בעבר כבר התייחסתי לצורך להפחית בצריכת בשר מול ההבדלים המשמעותיים בין צורת הגידול התעשייתית במשקים חקלאיים גדולים בארצות המערב לבין רועים-נוודים בעיקר בארצות אפריקה. עדיין לא מתחשבים בהם
בעבר כבר התייחסתי לצורך להפחית בצריכת בשר מול ההבדלים המשמעותיים בין צורת הגידול התעשייתית במשקים חקלאיים גדולים בארצות המערב לבין רועים-נוודים בעיקר בארצות אפריקה, אבל גם באסיה ובאמריקה הדרומית. אלו אוכלוסיות רועים שעיקר הונם ומזונם מבוסס על עדרי בקר וצאן,
עכשיו בעקבות הכנס בגלזגו, יצאה הקריאה למיתון הפליטות והחלטה על מיתון פליטות המתאן לרבות הפליטות מהמשק החי – בעיקר מרפתות. עם זאת בהחלטה אין התייחסות להבדלים בין רפתות תעשייתיות במערב לבין עדרי צאן ובקר של רועים-נוודים באזורים יובשניים. כלומר משווים כל עדרי הבקר והצאן למכוניות.
לכן ראוי שוב לחזור ולהגדיר את ההבדל בין רועים-נוודים לבין משקי ענק בהם הבקר ואמצעי הייצור הנלווים מהווים תעשייה.
חיות בית הפכו ל”נבל” שמואשם בשינויי האקלים,יש מחקרים ומדדים שמראים כי חיות-משק גורמות ל 14.5% מכלל הפליטות ושינויי האקלים להם גורמת האנושות, ישירות או בעקיפין,
מכאן הקריאה לשינוי כלל עולמי וקיצוני בייצור מוצרים מהחי ובשיטות האבסת בעלי החיים, אלא שאין בקריאה הכללית התייחסות לתתי-המינים (גזעים) של הבקר ולמיקום גאוגרפי,
על פי דוח חדש Report: Are livestock always bad for the planet שמתפרסם ב-Pastres, תכנית מחקר ללימוד מרועים, יש חשיבות מהותית לצורך להבדיל בין מערכות הייצור, שכן לא כל מערכות הייצור של חלב ובשר שוות ודומות. מערכות של עדרי נוודים כמו אלה שקיימות ברחבי אפריקה ובמקומות אחרים שונות לחלוטין והשפעתן על האקלים שונה ובעיקר פחותה בהרבה מזאת של מערכות ייצור תעשייתיות במערב, ובכל זאת כשחוקרים עוסקים בהאבסה וייצור הם נוטים לצרף את כל עדרי הבקר (והצאן) לחבילה אחת, ובאופן מוטעה מתייחסים באותה צורה לזיהום מהפרות ולזה ממכוניות או מתחנות כוח פחמיות.
ולא היא. הפשטות עד כדי קלות-דעת בה ארגוני סביבה קובעים כי “כל חיות המשק רעות” שגויה ומטעה ויש צורך בליבון הנושא.
הדו”ח של Pastres עוסק בנתונים שמתוכם מוארת הבעיה וההערכה של השפעות חיות משק על האקלים. אין ספק כי המערכות התעשיתיות לייצור מוצרים מהחי פוגעות בסביבה ובמערכות המים, גורמות לברוא יערות ופולטות כמויות נכבדות של גזי חממה, לכן כדי למתן את הפגיעה יש צורך בשיפור בייצור המזון לחיות, ובהתאמה מיתון בצריכת מוצרים מן החי בכלל ובשר בפרט, אלא שמערכות ייצור תעשייתיות הן רק סוג אחד ואוסף הנתונים על פליטות לא מפריד ולא מתייחס לשונות של מערכות אחרות.
לצורך הערכת הפגיעה הסביבתית יש צורך בבדיקת ההבדל שבין מחזורי החיים בשיטות הייצור השונות, בדיקה שבה נמצאו הבדלים משמעותיים
שכן הערכת הפליטות מסתמכת רק על מערכות תעשייתיות ומצוטטת תכופות בתקשורת הערכה על סמך נתונים מכ 40,000 חוות ו-1,600 יצרנים מצפון אמריקה ואירופה. אלא שמאחר ולא כל שיטות גידול חיות-משק שוות הרי שאומדן חיוצי (אֶקְסְטְרָפּוֹלַצְיָה) לא רק שאינו נותן תמונה נכונה, אלא נותן תמונה שגויה.
למשל, במחקר בקניה התברר כי ההערכת הפליטות מבקר באפריקה אינן נכונות, שכן הפרות של רועים-נוודים קטנות ומאחר והמרעה מבוקר הן אוכלות מזון באיכות משתנה ולהן פיזיולוגיה מותאמת לסביבה.
הפרות של הרועים-נוודים אינן מן הגזעים המפותחים שכדי לבדוק פליטות נחקרו ב״תאי נשימה״, כאשר רוב המחקרים התמקדו ברמת הפליטות של פרה אחת או של יחידת ייצור. מאחר ומסתבר כי רק 0.4% מהמחקרים נערכו באפריקה בה נפוץ אורח חיים של נוודי-מרעה, הרי שנתונים רבים שגויים.
כדי להראות את יתרון הייצור התעשייתי מול עדרי נוודים, משווים את פליטות המתאן לפרה שאוכלת מזון גלמי במרעה פתוח לעומת האפשרות להורדת הפליטות ע׳׳י מזון משופר, אלא שכאן שוב מוחטאת המטרה שכן יש צורך במבט רחב על כל המערכת, כך למשל מרעה נוודי לסירוגין משפר את ספיחת הפחמן בקרקע.
גז המתאן הוא אמנם גז חממה חזק בהרבה מדו תחמוצת הפחמן אך משך חייו קצר לעומת הפחמן שנשאר לנצח באטמוספירה. הרעיון לקצץ בפליטות מתאן חשוב בטווח הקצר, עד שניתן יהיה למתן את פליטות הפחמן וגם זה צריך להיעשות במהירות. לכן יש הבדל גדול באופן שבו מתייחסים לגזי החממה ואיך ההתחממות מוערכת,
בפשטות פרות ומכוניות אינן שוות.
יש חשיבות לבסיס או לקו ממנו מתחילים כך למשל (פרות) חיות משק באפריקה ״מחליפות״ אנטילופות שפולטות מתאן, לעומת זאת במערכות תעשייתיות בנוסף לפליטות ישירות נוצרות פליטות רבות במערכת הייצור המשני וההפצה, בשימוש בדלק מחצבי, בהקמת תשתיות, בצורך בשינוע מזון ולטיפול בהפרשות. כל אלה יוצרים מפגעים סביבתיים קשים.
הערכות מקיפות יראו כי אמנם חיות משק באפריקה פולטות מתאן אבל כאשר מחשבים את תרומתן לסביבה שכוללת שיפור קרקעות שסופחות פחמן ואפילו תרומה למגוון הביולוגי, מתקבלת תמונה שונה ואפילו חיובית.
מזון שמקורו מהחי חיוני וחשוב לאוכלוסיות באפריקה בפרט וכך גם לאוכלוסיות מעוטות אמצעים ברחבי העולם באזורים יובשניים בהם גידול מזון אחר כמעט בלתי אפשרי. מוצרים מבקר וצאן, גמלים, יאק, לאמה ועוד מהווים מקור הכנסה וחיים ייחודיים לרבים, ושטחי מרעה טבעיים מהווים כחצי משטחי היבשה ומהווים בית למיליוני אנשים שחיים ומתקיימים מחיות משק ברחבי העולם.
כאשר מדינות מתחייבות להפחית פליטות מתאן יש צורך בדיון דחוף שיאפשר אימות שיטות בדיקה ומערכת שתאפשר גידול חיות משק באזורים נתונים ע”י רועים-נוודים.
יותר לי להוסיף כי מאחר שבפליטות עסקינן הרי שראוי לדעת כי כאשר מדברים על ״נטו-אפס״ (“net-zero” ) אין הכוונה לאפס פליטות אלא להגעה לאיזון שבו רמת הפליטות לא תעלה על הכושר של הסביבה הטבעית לספוח פחמן ע”י יערות, כרי-דשא, שטחי חקלאות ירוקים, אצות וכד’. על כך יתווספו מערכות טכנולוגיות לשאיבת הפחמן מהאטמוספירה ואולי אפילו תהיה הצלחה להוריד את ריכוז הדת”פ באטמוספירה. מסופקני.
אוסיף מה שכבר הולך ותופס הבנה כי ראוי שבמקום שליטה בסביבה למען האנושות תהיה שליטה באנושות למען הסביבה.
עוד בנושא באתר הידען:
2 תגובות
תודה על הדברים החשובים. רציתי להאיר נקודה שהפריעה לי, לא בתוכן אלא בעריכה. המאמר מתחיל בחזרות רבות מאוד על טענה שניתן לסכם למיטב הבנתי כך: “הטענות על גודל ההשפעה של בקר על פליטת גזי חממה מבוססות על מחקרים שלא לוקחים בחשבון הבדלים בין תתי מינים וצורות גידול”.
לצערי יש כל כך הרבה חזרות, שלא הצלחתי לשרוד אותן. אני סובל מהפרעת קשב חריפה, ולמרות זאת מסוגל לקרוא מאמרים ארוכים מאוד (גם כמו המאמר הזה, ואפילו יותר) אבל חזרות הן האויב הבלתי מנוצח שלי.
אני לא מתיימר להגיד לך איך לכתוב, רק רציתי להאיר את הנקודה. לגהי הטענה שאותה הצלחתי להבין, היא נשמעת לי מאוד הגיונית ואני בוח שהנתונים שהבאת בהמשך מעניינים מאוד.
12/2/21
לאסף רוזנטל בעקבות הכתבה שלך “בקר מזהם? ” ולמערכת הידען
כותב ד”ר אריה ברוש.
לגילוי נאות: חוקר (בפנסיה) בתחום בקר בשר במנהל המחקר. הייתי גם הרבה שנים מנהל המחלקה לבקר לבשר בנווה יער. כעת CTO של חברת מווניטור בקר בע”מ
מסכים עם מה שכתבת.
אך גם לגבי משק הבקר של העולם המפותח ונושא אכילת הבשר ההתייחסות המקובלת היא חסרת בסיס מדעי ולצערי הגדול מציגה בורות לא נסלחת לטעמי.
ראשית לגבי היעילות. יעילות בקר ביצור בשר היא כ 1/3 ואף פחות מזאת של עוף הפטם וכ 1/6 מזה של דגים שניזונים ממזון מוגש.
אך במעלי גירה ובוודאי בכל מה שקשור לנושא המרעה, מעלי הגירה ניזונים מצומח עשבוני ואף שיחי ועצי עשיר סיבים שלא ניתן אכילה על ידי עופות ודגים ובוודאי שלא על ידי בני האדם.
מזון סיבי זה ייצור מתן בכל מקרה כאשר הוא יעוכל בטבע על ידי חיידקים ופטריות בתנאים אנאירוביים. בין אם בתוך הקרקע ובין מערכות עיכול של אוכלי עשב שונים מיונקים ועד חרקים וקבוצות בעלי חיים אחרים כגון טרמיטים.
תהליכי עיכול סיבים אלו יוצרים מתאן ובאופן כללי, לא כל כך חשוב מי מעכל אותם וניזון בהם החיידקים, פטריות באופן בסיסי (יש להם אנזימים לכך) וכל המאכסנים שלהם, פרות כבשים, טרמיטים…
כאשר מתייחסים ליעילות אוכלי הגרעינים ופליטת המתן הנמוכה שלהם מתעלמים לחלוטין שהחלק הגדול ביותר של הצמח שמייצר את הגרעינים הוא החלק עתיר הסיבים (עלים גבעולים, שורשים) פרוק כל החלקים האלו בטבע ייצור מתן (להוציא המצב של שרפתם הישירה באש).
לכן חישוב נכון הן של היעילות של אוכלי הגרעינים והן של ייצור המתן שנובע מגידולם אשר לא מתחשב בחומר הסיבי שנוצר עם גידולם הוא חישוב מעוות לחלוטין שלא לוקח בחשבון את כל מסלול הייצור של המזון.
הרעייה היא חלק מהטבע. הביות של חיות המרעה החל לפני כ 10 אלפים שנה והיום בחלק נכבד מהעולם, הרעייה היא חלק אינטגראלי של הסביבה הטבעית.
רעיית הבקר ושאר חיות המקנה כאשר היא מנוהלת נכון רק משפרת את מצב השטחים הפתוחים. מקטינה שרפות, מעלה את ייצור המרעה (הצמחים נשמרים צעירים (ירוקים) יותר זמן, וגם משפרת את מגוון הצומח.
לפי מיטב הבנתי אין בעולם כל בעיה של יכולת הפוטוסינתזה לפרק את הפחמן הדו חמצני הנוצר בתהליכי החמצון. ולכן ריכוז החמצן יציב. הבעיה היא שכל הצומח שנוצר בתהליכי הפוטוסינתזה, בסופו של התהליך מתפרק (מתחמצן) ופולט שוב פחמן דו חמצני (וגם מתן) ולכן כל עוד נשתמש בדלקים פוסיליים (תוצר פוטוסינתזה מהעבר) ייכנס יותר פחמן דו חמצני למרחב האטמוספרי שלנו (מיכל בגודל קבוע של כדור הארץ) וריכוזו יעלה. יחסי שיווי משקל שרוב תלמידי התיכון כבר יודעים אותם.
לסיכום אגיד באופן די גס חלק משמעותי מכל מה שאנו שומעים בתקשורת לגבי הבעיות של גידול הבקר ומעלי היגרה האחרים והנזק לכדור הארץ מכך הוא מידע מעוות לחלוטין.
כמובן שכל שיפור ביעילות הייצור, כגון הקטנת פליטות מתן של מעלי הגירה ומיזמים של ניצול הזבל בתהליכי תסיסה לייצור מתאן ושריפתו לייצור חשמל הם תהליכים חשובים ונכונים בכל היבט שהו.
בברכה
אריה ברוש