ערפילית הטבעת, שנוצרה על ידי כוכב שמשליך את השכבות החיצוניות שלו, היא דוגמה קלסית לערפילית פלנטרית והיא גם קרובה יחסית אלינו
טלסקופ החלל ג’יימס ווב צפה בערפילית הטבעת המפורסמת בפירוט ללא תקדים. ערפילית הטבעת, שנוצרה על ידי כוכב שמשליך את השכבות החיצוניות שלו, היא דוגמה קלסית לערפילית פלנטרית. היא נקראת גם M57 ו-NGC 6720, וקרובה יחסית לכדור הארץ, במרחק של בערך 2,500 שנות אור.
בתמונות החדשות יש רזולוציה מרחבית ורגישות ספקטרלית ללא תקדים, שגם מגלות פרטים ייחודיים בשתי תצפיות הא”א. לדוגמה, התמונה החדשה ממצלמת הא”א הקרוב מראה את הפרטים המורכבים של מבנה הנימות של הטבעת הפנימית, והתמונה החדשה ממכשיר הא”א הבינוני מגלה פרטים ספציפיים בצורות הקונצנטריות באזורים החיצוניים של הטבעת של הערפילית.
יש כ-20,000 גלובולות צפופות בערפילית, שהן עתירות מימן מולקולרי. לעומת זאת, האזור הפנימי מראה גז מאוד חם. המעטפת הראשית מכילה טבעת דקה של פליטה מוגברת ממולקולות מבוססות פחמן שנקראות פחמימנים ארומטיים רב-טבעתיים. בערך עשר קשתות קונצנטריות נמצאות מעט מעבר לקצה החיצוני של הטבעת הראשית. חושבים שמקור הקשתות הוא באינטראקציה בין הכוכב המרכזי ונלווה עם מסה קטנה שמקיף במרחק הדומה למרחק שבין הארץ והפלנטה הננסית פלוטו. באופן זה ערפיליות כמו ערפילית הטבעת חושפות מעין ארכיאולוגיה אסטרונומית, והאסטרונומים חוקרים את הערפילית כדי ללמוד על הכוכב שיצר אותה.
צורתה של הערפילית דומה לדונאט מעוות. אנו מסתכלים כמעט ישירות במורד אחד הקטבים של המבנה הזה, עם חבית של חומר בצבעים זוהרים שמתרחקת מאיתנו. מרכז הדונאט הזה נראה אולי ריק, אבל הוא למעשה מלא בחומר פחות צפוף שמתקרב אלינו וגם מתרחק מאיתנו, ויוצר צורה הדומה לכדור רוגבי שמשובץ בתוך הרווח המרכזי של הדונאט.
הטבעת הראשית מורכבת מגז שמשליך כוכב גוסס במרכז הערפילית. הכוכב הזה בדרך להפוך לננס לבן – גוף מאוד חם, צפוף וקטן שהוא שלב ההתפתחות הסופי של כוכב כמו השמש.
ערפילית הטבעת היא אחד העצמים הכי בולטים בשמיים שלנו. היא התגלתה ב-1779 על ידי האסטרונומים אנטואן דרקייה דה פייפואה ושארל מסייה, ונוספה לקטלוג מסייה. שני האסטרונומים נתקלו בערפילית כשניסו לעקוב אחרי מסלולו של שביט דרך קבוצת נבל, שעבר קרוב מאוד לערפילית הטבעת.
התצפיות האלה בוצעו כחלק מתוכנית התצפיות GO 1558 של טלסקופ החלל ג’יימס ווב.
עוד בנושא באתר הידען:
3 Responses
אני בשוק מימשה קאתי אחשב
זה דבר עצום בגודלו… אבל אני תוהה… האם בלילה נראה את כל השמיים כחולים יפים אם כדור הארץ היה שם בפנים ? או מרוב הגודל לא נבחין כמעט בצבעים גוונים וצורות ?
מה שכן.. אם היינו כ 70 אלף שנות אור מגלקסיית אנדרומדה אז בלילה חצי מהשמיים היו הגלקסיה והמיליארדים של הכוכבים מול העיניים שלנו… מראה כל כך יפה שאי אפשר לייצר אותו אפילו בהוליווד
מבחינתנו זה מרחק נצחי.