“אל תסתכלו למעלה”, הסרט החדש של ליאונרדו דיקפריו וג’ניפר לורנס, מציב מראה סאטירית ונוקבת מול האנושות ותפקידה של התקשורת במאבק נגד הבעיה הסביבתית הגדולה של ימינו
מאת ד”ר נטע ליפמן, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
השבוע יצא לאקרנים “אל תסתכלו למעלה”, סרטו החדש של הבמאי האמריקאי אדם מקיי, בכיכובם של שורת שחקנים הוליוודיים נוצצים (ליאונרדו דיקפריו, ג’ניפר לורנס ועוד). הלכתי לראות את הסרט השבוע ובסיומו, ביציאה מהקולנוע, שמעתי שני יורקרים טיפוסיים מתלהבים מהסרט. אחד מהם קבע: “האמת, אני חושב שזה סרט שכל אזרח בעולם צריך לראות”.
אני לא בטוחה שזה בדיוק הסרט שהייתי בוחרת להקרין לכל תושבי כדור הארץ, אבל בהחלט מדובר ביצירה מעניינת ומעוררת מחשבה שמציבה בפני הצופים מראה גדולה באורך של שעתיים וחצי שבה הם משתקפים באופן סאטירי יחד עם העולם שבו כולנו חיים ושאסון גדול הולך להתרגש עליו.
מקיי עצמו לא הסתיר שהוא ביקש לעשות סרט על האופן שבו אנו תופסים, או לא תופסים, אסון גדול שעומד בפתח, וליתר בדיוק, סרט על התעקשות של רבים מאתנו לא להביט למעלה ולראות את משבר האקלים העולמי.
לורנס ודיקפריו נגד העולם
בלי להרוס לכם את חדוות הצפייה בסרט, הנה תקציר העלילה: קייט דיביאנסקי (לורנס) היא סטודנטית לאסטרונומיה שיום אחד מגלה אסטרואיד חדש, מה שמהר מאוד מתגלה לה ולמרצה שלה, ד”ר רנדל מינדי (דיקפריו), שהוא עומד להתנגש בכדור הארץ בוודאות של מאה אחוזים לפי כל החישובים המתמטיים המדויקים שלהם.
מתי? עוד חצי שנה. אז מה עושים שני מדענים שגילו תגלית מרעישה שיש בכוחה לשנות את פני העולם? הם פוגשים את נשיאת ארצות הברית (שחקנית עירום לשעבר אותה מגלמת מריל סטריפ), שמראה במקרה הטוב אדישות ובמקרה הפחות טוב זלזול בצמד המדענים, כמו אומרת: אתם יודעים כמה פעמים שמעתי בשנתיים האחרונות שקץ האנושות קרב? לנשיאה יש דברים חשובים יותר על הראש מאסטרואיד שהולך לסיים את חיינו על פני הפלנטה. יש לה בחירות אמצע קדנציה.
בצר להם, הם פונים לתקשורת. סלע בגודל של כ-9 קילומטרים עומד להתנגש בנו, זה בטוח עניין חשוב לתקשורת וחייבים לדווח על זה לעולם. המדענים מגיעים לאולפני תוכניות הבוקר כשרגע לפני השידור מכין אותם אחד המפיקים: “רק תשמרו על זה קליל כן, שיהיה ככה כייפי”. בשלב הזה, דיביאנסקי מאבדת את זה: “אולי ההרס של כדור הארץ כולו לא אמור להיות כיף?” היא צועקת, “אולי זה אמור להיות מפחיד ומטריד ואתה צריך להישאר ער כל הלילה, כל לילה, לבכות?”
נראה שעבור מקיי, זוכה פרס האוסקר (“מכונת הכסף”), משבר האקלים ממנו מזהירים המדענים הוא משהו כל כך גדול ומטריד שכדאי שכולנו נשאר ערים בגללו בלילה. בראיונות שערך הבמאי לקראת יציאת הסרט, הוא אמר שניסה חמישה רעיונות שונים שיאפשרו לו ליצור סרט על משבר האקלים עד שכתב את התסריט: “איך אתה מספר את הסיפור הגדול ביותר מזה 66 מיליון שנים?” הוא תהה.
מצפייה בסרט ברור שמקיי מוטרד שמשבר האקלים לא תופס את מקומו המתבקש בחזית הסיקור התקשורתי-חדשותי. ואכן, הסרט משמש ביקורת נוקבת על התנהלות התקשורת. חרף העובדה שיש בו פוליטיקאים משוגעים ואנשי הון מלאי גחמות מופרכות שמתכחשים למציאות, נדמה שהנבל האמיתי פה הוא התקשורת, זו שרודפת לנצח אחרי הרייטינג ודעת הקהל ונזהרת רק לא להטריד את הציבור באמת המורכבת והמדאיגה.
אבל איך באמת מדברים על משבר האקלים בתוך כל שלל החדשות המתפרצות והאקטואליה הבוחשת וניגודי אינטרסים כלכליים? כי בסיפור האמיתי שלנו, מול אתגרי משבר האקלים יש ביכולתנו עוד לשנות את המסלול. בסופו של יום למדענים יש תפקיד מאוד חשוב בחיים שלנו להביא את הידע, לנטר את השינויים שעוברים על כדור הארץ, הימים, האוויר והחי בו ולהסביר מה הנזקים שזה מייצר לעולם שלנו ולחיים עליו, או במילים אחרות על העתיד שלנו.
נדמה שמקיי עשה לעצמו הנחה קלה: מטאוריט שמתנגש זה מאוד ברור – הנה גוף גדול והנה הוא בא לקראתנו ואז נמות – אבל לך תסביר תהליכים שקטים, כמעט בלתי נראים, מצטברים, ארוכי שנים. כאלה שהתרחשו תמיד רק עכשיו הם יותר חזקים ויותר תכופים ויותר עוצמתיים ומסוכנים יותר והם נוצרים בגלל פליטות גזי חממה שאנחנו מייצרים.
כשאנחנו מביטים למעלה, אנחנו רואים שמיים, לא אסטרואיד ענקי שדוהר לקראתנו.
זה הכול מתמטיקה
לפני שדיקפריו ניגש לאולפני הטלוויזיה אומר לו חבר קולגה: “תדבר ברור, בלי המתמטיקה” ודיקפריו עונה נבוך: “איך בלי המתמטיקה, זה הכל מתמטיקה”. זו אולי דילמת המדען התמידית ותפקידו בשירות הציבור במשבר שנכפה עלינו. מומחי אקלים, חוקרות חלל, מדעני אוקיינוסים הם אנשים שבנו את הקריירה שלהם על בסיס למידה, פענוח נתונים ויצירת מודלים שמסייעים להם לחקור ולהבין את פשר היקום. המתמטיקה היא אחד הכלים הבסיסיים עליו הם נשענים ובזכותו הם יכולים להגיד את מה שיש להם להגיד. השאלה “איך” להגיד היא השאלה החשובה.
התקשורת מעוניינת לבדר את הציבור ולא להפחיד או להדאיג. כשמדעני הסרט באים לדבר על האסון המתקרב (אייטם אחד אחרי שהזמר הדמיוני “די.ג’י צ’לו” מציע לחברתו הנבגדת, אריאנה גרנדה, נישואים בשידור חי) מציגים אותם המנחים כ”הנה עכשיו בפינת המדע שלנו שני מדענים שגילו כוכב שביט חדש…”. העיקר שיהיה כיף ומגניב.
מדכא, אבל חשוב
זה לא קל לדבר סביבה, או מדע ובטח לא לספר על המורכבות של שינוי הטמפרטורות והצטברות גזי חממה באוויר. זה לא כזה מגניב, לא כיף ולפעמים אפילו די מדכא, אבל זה תמיד מעניין.
בנוסף, המשבר הזה לא הגיע אלינו פתאום מהחלל, זה משהו שהאנושות יצרה ולכן האנושות יכולה להתמודד איתו בעזרת ידע וכלים מדעיים. המדענים אולי לא בחרו לעצמם תפקיד של נביאים, הם לא ביקשו מיקרופונים ובאמת השפה שלהם “המדענית” היא כזו שלא תמיד ברורה ופשוטה להבנה. אבל בצוק העתים, ואנחנו איך לומר, על פתחו של הצוק, אין ברירה אלא לפנות להם את הבימה ולהקשיב להם ולידע שצברו ולנתונים שאספו ולהבין מה צפוי לנו אם לא נפעל עכשיו. כי יש עוד זמן, הוא אמנם קצוב, אבל הוא לא נגמר.
גם להוליווד יש תפקיד חשוב בעיצוב מסרים כאלה ונהדר שבמאי-כוכב כמו מקיי גיבש צוות כוכבים נוצץ בשביל להביא את כולנו מול מדורת השבט ולהגחיך את מצבנו כיום. הסרט הוא אולי סאטירה דמיונית, אבל בקצבי החיים שלנו ובמציאות הרייטינג שמקיפה אותנו, הוא לא מופרך לגמרי.
עוד בנושא באתר הידען:
- סכנה מתקרבת מאסטרואיד קטנטן
- ייתכן שהאסטרואיד 16 פסיכה העשיר במתכות יקרות הוא בסופו של דבר לא גוש מתכת מוצק אלא ערימת אבנים
- חלל – ספינת החלל “אנושות” /קמרון מ’ סמית
- לפני 50 שנה, בני אדם צילמו את התמונה המלאה הראשונה של כדור הארץ מהחלל – משבר האקלים אומר שהגיע הזמן לצלם תמונה נוספת מאותה זווית
- המלחמה על המדע עולה שלב: חייבים להחזיר את האמון במדע כדי להציל את הדמוקרטיה ואת עתיד האנושות
