינות איים שונות ברחבי העולם, כמו מיקרונזיה שבאוקיינוס השקט, שבה שטחם של כמה מהאיים כבר הצטמצם משמעותית וחלק מהם אף החלו להיעלם לחלוטין מהמפה. עליית פני הים גרמה לתושבים רבים בבנגלדש לאבד את בתיהם, והחלה לפגוע גם בחלקים מקו החוף של ארה"ב: העיר מיאמי שבפלורידה, למשל, נאבקת בהצפות שנגרמות בעקבותיה ובמיוחד במהלך סופות טרופיות שתכיפותן ועוצמתן הולכות ועולות. התופעה לא תפסח גם על ישראל, ומפלס הים התיכון בחופי הארץ צפוי לעלות גם הוא במטר עד 1.4 מטרים עד סוף המאה הנוכחית.

"יש מודלים שחוזים שסביב שנת 2300 כדור הארץ יהיה כוכב לכת ללא קרח", אומר יאיר. "עולם כזה הוא אחר מכל הבחינות. אבל אנחנו עדיין לא שם". כאמור, גם הפשרה משמעותית הרבה פחות, כמו זו שכבר החלה להתרחש, צפויה לגרום לפגיעה משמעותית מאוד. "עוד לא עברנו לדעתי את נקודת האל-חזור של משבר האקלים, אבל חובה לפעול מהר מאוד כדי שלא נגיע אליה", מסכם יאיר.

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook
לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן