זאבים בוגרים מתגעגעים למטפל שלהם כשמופרדים מהם, בדיוק כמו כלבים

מחקר הראה כי זאבים בוגרים מחוברתים מאוד פיתחו קשרים חברתיים אינדיבידואליים עם מטפליהם.

מאת: אוניברסיטת אטווש לוראנד (ELTE), תרגום: זיו עדאקי 

על פי מחקר חדש שפרסמו חוקרים מהמחלקה לאתולוגיה באוניברסיטת אטווש לוראנד (ELTE), בודפשט, בכתב-העת Scientific Reports , זאבים בוגרים מחוברתים מאוד פיתחו קשרים חברתיים אינדיבידואליים עם המטפלים שלהם. 

אחת התכונות המרכזיות להצלחת הכלבים היא היקשרותם לבעליהם. אולם, מקורות היכולת ליצור את הקשרים האישיים-ספציפיים הללו עדיין אינם ברורים. כדי לגלות מהיכן צומחת היכולת הזאת, אנו נדרשים לחקור את ההתנהגויות המיוחסות להיקשרויות, אבל כדי להבין את מקורותיהן לא מספיק לבחון לעומק את התנהגותם של כלבים.

הגם שמוסכם שהאב המשותף של הכלב והזאב האפור היה בוודאי מין חברתי מאוד, ולכך היה תפקיד חשוב במהלך ביותו והופעתו של הכלב כמין חדש, אין אנו יודעים דבר על המקור האבולוציוני של ההיקשרות כלב-אדם. באמצעות בחינתו של קרוב המשפחה החי הקרוב ביותר לכלב, הזאב האפור, אנו יכולים לקבל הצצה – אף שלא ישירה – כיצד המערכת החברתית של האב המשותף עשויה היתה להשפיע על התהליך המוקדם של ביות הכלב.

האם כך בוית הכלב?

“היקשרות היא מורכבות-התנהגותית, שיש לה ביטויים מספר. למשל, כלבים מבקשים להגן על בעליהם במצב של איום או שהם רגועים יותר כשבעליהם נמצאים עמם במצבים חדשים, אבל הם מראים סימנים של דחק בהיעדרם. תהינו אם זאבים בוגרים מחוברתים מאוד מראים לפחות כמה מהביטויים המאפיינים היקשרות כלפי מטפליהם,” מסבירה ריטה לנקיי (Rita Lenkei), הכותבת המובילה של הפרסום.

החוקרים בחנו זאבים שגודלו ביד אדם וכלבי משפחה בניסוי הפרדה, כאשר הנבדק נותר לבדו לצד המטפל שלו או לצדו של אדם זר לשלוש דקות במקום שאינו מוכר.

“מפתיע כמה מעט הבדל היה בין התנהגות הכלבים להתנהגות הזאבים במהלך הניסוי. כאשר המטפל שלהם – או הבעלים, במקרה של הכלבים – היה נוכח, הם היו רגועים יותר, בחנו ורחרחו את סביבתם. אבל, כשהמטפל עזב, הם נהיו מתוחים, ייללו ומשכו ברצועה לכיוון מקום המסתור של המטפל. אולם, כאשר האדם הזר נעלם, ההתנהגויות הללו בקושי נצפו,” מסביר טמאס פרגו (Tamás Faragó), כותב מוביל של המחקר.

כמובן, החוקרים מצאו גם הבדלים ספציפיים לכל מין, משום שמעבר לביות, גם הברירה המלאכותית ותנאי הגידול מעצבים את התנהגות הכלב באופן ניכר. למשל, כלבים הביעו התעניינות רבה יותר כלפי בני אדם, בלי קשר לרמת ההיכרות עמם. הממצא הזה עולה בקנה אחד עם ממצאים קודמים, ולפיהם כלבים באופן כללי נוטים יותר להיקשרות לבני אדם עוד מהיותם גורים צעירים, ייתכן שהגורמים לכך נעוצים בהבדלים גנטיים בין כלבים לזאבים. מעבר לכך, זאבים משכו ברצועה ביתר התמדה, החוקרים הסבירו זאת בהנחה שהבעלים בדרך כלל מלמדים את כלביהם שלא למשוך ברצועה כבר מגיל צעיר.

זאבים חיים במשפחות

אף על פי שבהיבטים שונים יחסי כלב-אדם דומים לקשרי ילד-הורה, בהתבסס על מחקרים קודמים, גורי זאבים לא הראו היקשרות כלפי המטפלים שלהם. משום שבניסוי זה הנבדקים היו זאבים בוגרים, והמטפלים לא היו המטפלים המקוריים שלהם, התוצאות מעלות את האפשרות שהמקור האבולוציוני של היקשרות אדם-כלב היא בקשר החברתי בין חברי הלהקה. זאבים חיים במשפחות, שבדרך כלל כוללות את הזיווג שלהם וצאצאים בגילים שונים. סביר שהאב המשותף גם הוא חי בהרכב חברתי דומה, שעשוי לספק בסיס טוב לפיתוח יכולות להשתלב בקלות לתוך קבוצות חברתיות אנושיות.

“חשוב להדגיש את העובדה שהזאבים הנבדקים גודלו בידי אדם ועברו חיברות אינטנסיבי. ללא תהליך זה, לעולם לא היו מתנהגים כך כלפי אנשים. שלא כמו זאבים, כתוצאה מהשינויים הגנטיים, כלבים יכולים להיקשר בקלות לאדם כבר בהיותם גורים והם יכולים לפתח היקשרות כזאת בכל שלב משך חייהם. לכן, אנו חייבים לזכור שאף שבמהלך הניסוי שלנו הראו הזאבים והכלבים התנהגות דומה, אנו מדברים על מינים שונים; כלבים אינם רק זאבים מאולפים, וזאבים לעולם לא יהפכו לחיות מחמד,” מוסיפה לנקיי.

למאמר המדעי

עוד בנושא באתר הידען:

• האבולוציה של עיני הכלבלב
• מגור לכלב מבוגר: כיצד אישיותם של כלבים משתנה משך שנות חייהם
• מחקר גנטי: מקור הכלבים הקטנים – במזרח התיכון