מחקרים עדכניים מפריכים את האמונה רבת השנים של התמוטטות אקולוגית על אי הפסחא, ומראים כי האוכלוסייה נשארה יציבה דרך ניהול משאבים יעיל לאורך תקופה ארוכה
הסיפור המסורתי שאומר כי מתיישבי אי הפסחא גרמו להתמוטטותם שלהם דרך דלדול סביבתי, המכונה נבדק מחדש על-ידי מחקר חדש שמראה כי התקיימה אוכלוסייה יציבה שנוהלה באמצעות שיטות חקלאיות מבריקות כמו גינון אבנים. למרות האתגרים הגיאוגרפיים והמשאבים המוגבלים, תושבי האי תמכו באוכלוסייתם בעזרת שילוב של גידול בטטות ושימוש במשאבים ימיים, כפי שמעידים תמונות לוויין וממצאים ארכיאולוגיים.
תושבי אי הפסחא מצאו דרכים מבריקות להסתגל לסביבה הקשה
מחקרים עדכניים מפריכים את האמונה רבת השנים של התמוטטות אקולוגית על אי הפסחא, ומראים כי האוכלוסייה נשארה יציבה דרך ניהול משאבים יעיל.
לפני כ-1,000 שנה, קבוצה קטנה של פולינזים הפליגה אלפי קילומטרים על-פני האוקיינוס השקט כדי להתיישב באחד המקומות המבודדים בעולם – אי קטן ולא מיושב שהם קראו לו רפה נוי. שם הם הקימו מאות "מואי", או פסלי אבן ענקיים שעכשיו עומדים כסמלים של תרבות שנעלמה. עם הזמן, מספרם תפח לרמות לא בנות קיימא; הם כרתו את כל העצים, הרגו את ציפורי הים, מיצו את הקרקעות ובסופו של דבר הרסו את סביבתם. אוכלוסייתם ותרבותם התמוטטו, ורק כמה אלפי אנשים נותרו כאשר האירופים גילו את האי בשנת 1722 וקראו לו אי הפסחא. לפחות כך מספר הסיפור מזה זמן רב, כפי שנאמר במחקרים אקדמיים ובספרים פופולריים כמו "התמוטטות" של ג'ארד דיימונד מ-2005.
בחינה מחודשת של תיאוריית ההרס עצמי של הסביבה במסגרת מחקר חדש
מחקר חדש מאתגר את הנרטיב הזה של הרס עצמי של הסביבה, ואומר כי אוכלוסיית רפה נוי מעולם לא הגיעה לרמות לא בנות קיימא. במקום זאת, המתיישבים מצאו דרכים להתמודד עם המגבלות הקשות של האי, ושמרו על אוכלוסייה קטנה ויציבה במשך מאות שנים. הראיות: מלאי מתוחכם חדש של "גני אבנים" מבריקים בהם גידלו תושבי האי בטטות מזינות מאוד, מרכיב עיקרי בתזונתם. הגנים כיסו שטח מספיק רק לתמוך בכמה אלפי אנשים, אומרים החוקרים. המחקר פורסם זה עתה בכתב העת Science Advances.
“זה מראה שהאוכלוסייה לא יכלה להיות גדולה כמו כמה מההערכות הקודמות,” אמר המחבר הראשי דילן דייויס, חוקר פוסט-דוקטורט בארכיאולוגיה בבית הספר לקיימות אקלים של אוניברסיטת קולומביה. “הלקח שנלמד במחקר הוא הפוך מתיאוריית ההתמוטטות. אנשים הצליחו להיות מאוד עמידים מול משאבים מוגבלים על-ידי שינוי הסביבה באופן שתמך באוכלוסיה.”
גינון באבנים
גני אבנים היו המפתח להאכלת אוכלוסיית רפה נוי, הידוע כיום בדרך כלל בשם אי הפסחא. רוברט דינאפולי, מחבר שותף של מחקר חדש על הגנים, בודק אחד מהם. קרדיט: קרל ליפו
אתגרים גיאוגרפיים וחקלאיים באי הפסחא
אי הפסחא הוא אולי המקום המיושב המרוחק ביותר על-פני כדור הארץ, ואחד האחרונים שיושבו על-ידי בני אדם, אם לא האחרון. היבשת הקרובה ביותר היא מרכז צ'ילה, כמעט 2,200 מייל ממזרח. כ-3,200 מייל ממערב נמצאים איי קוק הטרופיים, מהם מאמינים שהמתיישבים הפליגו בסביבות שנת 1200 לספירה.
האי, שגודלו כ-165 קמ"ר, עשוי כולו מסלע געשי, אך שלא כמו איים טרופיים עשירים כמו הוואי וטהיטי, ההתפרצויות פסקו לפני מאות אלפי שנים והחומרים המזינים שהלבה הביאה התבלו מזמן מהקרקעות. ממוקם באזור הסובטרופי, האי גם יבש יותר מאחיו הטרופיים. כדי להפוך את הדברים למאתגרים יותר, חופי האוקיינוס שמסביב לאי תלולים מאוד כלומר תושבי האי היו צריכים לעבוד קשה יותר כדי לדוג יצורים ימיים מאשר אלו החיים באיים פולינזיים המוקפים בלגונות וערי שוניות נגישות ופורות.
כדי להתמודד, השתמשו המתיישבים בטכניקה שנקראת גינון באבנים, או כיסוי סלעי. זה כולל פיזור אבנים על פני שטחים נמוכים המוגנים לפחות חלקית מרסס מלח ורוח. בין האבנים, הם שתלו בטטות. מחקרים הראו שאבנים בגודל כדור גולף ועד סלעים גדולים משבשים את רוחות הייבוש ויוצרים זרימת אוויר טורבולנטית, המפחיתה את הטמפרטורות הגבוהות ביותר ביום ומעלה את הנמוכות ביותר בלילה. חלקים קטנים יותר, שנשברו ביד, חושפים משטחים טריים העמוסים במינרלים המשתחררים לקרקע עם הזמן. כמה תושבי האי עדיין משתמשים בגנים הללו, אך גם עם כל העבודה הזו, תפוקתם שולית. הטכניקה שימשה גם עמים ילידים בניו זילנד, באיים הקנריים ובדרום מערב ארצות הברית, בין היתר.
הערכה מחודשת של אומדני האוכלוסייה ההיסטוריים
כמה מדענים טענו שאוכלוסיית האי הייתה חייבת להיות פעם גדולה בהרבה מ-3,000 התושבים הראשונים שנצפו על-ידי האירופאים, בין השאר בגלל המואי המאסיביים; נראה כי זה היה דורש המון אנשים לבנות אותם, כך לפי ההיגיון שלהם. כך שבשנים האחרונות, חוקרים ניסו להעריך את האוכלוסיות האלה בין השאר על-ידי חקירת היקף הגנים ואומדן כושר הייצור שלהם. האירופים הראשונים העריכו שהם כיסו 10% מהאי. מחקר משנת 2013 המבוסס על תמונות לוויין באור נראה ובאינפרא-אדום קרוב העלה 2.5% עד 12.5% – מרווח שגיאה רחב מכיוון שספקטרום זה מבחין רק בין שטחי סלע לצמחייה, שלא כולם גנים. מחקר אחר מ-2017 זיהה כ-7,700 דונם, או 19% מהאי, כמתאימים לגידול בטטות. תוך הנחות שונות על תפוקת יבולים וגורמים אחרים, מחקרים העריכו כי גודל האוכלוסיה בעבר עשוי היה לעלות עד 17,500, או אפילו 25,000, אם כי הן גם יכלו להיות הרבה יותר נמוכות.
במחקר החדש, חברי צוות המחקר ערכו סקרים על הקרקע של הגנים ומאפייניהם במשך חמש שנים. באמצעות נתונים אלה, הם אימנו סדרה של מודלים של למידת מכונה כדי לזהות גנים דרך תמונות לוויין המכוונות לספקטרום אינפרא-אדום קרוב חדש, המדגיש לא רק סלעים אלא גם מקומות של לחות קרקע וחנקן גבוהים, שהם תכונות מפתח של הגנים.
מואי של רפה נוי באי הפסחא הוקמו על-ידי המתיישבים הפולינזיים של אי הפסחא. מואי הם פסלי אבן גדולים המתארים את ראשי השבטים והדמויות החשובות של האי. פסלים אלו הם לא רק שרידים תרבותיים משמעותיים אלא גם פלאים הנדסיים, המשקפים את המיומנויות המתקדמות בפיסול והובלה של רפה נוי העתיקים.
מסקנות המחקר
החוקרים הסיקו כי גני האבנים תופסים רק כ-188 דונם – פחות מחצי אחוז מהאי. הם אומרים שאולי הם פספסו כמה שטחי גידול קטנים, אבל לא מספיק כדי ליצור הבדל גדול. בהתבסס על מספר הנחות, הם אומרים שאם כל התזונה הייתה מבוססת על בטטות, הגנים הללו עשויים היו לתמוך בכ-2,000 אנשים.
ערך מכובד על אי הפסחא בויקיפדיה
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
ומה עם כל הראיות על המלחמות שהיו שם? ומה קרה לאלפי העצים שהיו באי ונכרתו? ועוד, מחקר מוזמן מעניין על ידי מי