סיקור מקיף

באולימפאידות בעידן הקדום לא שברו שיאים

באלף שנות קיום המשחקים האולימפיים בעת העתיקה כל תחרות עמדה בפני עצמה והמנצח בה זכה לכבוד ולכסף רב מהפוליס ממנה הגיע, ולא בגלל העדר אמצעים טכניים למדידת זמנים או כל מדד אחר, אלא בגלל ששבירת שיאים נחשבה להתגרות באלים

אולימפיאדת טוקיו 2020. <a href="https://depositphotos.com. ">המחשה: depositphotos.com</a>
אולימפיאדת טוקיו 2020. המחשה: depositphotos.com

במשחקים האולימפיים הנוכחים, במשחקי טוקיו, כמו גם בתחרויות עולמיות, מקומיות ואפילו מיני-מקומיים, נאמר בבתי ספר, מגולם הישג נכבד ומפורסם שעניינו – שבירת שיא של קודמיו, או מי מקודמיו, בתחומים שונים ובעיקר בתחום האתלטיקה הקלה והכבדה. המנצחים, ובפרט בתחרויות האולימפיות, העולמיות ואף המקומיות, זוכים בתהילת עולם, שבכללה פרסים יקרי ערך.

המשחקים האולימפיים שהחלו, רשמית, בשנת 776 לפנה"ס ונגדעו סופית בשנת 393 לספ’ עת חתם הקיסר הרומי-נוצרי על גזר דינם בשל זיקתם לפגאניזם, ובכך בא הקץ על 292 אולימפיאדות קדומות עד, כידוע, להתחדשותם בשנת 1896 באתונה.

רבות נכתב על ההקשר והקשר בין המשחקים האולימפיים הקדומים לבין אלו המודרניים, ובמחילה עמוקה, לקו אלה בפופוליזם, במיצגי שווא ובשאר טעויות.

ברצוני ברשימה קצרה זו להתייחס לעניין שבירת השיאים במשחקים האולימפיים הקדומים, לאור הפרסום הרב, הכמעט ססגוני, המרגש והמדמע ללא ספק, של שבירת השיאים במשחקים המודרניים.

נפתח בהערה משמעותית – לאור המדידות האולטרה-מודרניות במשחקים המודרניים כגון ובעיקר הצילומים ושאר המודדים והמדדים הטכניים ניתן בדיוק רב לקבוע זמנים, מרחקים, טעויות, מרווחי מרחק כגון ה"פוטו-פיניש") ועוד כמעט בכל המשחקים והתחרויות. ומה היה בעידן הקדום?

ובתחרויות האולימפיות הקדומות ניתן היה למדוד מרחקים כגון בבור הקפיצה למרחק או בזריקת הדיסקוס ובהטלת הכידון, למדוד נצחונות כגון באירועי האגרוף וההיאבקות, למדוד מרווחי הישגים כגון בפנתאטלון (קרב חמישה) ועוד ממין אלה. לא נמדדו, כמובן זמני ביצוע ועוד, והעיקר, עד כמה שהדבר יהיה מוזר – לא נשברו בכלל שיאים, לא בפרסום כמובן ולא בהדים ציבוריים, עירוניים כלשהם.

ניתן היה לרשום כמובן הישגים בתחום הקפיצה, הטלת הכידון והדיסקוס, אך בפירוש הללו לא נרשמו ולא התפרסמו. נשמע מוזר? ממש לא. כדי לבחון זאת עלינו לגלוש אל תוך הפילוסופיה וההגות של יוצרי הענפים השונים, מה שמתחבר היטב אל תוך וורידי העולם ההלני/היווני. נעשה זאת ממש בקצרה: המשחקים האולימפיים הקדומים התקיימו לכבוד זאוס ראש משפחת האלים, כמו שהמשחקים הפיתיים/הדלפיים נערכו לכבוד אפולו, וכן האיסתמיים ועוד ממין אלה. בשל כך התחרויות התנהלו, החל מטקס הפתיחה והנעילה, שבועת הספורטאים נוכח פסל זאוס העצום (מי שנחשב לאחד משבעת פלאי תבל) ובכלל במהלך התחרויות – כולן לבשו והתכסו חוץ ופנים במעטה דתי-פולחני עמוק. האווירה כולה טבלה בדתיות/פולחניות וגלשה ממש אל התחרויות עצמן, ואף כל ספורטאי ממזרח וממערב, מצפון ומדרום היה מוגן ב"חליפת מגן" דתית ואבוי למי שפגע בו. החודש לפני קיום המשחקים (אלו נמשכו חמישה ימים בלבד) ולאחר טקס הנעילה ושנקרא "חודש השלום והעדר מלחמות" היו טבולים בקדושה עמוקה ואבוי למדינה שהפרה את השלום הנ"ל. זו נענשה באופן חריג וקשה.

אז מה לגבי השיאים, שאולי את חלקם ניתן היה ל"שבור", ולפחות בענפים שצויינו לעיל, ונכון, באודות של פינדרוס או במסות של פילוסטראטוס ואחרים נזכרים מעט שיאים, רובם דימיוניים והזויים שבינם לבין המציאות שררה תהום עמוקה, כגון בבור הקפיצה למרחק, כשכל ספורטאי אחז בידיו קודם לקפיצה, וללא הרצה או האצה מוקדמת, צמד משקלות, דמויות "מגהץ" מחרס או ממתכת, שנעו בין 1 ק"ג ל-5 ק"ג, ונועדו להמחיש את משקל "חליפת" הלוחם וחלק מציודו.

למה לא נמדדו שיאים באולימפיאדות הקדומות

מדוע לא ניתן איפוא ל"שבור" שיאים באירועי הספורט האולימפיים הקדומים? התשובה מורכבת כדלקמן: ראשית, כל תחרות עמדה בפני עצמה, מקודשת לאל מרכזי כזה או אחר (זאוס במקרה האולימפי) וכל הישג בא "בזכות" מעורבות האל. אם כן, שבירת שיא משמעו כירסום מה בעוצמת האל ובאמונה בו.זאת ועוד, כל תחרות עמדה כיחידה ומיוחדת, שאין לראות בה מין מטרה לחיבוט ולמרמס בכלל הפגיעה בספורטאי המנצח ; שנית – האידיאולוגיה והפילוסופיה היוונית מחו נמרצות ונואשות כנגד הפיכת הפעילות הגופנית, הספורטיבית, לתזזיתיות גופנית ונפשית שוחקת ומזיקה לבריאות, שכל כולה נועדה לשבור מין שיאים דימיוניים. ומתוך כך, מה שבאמת יקרה אחר כך תהפוך (אי שם אל תוך הרביעית והשלישית לפנה"ס ובשל השפעה רומית) התחרותיות מחובבנות למקצוענות. הרעיון המרכזי היה – "הלני יקר, התאמן כחלק אינטגרלי מפולחן זאוס ועשה כבוד לך ולעירך, עיר הפוליס, המשגרת אותך לתחרויות”; שלישית – כמין מעגל סוגר את הסיבה הראשונה. על ה"פודיום" הדימיוני האולימפי, לא עמדו, ניצבו שלושה ספורטאים אולימפיים בדירוג של "זהב", “כסף" ו"ארד", אלא מנצח אחד בלבד, בבחינת בחיר האלים וזאוס (הדירוג, אגב, לשלושת המקומות הראשונים החל ביוזמתו של הורדוס בזיקה למשחקי קיסריה בשנת 12 לפנה"ס במניין האולימפיאדה ה-192). כך שאין רישום לשבירת שיאים, לא באותם משחקים ולא באלה ייערכו בעוד 4 שנים; רביעית – המנצח זכה בזר הקלוע מענפי עץ הזית, עץ שהוקדש לזאוס. ולא חלפו אלא כמה ימים לאחר התחרות והזר נבל, קמל לו. הרעיון מתמצה במסר – אל תתהדר בניצחון (ל"גביע" או ל"מדליה" אין מקום בארון), התכונן לתחרויות הבאות בעוד 4 שנים. שבירת השיא אולי מקופלת בשאיפה לעלות כמנצח גם במשחקים הבאים;

לא, איננו תמימים. עקרונות ורעיונות אלה לא החזיקו זמן רב. כבר במשחקים האולימפיים ההלנים, ובמיוחד מלאחר המאה החמישית לפנה"ס ואילך. מנצח אולימפי זכה לכבוד אלים בעיר הפוליס ממנה הגיע. ועד כאן הכל בסדר. אלא שהעיר שאותו ספורטאי הביא לפרסומה לא רק דאגה לכל מחסורו, וגם זאת הכל בסדר, הציפה אותו בהון עתק והביאה לכך שספורטאים הלנים רבים נעו ונהו אחר ערי פוליס מתוך מטרה לזכות בניצחון "זרי" ובמטעני דראכמות רבים. והשאר … היסטוריה.

הערת העורך

לפני ימים אחדים זכה המתעמל הישראלי ארטיום דולפיגיאט במדלית זהב בתרגיל הקרקע בהתעמלות. לא נכנס לפרטים, אבל השג דומה לא היה מקנה לו אפילו מדלית ארד באולימפיאדת ריו 2016. התמזל מזלו והיריבים הפעם היו חלשים יותר, והנה, במקום שאביו ישמח על ההשג חסר התקדים, הוא טען בשיחה עם בנו בשידור חי, שהוא יכול היה לעשות תרגיל טוב יותר. הנה דוגמה לבעייתיות של מדידת שיאים (אבי בליזובסקי).

עוד בנושא באתר הידען:

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. אצל הייונים היו "משחקים אולימפיים'.
    בין סבב אחד לבא אחריו היתה "אולימפיאדה" בת ארבע שנים.

  2. היום האולימפיאדה דומה יותר לגלדיאטורים הרומים, רק שבמקום שימוש בעבדים בכפייה אנשים חופשיים, אפילו לרוב מהמעמד הבינוני הגבוה נכנסים מרצונם.
    תוך שהורים שלהם משלמים הון רב מגיל צעיר, והמחיר הגדול יותר מגיע על חשבון הספורטאי לאחר הפרישה.
    לרוב הוא מגלה שאין ממש ערך למה שעשה עד עכשיו, הרבה פעמים הם מוצאים את עצמם עם גוף שבור והשכלה לקויה (הרבה פעמים נמוכה מ12 שנות לימוד בעוד בני גילם רובם כבר עם תואר אקדמי) חלק קטן מהם מתאים לאימון דורות חדשים, אבל גם הם לא מקבלים שכר גבוה הרבה פעמים. כל זה מתחזק מאוד בענפי ספורט אזוטריים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן