סיקור מקיף

הטכניון חוזר לחלל: להק לווייני אדליס – סמסון ישוגרו ב-22 במרץ

"אדליס-סמסון": להק לווינים אוטונומי שיאתר אותות על פני כדור הארץ בדיוק גבוה. זהו השיגור הראשון של שלושה לוויינים ישראלים בעת ובעונה אחת. הפרויקט פותח בתמיכת קרן אדליס, קרן גולדשטיין, סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה והתעשייה האווירית

פרופ' פיני גורפיל (ראשון מימין) עם צוות החוקרים ממכון אשר לחקר החלל שעבד על הפרויקט: אבנר קידר, הוביק אגלריאן, ד"ר ולדימיר בלבנוב, אביתר אדלרמן, ירון עוז, מקסים רובנוביץ', מרגריטה שמיס, יוליה קונייבסקי, צחי עזרא וד"ר אלכס פריד. צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון
פרופ' פיני גורפיל (ראשון מימין) עם צוות החוקרים ממכון אשר לחקר החלל שעבד על הפרויקט: אבנר קידר, הוביק אגלריאן, ד"ר ולדימיר בלבנוב, אביתר אדלרמן, ירון עוז, מקסים רובנוביץ', מרגריטה שמיס, יוליה קונייבסקי, צחי עזרא וד"ר אלכס פריד. צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון

פרויקט "אדליס-סמסון" – להק אוטונומי של שלושה ננו-לוויינים – שהיו אמורים להמריא לחלל ב-20 במרץ אך השיגור נדחה ליום ב 22 במרץ. לאחר שפותח ונבנה בטכניון בשנים האחרונות. את התהליך הוביל צוות חוקרים בראשות פרופ' פיני גורפיל ממכון אשר לחקר החלל בטכניון, חבר סגל בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל, בתמיכת קרן אדליס, קרן גולדשטיין וסוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה. הלוויינים ישוגרו על גבי טיל של חברת Glavkosmos מאתר שיגור בקזחסטן. להק הלוויינים ישמש לחישוב מיקום של מקורות קורנים על פני כדור הארץ, טכנולוגיה שתיושם באיתור אנשים, מטוסים וספינות. להק הלוויינים הזעירים ינוע בחלל בטיסת מבנה אוטונומית, כלומר – הם ינועו בתיאום ביניהם ללא צורך בהכוונה מהקרקע.

הלהק כולל שלושה לוויינים זעירים (CubeSats), שכל אחד מהם שוקל כ-8 קילוגרם. על גבי כל לוויין הותקנו מכשירי מדידה, אנטנות, מערכות מחשב, מערכות בקרה, מכשירי ניווט ומערכת הנעה ייחודית וחדשנית. הלוויינים ינועו בטיסת מבנה בגובה 600 ק"מ מעל פני הקרקע ויאתרו, בדיוק גבוה, אותות על כדור הארץ. האותות ישודרו למרכז בקרת-משימה מיוחד שנבנה במכון אשר לחקר החלל בטכניון. מקלט המשימה פותח בתעשייה האווירית. זהו השיגור הראשון של שלושה לוויינים ישראלים בעת ובעונה אחת.

מערכות חלל מבוזרות

"מחקר בסיסי רב שנים, ששולב עם טכנולוגיה ישראלית מתקדמת, מאפשר לנו להצעיד את ישראל צעד חשוב קדימה בתחום הלוויינות הזעירה," מסביר פרופ' פיני גורפיל ממכון אשר לחקר החלל, ראש המעבדה למערכות חלל מבוזרות בפקולטה להנדסת אווירונוטיקה וחלל. "אפשר להשוות את מידת החדשנות של ננו-לוויינים למעבר ממחשב לטלפון סלולרי. פרויקט 'אדליס – סמסון' מדגים קונספט חדש בננו-לוויינות והוא יאפשר לבצע פעולות רבות שהיו שמורות עד כה ללוויינים גדולים ויקרים. מדובר בקפיצת מדרגה ביכולותיהם של הטכניון ושל מדינת ישראל כולה בתחום של לוויינות זעירה, והיא תהפוך את הטכניון לחלוץ עולמי בתחומי האיכון והתקשורת, עם יישומים מגוונים הכוללים איתור נעדרים, חילוץ והצלה, חישה מרחוק וניטור סביבתי."

"פרויקט 'אדליס-סמסון' הוא דוגמה נפלאה ומרגשת לשילוב מוצלח בין מדע לטכנולוגיה ולתרגום של רעיונות חדשניים לכדי מערכות אפקטיביות התורמות לאנושות," אמר נשיא הטכניון פרופ' אורי סיון. "פריצות דרך מדעיות וטכנולוגיות מצריכות כיום מחקר רב-תחומי ושיתוף פעולה הדוק בין האקדמיה לתעשייה, ואלה המרכיבים שהובילו את הפרויקט אל היום החשוב הזה.

אחד משלושת הננו-לווינים. צילום: ניצן זוהר דוברות הטכניון
אחד משלושת הננו-לווינים. צילום: ניצן זוהר דוברות הטכניון

הלוויין הקודם פעל 11 שנה בחלל

"השיגור הנוכחי ממשיך מסורת טכניונית שהחלה ב-1998 עם שיגורו המוצלח של הלווין גורווין-טכסאט 2," הוסיף נשיא הטכניון. "לווין זה פעל בחלל יותר מ-11 שנים, זמן שיא לפעילות אקדמית בחלל. שיגור 'אדליס-סמסון' הוא רגע דרמטי שחיכינו לו תשע שנים ונעקוב אחריו בדריכות. אני מודה מקרב לב לשותפינו בקרן אדליס, קרן גולדשטיין, סוכנות החלל הישראלית והתעשייה האווירית שסייעו לנו להפוך פרויקט זה למציאות."

"במשך שנים רבות רווחה הסברה שטכנולוגיות חלל, והחלל עצמו, הם נחלתן של מעצמות כלכליות מובילות; שהם יעדים מסובכים, גדולים ויקרים מכפי יכולתן של מדינות מן השורה," אמרה רבקה בוכריס, נאמנת קרן אדליס. "ישראל הפריכה זאת, וכיום אין חולק על כך שהמדינה הקטנה חברה במעגל המצומצם של מעצמות חלל, זאת הודות להתפתחותה המהירה של תעשיית החלל בישראל. 'אדליס-סמסון' הוא פרויקט ייחודי המגלם את הרוח הישראלית, את עוצמתה ואת משאביה האינטלקטואליים של מדינת ישראל. הוא מבטא את חוזקותיה הטכנולוגיות והמדעיות ומציב אותה על מפת העולם בתחומי התעופה והחלל, וכל זאת בתקציב צנוע ובסביבה אקדמית. קרן אדליס רואה בעצמה גוף הזורע את זרעי העתיד ומקווה שפרויקט זה יהיה ראשון מני רבים. אנו מקווים שפרויקט 'אדליס-סמסון' יפיח השראה בפרויקטים קטנים וחכמים נוספים שיובילו פיתוחים ישראליים לחלל לתפארת מדינת ישראל."


"תחום הננו-לוויינים מצוי בתנופה משמעותית בשנים האחרונות ומספר השיגורים גדל והולך מדי שנה," אומר מנהל סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה אבי בלסברגר. "עלויות הפיתוח והשיגור של לוויינים כאלה, המסוגלים למלא מגוון שימושים, נמוכות משמעותית מאלה של לוויינים רגילים. בעתיד הקרוב צפויות להופיע רשתות שיכללו אלפי ננו-לוויינים שיכסו את כדור הארץ ויאפשרו תקשורת אינטרנט מהירה בעלות נמוכה משמעותית מהמקובל כיום, כמו גם יישומים רבים אחרים כגון זה אשר יודגם בלווייניי סמסון."

"אנו רואים חשיבות רבה בשיתוף הפעולה עם הטכניון בכדי לקדם מחקר אקדמי וטכנולוגיות עתידיות בתחום החלל," אמר מנכ"ל התעשייה האווירית בועז לוי. "התעשייה האווירית, בית החלל של ישראל, מהווה את מרכז הכובד בתחום ורואה בחיבור אל האקדמיה, ערך מוסף ברמה העסקית וברמה הטכנולוגית שיוביל להמשך החדשנות וההובלה של ישראל בתחום החלל. העבודה המשותפת מובילה להמשך פיתוח האקו-סיסטם כולו והתעשייה האווירית גאה לשלב כוחות בפרויקט חדשני ופורץ דרך זה".

כל הפיתוחים הייחודיים של הלוויינים הם תוצרת כחול-לבן ופותחו בשיתוף פעולה יוצא דופן בין האקדמיה לתעשייה: מערכת הנעה מיוחדת, המבוססת על גז קריפטון, תהיה הראשונה מסוגה בעולם שתתופעל על לוויין זעיר. המקלט הדיגיטלי ומערכת בקרת ההכוון פותחה על ידי התעשייה האווירית בשיתוף חוקרי הטכניון. נוסף למערכת ההנעה יצברו הלוויינים אנרגיה דרך פאנלים סולריים שייפרשו לצדי כל לוויין וישמשו ככנפיים שיבקרו במידת הצורך את טיסת המבנה ללא שימוש בדלק, באמצעות התנגדות האוויר באטמוספירה. על גבי כל אחד מהננו-לוויינים הורכב מקלט דיגיטלי, אחד המקלטים המורכבים ביותר שתוכננו אי פעם בננו-לוויין. המערכת לעיבוד המידע על הלוויין והאלגוריתמים שישמרו על טיסת המבנה יהיו מהראשונים מסוגם בעולם, ויתמכו בהפעלה אוטונומית של כמה לוויינים בעת ובעונה אחת. מערכת הניווט תכלול שני מקלטי GPS שישמשו לניווט אוטונומי. מערכות התקשורת שבאמצעותן יתקשרו שלושת הננו-לוויינים זה עם זה ועם תחנת הקרקע יתופעלו בשלושה תדרים שונים – אתגר משמעותי שנפתר בפרויקט הנוכחי. תדר ייעודי ישמש להעברת מידע לכדור הארץ בפס רחב.

בפרויקט 'אדליס-סמסון' של הטכניון שותפים גופים רבים ובהם קרן אדליס, קרן גולדשטיין, סוכנות החלל הישראלית במשרד המדע והטכנולוגיה והתעשייה האווירית, שפיתחה את מקלט המשימה לאיתור האותות מהקרקע ולאיכונם. בטכניון מעורבים בפרויקט חוקרי מכון אשר לחקר החלל אבנר קידר, הוביק אגלריאן, ד"ר ולדימיר בלבנוב, אביתר אדלרמן, ירון עוז, מקסים רובנוביץ', מרגריטה שמיס, יוליה קונייבסקי, צחי עזרא וד"ר אלכס פריד, והשתתפו בו סטודנטים רבים במרוצת השנים.

השיגור יתרחש בשבת ,20.3, בשעה 8:07 (שעון ישראל). לשידור החל מהשעה 07:15 (שעון ישראל):

 https://www.youtube.com/watch?v=J1nfIV-4_e8

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

6 תגובות

  1. לאבי, בגובה 600 ק"מ (גובה היעד של הלוויינים) עדיין יש שרידי אטמוספרה. אם מפנים את הלוויין כך ששטח החתך שלו אל מול האטמוספרה גדול יותר, אפשר ליצור התנגדות רבה יותר, להאט אותו ולהנמיך את מסלולו. מהבחינה הזו הקולטים הסולאריים לא משמשים ככנפיים שיוצרות עילוי, אלא כבולמי אוויר. אני רק לא מבין איך הפנייתם של הקולטים כלפי התנועה (במקום כלפי השמש) לא מחבלת ביעילותם כספקי אנרגיה, אלא אם כן יש להם יכולת עודפת ובכל תכנוני התנועה מתחשבים בכל הגורמים האלו.

  2. פרופ' פיני גורפיל (ראשון משמאל) עם צוות החוקרים ממכון אשר לחקר החלל שעבד על הפרויקט: ד"ר ולדימיר בלבנוב, אבנר קידר, ד"ר אלכס פריד, הוביק אגלריאן, ירון עוז, מרגריטה שמיס, יוליה קונייבסקי, וצחי עזרא. צילום: ניצן זוהר, דוברות הטכניון

  3. לא הבנתי את המשפט : "ככנפיים שיבקרו במידת הצורך את טיסת המבנה ללא שימוש בדלק, באמצעות התנגדות האוויר באטמוספירה."
    אם מדובר על לויינים שנמצאים בחלל , מה הקשר לאטמוספרה ולכנפיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן