המחקר מבית האוניברסיטה העברית קובע לראשונה, באמצעים ארכיאולוגיים והיסטוריים, את גבולות ממלכתו של דוד המלך ושל נכדו, המלך רחבעם ופותר את הויכוח ארוך השנים על עצם קיומם של הממלכות ועל גבולותיהם העירוניים
מחקר חדש של פרופ’ יוסי גרפינקל מהמכון לארכיאולוגיה באוניברסיטה העברית, אשר התפרסם בכתב העת היוקרתי Jerusalem Journal of Archaeology קובע לראשונה מה היו גבולות תהליך העיור והתכנון של השלב הקדום של ממלכת יהודה בתקופת המלך דוד והיכן ישבה האדמיניסטרציה המרכזית של ממלכת דוד המלך בתחילת המאה העשירית לפנה”ס ושל המלך רחבעם, בסוף המאה העשירית לפנה”ס.
מסביבות שנת 1980 התעוררו חילוקי דעות סוערים אודות הערך ההיסטורי של המסורות המקראית העוסקות במאה העשירית לפנה”ס, תקופת המלכים דוד, שלמה ורחבעם. חלק מהחוקרים טענו שהעיור ביהודה החל רק בסוף המאה התשיעית לפנה”ס, כ 200 שנה אחרי דוד, ואף בשלהי המאה השמינית לפנה”ס, כ 300 שנה לאחר דוד. תפיסה וולגרית אף טענה כי בימי דוד מדובר על 500 איש שהלכו עם מקלות, צעקו, קיללו וירקו. המחקר החדש הינו בעל חשיבות למחקר ההיסטורי של תקופת בית ראשון, ולמחקר המסורת המקראית על אודות דוד המלך והוא מוכיח מעל לכל ספק על קיום הממלכה.
האופן בו הוגדרה ממלכת דוד היא באמצעות קבוצה של ערים בצורות ב”חומות סוגרים” (חומה בעלת שני קירות מקבילים, המחולקים לחדרים), המוקמות רק בהיקף הממלכה ומגינות על דרך ראשית אל לב הממלכה. חומות מבוצרות נמצאו לאורך השנים בשורה של אתרים ועתה, כך מצא פרופ’ גרפונקל במאמרו, מתוארכות חומות אלה לתחילת המאה העשירית לפנה”ס, ימי שלטונות של דוד המלך והן מלמדות אותנו היכן השתרעה ממלכת יהודה בתקופת מלכותו.
הניתוח במאמר מראה כי בתקופת דוד התקיימה ממלכה ביהודה, אשר שלטה על שטחים בגב ההר ובצפון שפלת יהודה. ערים בצורות בחומות סוגרים סימנו את גבולות הממלכה, והגנו על צירי הדרכים הראשיות שהובילו לכיוון ירושלים. מיקום חומות הסוגרים, על צירי דרכים הידועות לנו כדרכים ראשיות במרחק של עד יום הליכה מירושלים, אשר הייתה לב ממלכת יהודה והעובדה כי החומות נבנו בסגנון דומה המתאים לתקופה, מלמד אותנו כי אלו הם גבולות הממלכה הקדומה.
על פי המחקר החדש, גבולות הממלכה היו בחורבת קיאפה, היושבת על דרך עמק האלה, בקצה המערבי. בית שמש, יושבת על דרך נחל שורק, בקצה המערבי. תל נצבה, על הדרך הראשית של גב ההר, היושבת בקצה הצפוני וחורבת דוארה היושבת על הקצה הצפוני-מזרחי. מיקום החומות ודרך בנייתן מלמד אותנו כי בימיו של דוד המלך ניתן למצוא שלטון מרכזי חזק, בעל תפיסה ותוכנית עירונית מובהקת אשר תוחם את הגבולות המרכזיים של ממלכתו מתוך מחשבה וכוונה תחילה.
כמו כן, מצא המחקר כי בתקופתו של המלך רחבעם, בשלהי המאה העשירית לפנה”ס, גודלת ממלכת יהודה והיא כוללת מרכזים עירוניים נוספים, חלקם בגב ההר, וחלקם בצפון ומרכז השפלה. אז גם בוצרה לכיש, העיר השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה. הדבר מתכתב עם סדרת ביצורי רחבעם, כמצוין בספר דברי הימים ב’ פרק יא,לפיו רחבעם ביצר 15 ערים.
פרופ’ גרפינקל הסביר את ממצאי המחקר ואמר כי “מציאת חומת סוגרים באזור זה מסמנות הלכה למעשה את גבולות הגרעין העירוני של ממלכת דוד ומסיימת, את הויכוח ההיסטורי המנהל מזה עשרות שנים על עצם קיומה של ממלכת דוד וגבולותיה”. פרופ’ גרפינקל המשיך והסביר כי “הדבר מראה כי התיעוד התנ”כי בנוגע להתרחבות והתחזקותו של המלך רחבעם אכן נכון ואנו אכן מוצעים עדויות בשטח, מתוארכות למועד זה, להתרחבות העירונית המוזכרת בספר דברי הימים. אלו אחד מהפעמים היחידות בהם ניתן היה לתת עדויות אמפיריות היסטוריות וארכיאולוגיות לגביי האמור בספר התנ”ך על המאה העשירית לפנה”ס”. פרופ’ גרפינקל הסביר את מועד פרסום המחקר ואמר כי “העדויות היו שם תמיד, לא מדובר על ממצאים חדשים היה צריך מישהו שיבוא ויראה את התמונה הכוללת שהן מספרות. שמח שהצלחתי לעשות כן.”
החפירות עליהם התבססו המסקנות התקיימו בשיתוף פעולה עם סער גנור מרשות העתיקות ופרופ’ מייקל היזל מהאוניברסיטה האדוונאטיסטית הדרומית.
למאמר המלא: קישור
עוד בנושא באתר הידען:
7 Responses
אז כן ממלכת דוד הייתה גדולה כמו שמסופר בתנך
בלבלו אותי הפרופסורים האלה
אין חדש , זו דרכם של היסטוריונים , לקחת מקום חסר מידע ברור ולמלא אותו , לא חשוב במיוחד עם נכון או לא , יש גם מלא סיפורים מומצאים בנצרות ובאיסלם , זה כי רוב האנשים מעדיפים תוכן בכל מקום שאין תיעוד מדויק ! אולי זה עושה שקט פנימי המילוי !
.. וגם הגיע הזמן להשתמש גם בלשון נקבה, לפחות לגבי מגיבות..
קטונתי מלהכנס לויכוח הארוך בין הפרופסורים המכובדים. אבל בטוח שמאמר זה כתוב בצורה כל כך ירודה שאין לי אלא לקוות שזה לא מעיד על המחקר עצמו. וחבל כי ציפיתי להחכים. היה עוזר מפה ברורה מחד, וציון גבולות אחרי הגהה מאידך
נו שויין. עוד ניסיון בלתי אחראי ומוגזם להוכיח מעין תשתית פוליטית, גיאוגרפית לפרישת היקפה של ממלכת יהודה. אכן התמקמו להן ערים מבוצרות כדבעי, אלא מאי? אין כל ודאות שמדובר על היקף נשלט של ממלכה כלשהי, שהרי בין אותן ערים היה צריך להימתח איזשהו גבול טקטי ואסטרטגי על מנת לדבר על ממלכה כלשהי, ובכללו שליטה של פיטרולים ואותות אש כלשהן, בשונה מהמקרה הנדיר של העיר עזקה המקראית של ימי חזקיהו ועוד ממין זה. ולצורך ההשוואה בנידון יש להצביע על האימפריום הרומי העצום לדוגמה או גבולות אתיקה ההלנית וכיוב’
טוב, זה עוד גול נגד ישראל פינקלשטיין, הפרופסור לפייק היסטוריה. תפסת מרובה לא תפסת, אמרו חז”ל, וה”מחקרים” המפוצצים עם מסקנותיהם המופלגות והיהירות של האדון הזה מתגלים כבלון הולך ומתרוקן. מול שלל המחקרים והממצאים הנגדיים הכשלון של הבלוף הזה כבר נראה כמו מאניטה.
אולי הגיע הזמן שקרן דן דוד תשקול מחדש את הפרס שקיבל ב 2005. גם חברותו באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, האקדמיה האמריקאית לאומניות ומדעים, וכן שלל תארי הכבוד שקיבל אצל הצרפתים, השוויצרים ואפילו הסינים – נראים כחלוף השנים יותר ויותר מופרכים.
נוסע בזמן הביא עיתון משנת 5411 ובו כתוב בדף הראשי: “לראשונה נמצאו הסיבות לחורבן בית שלישי בימי הקיסר ביביהו הראשון וחבר מרעיו והתפזרות עם ישראל לגולה לאחר מלחמת האזרחים שפרצה. שני האחראים לקריסה היו שני מנהיגים רופסים וחסרי עמוד שדרה: הרצוגיהו וגנציהו והאיחור של שר הביטחון, משתף הפעולה, גלנטיהו, הצבא והשרותים החשאיים להתחיל מתקפת נגד. וכך הפכה ישראל האגדית לשם מעולם הדמיון כמו אטלנטיס והחד קרן. היהודים שנותרו נדו ונדו כמו הצוענים בעולם אלפי שנה ומצד שני טייסי המדינה שחרבה הפכו מבוקשים בכל צבאות העולם כולו וגם ההייטקיסטים השתלבו יפה. הערבים שכבשו את המדינה בשנת 2026 ניצלו את כל משאביה ושרפו אותה עד שהפכה לשממה וכשביקשו החרדים שנותרו בחיים מליארדים מהמוסלמים לאברכים, לכוללים ולישיבות הצליחו להרוג כמה מהם מצחוק רם וחסר שליטה.