מחקר חדש מצביע על כך שהצעדים למניעת COVID-19 צמצמו את מקרי השפעת הגלובליים וייתכן שהביאו להיעלמות זן B/Yamagata. המחקר מדגיש את השפעת ההתערבויות הלא-פרמצבטיות על אבולוציית נגיפים
במהלך מגפת COVID-19 חלה ירידה דרמטית במקרי השפעת העונתית ברחבי העולם בעקבות סגרים, הגבלות נסיעות וצעדים חברתיים נוספים. אך באזורים שבהם ההגבלות היו פחות חמורות, כמו דרום אסיה ומערב אסיה, נמשך מחזור ההפצה של זני שפעת מסוימים, והם אף עברו אבולוציה בסביבה זו. במיוחד נראה כי זן השפעת B/Yamagata נעלם מהמעקב מאז תחילת המגפה, ועשוי להיות נכחד.
במחקר חדש, צ'ן ועמיתיו מהאגודה האמריקנית לקידום המדע (AAAS) בחנו את השפעת ההתערבויות הלא-פרמצבטיות (NPIs) שהוטמעו כדי לשלוט בקורונה, כמו סגרים, ריחוק חברתי וחובת עטיית מסכות. הם השתמשו בנתונים אפידמיולוגיים, גנטיים ונתוני נסיעות בינלאומיים מהתקופה שלפני, במהלך, ואחרי המגפה, במטרה לבחון את השינויים בדינמיקת ההתפשטות והאבולוציה של נגיפי השפעת.
התוצאות הראו כי באזורים בהם ההגבלות היו פחות חמורות, כמו דרום ומערב אסיה, הפצת זני שפעת A ו- B/Victoria נמשכה. מגמות אלו מדגישות את השפעת ההתערבויות האנושיות על דפוסי השפעת והאבולוציה שלה.
אולם, מאז תחילת המגפה, נראה כי לא תועדו מקרים נוספים של זן השפעת B/Yamagata, מה שמרמז על האפשרות כי זן זה נכחד. החוקרים מציינים כי ההתערבויות הלא-פרמצבטיות היו אפקטיביות ביותר בשיבוש הפצת הנגיפים והגיוון הפתוגני, ואפילו עשויות להיות אפקטיביות יותר מחיסונים בלבד.
עוד בנושא באתר הידען:
2 Responses
למה?
מאוד מעניין, נושא מאוד נפיץ, גם אחרי כמה שנים.
לי נראה להיפך שסגרים גרמו לכך שיש יותר תחלואה בשפעת עונתית בגלל היחלשות מערכת החיסון כי היינו סגורים ולא "התאמנו" על וירוסים.