סיקור מקיף

בני-אדם נוטים להתיידד עם מי שיש לו ריח גוף דומה לשלהם

כך עולה ממחקר חדש של מדעני מכון ויצמן. יתרה מכך, המדענים הצליחו לחזות במחקר מה תהיה מידת החיבור בין זרים מוחלטים רק על בסיס הריח שלהם כפי שנקלט ב"אף אלקטרוני"

בני-אדם נוטים להתיידד עם זרים בעלי ריח גוף דומה לשלהם – כך עולה ממחקר חדש של מדעני מכון ויצמן למדע. יתרה מכך, המדענים הצליחו לחזות במחקר מה תהיה מידת החיבור בין זרים מוחלטים רק על בסיס הריח שלהם כפי שנקלט ב"אף אלקטרוני". ממצאיהם, המתפרסמים היום בכתב-העת המדעי Science Advances, מצביעים על כך שחוש הריח ממלא תפקיד משמעותי יותר ביחסים בין-אישיים מכפי שנהוג לחשוב.

כל מי שטייל עם כלב, יודע שחברו הטוב של האדם מסוגל לזהות ממרחקים אם הכלבלב המתקדם לעברו הוא חבר או אויב. אך כאשר מתעורר ספק בשאלה, העניין ייפתר באמצעות רחרוח הדדי, שבסופו יוכרע – משחק או מאבק. אבל כלבים לא ייחודיים בכך, תפקידו המרכזי של חוש הריח ביחסים חברתיים מתועד בהרחבה בכל היונקים היבשתיים, למעט בני-האדם. האם הסיבה לכך נעוצה בעובדה שלחוש הריח שלנו אכן יש תפקיד פחות מרכזי – או שאולי תפקידו סמוי יותר מאשר גלוי?

האף האלקטרוני ששימש את החוקרים. מריח פוטנציאל לחברות אמיצה
האף האלקטרוני ששימש את החוקרים. מריח פוטנציאל לחברות אמיצה

תלמידת המחקר ענבל רברבי מקבוצתו של פרופ' נעם סובל במחלקה למדעי המוח במכון, הימרה על התשובה השנייה. השערתה זו התבססה על מחקרים המראים כי בני-אדם מרבים להריח – גם אם באופן לא-מודע – את עצמם ואת אחרים. מכיוון שידוע כי אנו נוטים להתיידד עם מי שדומה לנו – בין אם בהופעה חיצונית, ברקע חברתי, בערכים משותפים או במדדים פיסיולוגיים שונים ובהם דפוסי פעילות מוחית – שיערה רברבי כי ייתכן שאנשים משווים באמצעות חוש הריח בינם לבין הסובבים אותם, ונמשכים אל אלה שיש להם ריח גוף דומה לשלהם.

כדי לבחון את השערתה גייסה רברבי צמדים של חברים לא רומנטיים שהעידו כי היה ביניהם "קליק", כלומר נרקמה ביניהם חברות במהירות ללא היכרות מוקדמת מעמיקה. היא אספה דגימות ריח מצמדים אלה והשוותה בינן לבין דגימות שנאספו מזוגות של זרים אקראיים. ההשוואה נעשתה בשתי דרכים: תחילה, באמצעות אף אלקטרוני שניתח את החתימה הכימית של הריחות שהתקבלו, ולאחר מכן, באמצעות מתנדבים שהריחו את הדגימות שנאספו והתבקשו לאמוד את מידת הדמיון בין הצמדים השונים. בשני הניסויים, הדמיון בריח גופם של צמדי החברים היה גדול יותר באופן משמעותי מזה שבין הצמדים האקראיים.

אבל אולי הדמיון בריח הגוף אינו הגורם לחיבור בין בני-אדם, אלא פועל יוצא שלו? מה אם הדמיון בריחות הגוף נובע מאכילת מזון דומה, או מכך שחברים נוטים לחלוק חוויות חיים משותפות אשר מותירות את חותמן גם בריח הגוף? כדי לשלול אפשרות זו ביצעה רברבי סדרת ניסויים נוספת, שבמסגרתה "הריחה" באמצעות האף האלקטרוני מתנדבים שלא הכירו אחד את השני, ולאחר מכן ביקשה מהם להתחלק לזוגות ולתקשר ביניהם באופן שאינו מילולי. בתום המפגשים, התבקשו המתנדבים לדרג את מידת חיבתם לפרטנר למשימה, ולאמוד מה הסיכוי שהיו יכולים להפוך לחברים. ניתוח הנתונים שנאספו הצביע על דמיון משמעותי בריח הגוף בצמדים שבהם נוצר חיבור טוב בין המשתתפים. יתרה מכך, כאשר רברבי והסטטיסטיקאי ד"ר קובי סניץ הזינו את הנתונים שהתקבלו למודל חיזוי חישובי, הם הצליחו לנבא בדיוק של 71% מי הזוגות שהיה להם חיבור טוב. במלים אחרות, נראה כי ריח הגוף שלנו טומן בחובו מידע חברתי שיכול לאפשר לחזות קשרים עתידיים.

"הממצאים מצביעים על כך שב'כימיה בין-אישית' יש אכן מרכיב כימי", אומרת רברבי. "זה לא אומר שאנחנו מתנהגים כמו קיפודים או עיזים", מחדד פרופ' סובל. "סביר בהחלט שבני-אדם מתבססים על אותות אחרים, דומיננטיים יותר, במצבים חברתיים. עם זאת, ככל שמדובר בבחירת חברים, נראה כי לאף שלנו יש תפקיד משמעותי יותר מכפי שאנחנו נוטים לחשוב".

עוד בנושא באתר הידען:

דילוג לתוכן