בגלל הקורונה: הריונות מתוכננים יפחתו, שיעור הילודה יצנח וזוגות רבים ידחו את נישואיהם

חוקרים מ-UCLA צופים שינויים דרמטיים בפריון, בנישואין ובתפקידי מגדר בעולם הפוסט-קורונה

זוגיות בזמן הקורונה.  <a href="https://depositphotos.com/">המחשה: depositphotos.com</a>
זוגיות בזמן הקורונה. המחשה: depositphotos.com

מאת: אוניברסיטת קליפורניה – לוס אנג'לס, תרגום: זיו עדאקי. המאמר פורסם ב-21 באוקטובר 2020

הקורונה והתגובה של אמריקה אליה צפויות להשפיע עמוקות על המשפחות שלנו, על חיינו, על מערכות יחסים ועל תפקידי מגדר למשך שנים, כך טוענים 12 מדענים בולטים, שניתחו 90 מחקרים ורתמו מגוון תחומי המומחיות שלהם כדי להעריך את תגובתנו למגפה ולצפות את תוצאותיה.

הקבוצה, ובה כמה חוקרים מאוניברסיטת קליפורניה – לוס אנג'לס (UCLA), חוזים השלכות פסיכולוגיות מתמשכות בעקבות המשבר, גם בקרב אלה מאתנו שלא נדבקו. התחזיות והתובנות שלהם פורסמו ב-22 באוקטובר 2020 בכתב-העת Proceedings of the National Academy of Sciences, ובהן:

  • הריונות מתוכננים יפחתו בעולם מוכה מחלה, שיעור הילודה יצנח ורבים מהזוגות ידחו את נישואיהם, כך לפי מרטי הסלטון (Martie Haselton) מחברת ראשית של המאמר ופרופסור לפסיכולוגיה וללימודי תקשורת ב-UCLA.
  • רווקים ייטו פחות להתחיל מערכות יחסים חדשות. נשים שיכולות להרשות לעצמן לחיות לבדן, ייטו להישאר רווקות למשך זמן רב יותר. 
  • מכיוון שהילדים בבית בעקבות המגפה, נשים מקדישות זמן רב יותר לטיפול בהם ולתמיכה בלימודיהם, הן פנויות פחות לקריירה משתלמת ורבות מהן יהפכו תלויות יותר בבני הזוג שלהן כמפרנסים. מציאות כזאת עשויה לדחוף אותנו לעבר נורמות מגדריות חברתיות שמרניות ואפשרות לנסיגה בשוויון המגדרי.  
  • שלא כמו משברי עבר, המגפה הזאת אינה מקרבת אנשים זה לזה, למעט כמה מקרים יוצאים מן הכלל, בייחוד בארה"ב, כך לטענת מחבר מוביל של המאמר בנג'מין סייץ (Benjamin Seitz), דוקטורנט במחלקה לפסיכולוגיה ב-UCLA מומחה במדעי המוח ההתנהגותיים. 
  • "המין שלנו אינו מחווט לחפש הבנה מדויקת של העולם כפי שהוא באמת," כותבים המדענים, והשבט שלנו נוטה לחשיבה קבוצתית שתוצאתה תפוצה נרחבת של מידע מוטעה. אנו נוטים לחפש אחר מידע שתומך בדעותינו ופעמים רבות מדי איננו סומכים על מומחי בריאות, הם אומרים.

"ההשלכות הפסיכולוגיות, החברתיות והכלכליות של הקורונה יהיו ארוכות-טווח," הסלטון אומרת. "ככל שהמגפה תתמשך, כך צפויים השינויים להיות מושרשים יותר."

הקורונה והתגובה של אמריקה אליה צפויות להשפיע עמוקות על המשפחות שלנו, על חיינו, על מערכות יחסים ועל תפקידי מגדר למשך שנים, כך אומרים מדענים בולטים שניתחו 90 מחקרים ורתמו את מגוון תחומי המומחיות שלהם כדי להעריך את תגובתנו למגפה ולצפות את תוצאותיה. כמה מהתחזיות: ירידה בהריונות המתוכננים בעולם מוכה מחלה, צניחה בפריון וזוגות רבים שיידחו את נישואיהם, כך על פי מרטי הסלטון, כותבת ראשית של המחקר ופרופ' לפסיכולוגיה ב-UCLA. קרדיט: Jeff Berlin

הקורונה: ניסוי חברתי גלובלי

"שיעורי הנישואין צנחו, ואנשים דוחים ילודה בעולם מוכה מגפה, אוכלוסיות של ארצות שונות יתכווצו וירדו בהדרגה מתחת ל'רמת ההחלפה'," כותבים החוקרים. לירידה בפריון עשויות להיות בהמשך השלכות חברתיות וכלכליות, השפעה על הזדמנויות תעסוקה, אתגור יכולותיהן של מדינות לספק רשת ביטחון לאוכלוסיות מזדקנות, והן עשויות להוביל להצטמקות כלכלית גלובלית.

המחקר הראה שגם לפני המגפה נשים היו נתונות ללחץ רב מזה שנתונים לו גברים בהקשר של משפחה וקריירה. כעת, מוטלת עליהן אף יותר אחריות בניהול משק הבית, בעיקר זו הקשורה בטיפול בילדים ובדאגה להשכלתם. ברפואה ובמדעים אחרים, כבר עתה, נשי אקדמיה מפרסמות פחות מחקר באופן ניכר בהשוואה לשנה קודמת, ואילו אצל גברים ניכרת עלייה בתפוקות, אמרה הסלטון.

הסלטון ושותפיה חוזים תפנית כלפי שמרנות חברתית. כתוצאה מהמגפה עשויה להיות פחות סובלנות כלפי הפלות חוקיות וכלפי זכויותיהם של מיעוטים מיניים, שאינם בהלימה עם תפקידי מגדר שמרניים. נוסף על כך, בזמנים של אי-שוויון כלכלי, נשים רבות ידגישו יותר את מיניותן, משום שהן מתחרות זו בזו על גברים נחשקים, אומרת הסלטון.  

פעמים רבות, אנשים שנפגשים אונליין יתאכזבו כשייפגשו פיזית. "האם לזוג יש כימיה? את זה אי אפשר לדעת בזום," אומרת הסלטון. במערכות יחסים חדשות, אנשים יפספסו רמזים, בייחוד אונליין, והתוצאות המאכזבות מקורן פעמים רבות באידאליזציה של בן או בת הזוג הפוטנציאליים – כלומר, בתפיסת האדם כמו שהיית רוצה שיהיה ולא כמו שהוא למעשה.

המגפה היא מעין ניסוי חברתי גלובלי, אומרים החוקרים, שהם מומחים בתחומים של פסיכולוגיה, מדעי המוח, מדעי ההתנהגות, ביולוגיה אבולוציונית, רפואה, מדעי החברה האבולוציוניים וכלכלה.

 

מאבק אבולוציוני

החוקרים השתמשו בנקודת מבט אבולוציונית כדי להדגיש את האסטרטגיות שהנגיף מפתח נגדנו, את האסטרטגיות שיש לנו כדי להילחם בו ואת האסטרטגיות שעלינו לרכוש. 

בני אנוש היום הם תוצרים של אבולוציה חברתית וגנטית בסביבות שאינן דומות כלל לעולמנו היום. "חוסר ההתאמות האבולוציוניות" האלה הן ככל הנראה הגורם לכך שאין אנו נרעשים מספיק מהמגפה, כותבים החוקרים.

אינדיבידואליות וקריאת תיגר על סמכות – לא מתאימים לתקופת מגפה

האמריקנים, באופן מיוחד, מעריכים אינדיבידואליות ואת היכולת לקרוא תיגר על סמכות. "השילוב הזה אינו מוצלח כל כך בעת מגפה," אומר סייץ. "הנגיף הזה חושף אותנו ואת החולשות שלנו."

הסלטון מסכימה, קוראת לנגיף "wily" (ערמומי), על שום יכולתו להדביק אותנו באמצעות מגע עם אנשים שאנחנו אוהבים ושנראים בריאים. "המאפיינים החברתיים שבבסיס הגדרתנו כאנושיים, הופכים אותנו מטרה ראשית לניצולו של הנגיף," היא אומרת. "המדיניות שמבקשת מאתנו להתבודד ולהתרחק משפיעה עמוקות על המשפחות שלנו, על חיינו, על מערכות היחסים שלנו ועל תפקידי מגדר."

כל סוכני ההדבקה, ובהם גם נגיפים, נתונים בלחץ אבולוציוני לנצל את הפיזיולוגיה ואת ההתנהגות של המאכסנים שלהם – במקרה הזה, אנחנו – בדרכים שמגבירות את ההישרדות שלהם ואת העברתם. ייתכן שנגיף הקורונה הנוכחי,SARS-CoV-2, הגורם למחלת הקורונה, משנה את רקמת העצב האנושית כדי לשנות את ההתנהגות שלנו, אומרים החוקרים. השינויים הללו יכולים להיות למשל רגשות מדכאים של חולי, ואולי אפילו העצמה של הדחפים החברתיים שלנו, בזמני שיא של הדבקה, קודם שמופיעים התסמינים. אנשים שנדבקו אבל אינם מרגישים חולים, צפוי שיתנהלו כרגיל ויבואו במגע עם אחרים, שאותם הם עשויים להדביק.

גועל הוא שימושי ומניע אותנו להתרחק מאנשים שמציגים סימני מחלה ברורים – כגון דם, עור חיוור, נגעים, עיניים צהובות או נזלת. אבל כשמדובר במחלת הקורונה, זה לא מה שרוב האנשים רואים. משפחה, חברים, עמיתים לעבודה וזרים עשויים להיראות בריאים לגמרי וחסרי תסמינים משך ימים מבלי לדעת שנדבקו, מציינים החוקרים.

הגם שהדבר עשוי להישמע נוגד את האינטואיציה, התפתחות נורמלית של המוח דורשת חשיפה למגוון של מיקרואורגניזמים, חשיפה שמסייעת לבעלי חיים צעירים להתכונן למנעד של סכנות פתוגניות שהם עשויים לפגוש בהם בבגרותם. אבל אמצעים לשמירה על הבריאות כגון סגר ו"הכי בטוח בבית", עצרו זמנית פעילויות חברתיות שבדרך כלל מביאות מיליוני צעירים במגע עם מיקרואורגניזמים חדשים. כתוצאה מכך, ילדים ומתבגרים שמערכת החיסון והמוח שלהם, בזמנים רגילים, היו מעוצבים באופן פעיל על ידי חשיפה למיקרואורגניזמים עשויים להיות מושפעים לרעה מהשינוי הזה, אומרים החוקרים.

באמצעות הבנה כיצד נגיףSARS-CoV-2  מתפתח וכיצד הוא משפיע על ההתנהגות ועל הפסיכולוגיה שלנו באופן שמעצים את ההעברה שלו, נוכל להילחם בו טוב יותר, כך שיהפוך מזיק וקטלני פחות, כותבים החוקרים.

למאמר המדעי

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

5 תגובות

  1. עד כה אני עד להרבה מאוד הריונות ולידות בגלל הקורונה. זה הבייבי בום של המאה ה21. אז שיפסיקו לבלבל תמוח.

  2. ראשית, מישהו משחק לנו במוח. רק כך אפשר להסביר מדוע גורמי הסמכות למיניהם והתקשורת התחילו להשתמש עם פרוץ המגיפה במושג "ריחוק חברתי", בעוד שמה שנדרש הוא דווקא ריחוק פיזי. אם כבר, היה ראוי להדגיש שראוי לקיים קרבה חברתית עם ריחוק פיזי, ושאין סתירה בין השניים.

    כיוון שכך, ראוי לקחת חלק ממסקנות המחקר עם מנת הספקנות הראוייה. ממילא הילודה נמצאת כיום במתקפה פרוגרסיבית בשלל טענות שהיא מאיימת על האקולוגיה ועל האקלים ועל המבנה החברתי הראוי (לדעתם), אז קצת מוזר לקבל את הטענה שנשים ייטו להישאר בבית, למלא תפקידים יותר "שמרניים" – ועם זאת להביא פחות ילדים. זו פסקה אחת במאמר שסותרת את האחרת. מה שנכון הוא שאוכלוסיות רבות כבר מתכווצות אל מתחת לרמת ההחלפה, וזה החל להתרחש שנים רבות לפני פרוץ הקורונה.

    המחקר נוטה להתרעם על חוסר הנכונות של אזרחי העולם לציית לסמכות, ובכן, זו סמכות שלא בדיוק ממשה את הנדרש ממנה בעת החרום הזו. כשנשיא ארה"ב החל את הפסקת הטיסות מסין ואח"כ מאירופה הסתובבו מתנגדיו הפוליטיים בצ'יינה-טאון ו"נלחמו בגזענות". מושל ניו יורק הפנה חולי קורונה לאשפוז בבית אבות – ותרם לתוצאות הקטסטרופליות שם, למרות שפגיעתו הרעה של הנגיף באוכלסייה המבוגרת כבר הייתה ידועה. מאוחר יותר שינו המתנגדים הללו את טעמם והחלו באכיפת אמצעים מרחיקי לכת במדינות (States) שבשליטתם, עד כדי מיטוט הכלכלה. חוסר בהירות והנחיות סותרות ולעיתים דרקוניות לא הוסיפו לאמינות הפוליטיקאים. איספור מקרים ידועים ומתועדים של אי ציות להנחיות מצד המטיפים הגדולים ביותר ל"ריחוק חברתי" ועטיית מסיכות הוסיפו ציפוי דק ונאה של צביעות לכל המרקחת הזו. נוסיף את העובדה שכולם הם כעת מומחים מטעם עצמם לקורונה, ושהשפעתו של הנגיף אינה רעה על אנשים לא מבוגרים מאוד וברמת בריאות התחלתית שאינה אסונית לחלוטין, ונקבל שחיקה ברמת החרדה ובנכונות לציית להנחיות לא ברורות, לעיתים סותרות ובד"כ אוויליות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן