מחקר חדש חושף פערים בטיפול בין גברים לנשים המגיעים לחדרי המיון עם תסמיני כאב. נשים זוכות פחות למרשמים למשככי כאבים בהשוואה לגברים עם תלונות דומות. הטיה זו קיימת בכל קבוצות הגיל, רמות הכאב ומגדר הרופאים, דבר המצביע על בעיה מערכתית
מחקר חדש בראשות קבוצת חוקרים מהאוניברסיטה העברית, המרכז הרפואי הדסה אוניברסיטת מיזורי ואוניברסיטת מרשל גילה הטיה מגדרית מדאיגה בהחלטות הטיפול בכאב בחדרי מיון. המחקר, שפורסם בכתב העת PNAS, ניתח מעל 21,000 רישומי מטופלים בארצות הברית ובישראל ומצא כי נשים פחות זוכות למרשמים לתרופות נגד כאבים בהשוואה לגברים עם תלונות דומות.
המחקר גילה שנשים מקבלות פחות תרופות לשיכוך כאבים מאשר גברים, גם לאחר שנלקחו בחשבון רמות הכאב המדווחות וגורמים אחרים כגון גיל, היסטוריה רפואית וסוג התלונה. הדבר מצביע על בעיה מערכתית שבה כאב הנשים לא נתפס ברצינות או לא מטופל באופן אגרסיבי כמו כאב הגברים.
במחקר השתתפו פרופ’ שוהם חושן-הילל ומיקה גוזיקביץ מהאוניברסיטה העברית, ד”ר אלכס גיללס-הילל מהאוניברסיטה העברית-מרכז הרפואי הדסה, ד”ר תום גורדון-הקר מאוניברסיטת בן-גוריון וצוות בינלאומי של חוקרים מהאוניברסיטה העברית, המרכז הרפואי הדסה, וכאמור חוקרים מאוניברסיטת מיזורי ומאוניברסיטת מרשל.
באמצעות ניתוח רשומות רפואיות אלקטרוניות ממערכות הבריאות האמריקנית והישראלית, הציגו החוקרים עדויות לכך שמטופלת שנשלחת מחדר המיון פחות סביר שתקבל טיפול בתלונת כאב בהשוואה למטופל גבר. באופן ספציפי, נתונים מחדרי מיון בארה”ב ובישראל, עם מדגם בגודל כולל של 21,851 רישומי שחרור, הראו שפות סביר שנשים יקבלו מרשם למשככי כאבים כלשהם, הן אופיואידיות והן לא אופיואידיות, בהשוואה לגברים.
פחות סביר שנשים עם תלונות על כאב יקבלו משככי כאבים לכל ציון כאב ובכל קבוצת גיל, ומקבלות פחות משככי כאבים מרופאים ורופאות כאחד. בנוסף, נשים מבלות 30 דקות נוספות בחדר המיון, וציון הכאב שלהן יירשם ב-10% נמוך יותר על ידי האחיות במיון. בניסוי מבוקר שכלל 109 אחיות, התברר שעוצמת הכאב שנרשמה כפחות אינטנסיבית אם נאמר שהמטופלת היא אישה ולא גבר, דבר שמצביע על כך שההטיה נובעת מסטריאוטיפים מגדריים. לדברי המחברים, טיפול חסר בכאב של נשים נושא השלכות מיידיות על מערכת הבריאות והשלכות רחבות על עמדות החברה כלפי כאב הנשים.
פרט מעניין נוסף שהמחקר מצא הוא שהפער במתן תרופות לשיכוך כאבים קיים ללא קשר למגדר הרופא המטפל. גם רופאים וגם רופאות פחות סביר שירשמו תרופות לשיכוך כאבים לנשים, מה שמעיד על כך שההטיה נפוצה ולא מוגבלת למגדר אחד של אנשי מקצוע בתחום הבריאות.
המחקר גם הדגיש שהאחיות פחות סביר ב-10% לרשום ציוני כאב לנשים בהשוואה לגברים. חוסר התיעוד הזה יכול לתרום להערכת חסר של חומרת כאב הנשים ולגרום לטיפול בלתי הולם. בנוסף, המחקר מצא שנשים מבלות בממוצע 30 דקות נוספות בחדר המיון בהשוואה לגברים. עיכוב זה יכול להיות כתוצאה ממגוון גורמים, כולל פוטנציאל להיותן פחות רציניות כשמדווחות על כאב או תסמינים.
בניסוי מבוקר, אחיות שפטו את הכאב של נשים כפחות אינטנסיבי מזה של גברים כשנחשפו לתרחישים קליניים זהים. זה מצביע על כך שיכולה להיות הטיה תת-מודעת באיך שאנשי מקצוע בתחום הבריאות תופסים ומעריכים כאב על בסיס מגדר המטופל.
“המחקר שלנו חושף הטיה מדאיגה באופן שבו כאב הנשים נתפס ומטופל במצבי חירום,” אמרה פרופ’ חושן-הילל. “טיפול חסר בכאב הנשים יכול לגרום להשלכות חמורות על בריאותן, כולל זמני החלמה ארוכים יותר, סיבוכים או מצבי כאב כרוניים.”
המלצות עקב טענת המחקר שהממצאים הללו משקפים טיפול חסר שיטתי בכאב הנשים במערכות הבריאות, החוקרים קוראים להתערבויות מדיניות דחופות כדי להתמודד עם הטיה זו ולהבטיח טיפול שווה בכאב ללא קשר למגדר. הם ממליצים על תוכניות הכשרה לאנשי מקצוע בתחום הבריאות כדי לזהות ולהתמודד עם הטיות מגדריות, ומציעים לעדכן ולתקנן את פרוטוקולי הטיפול בכאב כדי להבטיח טיפול הוגן ומספק לכל המטופלים.
מחקר זה מדגיש את הצורך הקריטי להתמודד עם הטיות בלתי מודעות בתחום הבריאות כדי לספק טיפול הוגן ואפקטיבי לכל המטופלים.
עוד בנושא באתר הידען:
תגובה אחת
כאב זה דבר סוביקטיבי, כל אחד יחווה את אותה פגיעה בצורה שונה, הפגיעה תפריעה לו בצורה שונה. לכן גם סקלת הכאב בבתי החולים היא סובייקטיבית, יכול להיות שעבור אותו כאב, מישהו אחד ירשום שהכאב בדרגה 6 וחברו ירשום דרגה 8, ולכן כאשר האחיות צריכות לתת ציון לכאב הן בוחונות גם את מה שהמטופל כתב אבל גם מה שהן רואות, למשל בכי, תלונות ועוד ואז הן משכללות את כל מה שהן רואות. יכול להיות שמסקנת המחקר היא שנשים מרגישות את הכאב שונה מגברים.